מדינת ישראל אינה חוקרת את הדיווחים על חתונות הבוסר בקהילת ברסלב ביבנאל. בכך, מוסדותיה המרכזיים נמנעים מאכיפה אפקטיבית של האיסור על נישואי קטינות וקטינים.

ניתוח הנתונים והמסמכים חושף כי המדינה – המשטרה, משרד החינוך, המועצה המקומית יבנאל והמשרד להגנת האישה – אינה בודקת את הדיווחים על נישואי האונס של הקטינות ואינה פועלת כדי למנוע את התופעה המחרידה.

המחדל נמצא באחריות משטרת ישראל, שתחת אחריות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, המשרד למעמד האישה, שתחת אחריות השרה מאי גולן, ורשת בתי הספר של תנועת ש"ס. בכתבות אודות התופעה נטען כי ש"ס מעניקה לקהילה הגנה שמונעת חקירה של המעשים.

התשתית החוקית והיקף ההפרות

חוק גיל הנישואין קובע כי הגיל המינימלי לנישואין בישראל הוא 18. במקרים חריגים בלבד, רשאי בית משפט לענייני משפחה להתיר נישואין מעל גיל 16. הפרת החוק היא עבירה פלילית שדינה עד שנתיים מאסר.

למרות זאת, בסדרת הדוקו "בשם האב" שיצרה בת דור אוז'לבו, ששודרה בכאן 11 ב-2023, ובפרסומים שונים, כמו כתבתו של אור קשתי ב"הארץ" מאפריל השנה, נחשף כי בקהילת ברסלב ביבנאל, המונה כ-500 משפחות, נישואי קטינים נחשבים לנורמה וליעד, מטעמים דתיים-אידאולוגיים.

לפי נתוני המשטרה (על פי פרסומים) נערכו ביבנאל לפחות 25 חתונות של קטינות בשנים 2022-2025. אבל מאז 2020 פתחה משטרת ישראל, לפי נתוניה-שלה, רק ארבעה תיקי חקירה הקשורים ספציפית ליבנאל. שלושה מהם נסגרו מחוסר ראיות.

כך פועל מנגנון ההסתרה

בכתבות תוארה מציאות, בה הקהילה הסתירה את נישואי הקטינות באופן שיטתי, באמצעות תחבולות שונות.

לפי הפרסומים, בקהילה נוהגים להשתמש במונחים כמו "מסיבת אירוסין", "וורט" או "מסיבת היכרות" כדי להטעות את כוחות המשטרה הפושטים על אירועים. הרישום הרשמי של הנישואין מוסדר בדיעבד, רק לאחר הגעת בני הזוג לגיל 18.

נציגי משרד הבריאות דיווחו לצוות בדיקה בין-משרדי כי בנות 13 מופנות על ידי אמותיהן לקבלת טיפולים הורמונליים להכנת הגוף להריון; לפי הבדיקה, המרשמים נרשמים על שם האם כדי למנוע מעקב.

בנוסף, דווח כי קטינות מהקהילה נשלחות ללדת בבתי חולים מרוחקים, כמו לניאדו בנתניה, או מעיני הישועה בבני ברק. זאת, לכאורה, תוך מתן פרטים כוזבים או שינוי כתובות מגורים, כדי למנוע דיווח לרשויות הרווחה באזורן.

חמישה מתוך שבעת בתי הספר ביבנאל משרתים את הקהילה. כל בתי הספר הללו מתוקצבים על ידי המדינה, אך הצוות המקצועי בהם – מורות ויועצות – הוא חלק מהקהילה עצמה.

פורסמו עדויות אודות מורות בבתי הספר הללו, שהסתירו, לכאורה באופן אקטיבי, דיווחים על פגיעות מיניות בתלמידות וניסיונות התאבדות שלהן, כדי למנוע מעורבות של עובדות סוציאליות.

הקשר הפוליטי של מפלגת ש"ס

שלוש מסגרות חינוך ביבניאל, שבהן, לפי הפרסומים, למדו קרבנות הנישואין הכפויים, שייכות לרשת החינוך של ש"ס. הרשת מקבלת מבטיח תקצוב מלא ממדינת ישראל, אך אינה נמצאת תחת פיקוח הדוק של משרד החינוך. מפלגת ש"ס מעניקה לבתי הספר הללו מעטפת המונעת פגיעה במקורות המימון שלהם.

נציגי משרד החינוך הודו בפני צוות הבדיקה הבינמשרדי כי "רמת הפיקוח על מסגרות אלה אינה גבוהה" בשל "זיקתן לגורמים פוליטיים".

עוד פורסם כי גורמי אכיפת חוק הביעו חשש שמידע על חקירות נגד הקהילה ידלוף דרך "גורמים רשמיים התומכים בהם" ויביא לשיבוש פעולות הרשויות. בתחקיר של אוז'לבו נמצא כי מפלגת ש"ס מעניקה לקהילה מעטפת המקשה על הטיפול בתופעה.

אוז'לבו אמרה בריאיון לכתבה על הפרשה ב"הארץ":

יש כאן אינטרסים פוליטיים של הנהגת המועצה המקומית ביבנאל ושל פוליטיקאים ארציים, שבוחרים לשתף פעולה עם מנגנון ההשתקה של הקהילה. הסיבה איננה רגישות תרבותית אלא כוח אלקטורלי משמעותי, שמחובר גם לש"ס.בת דור אוז'לבו

מה עשתה השרה מאי גולן לעצירת נישואי הקטינות?

המשרד לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה, בראשות השרה מאי גולן (הליכוד), אמור לעמוד בחזית ההגנה על נערות ונשים. אבל ככל הידוע, המשרד לא פעל כלל כדי למנוע את תופעת נישואי הקטינות ביבנאל.

השרה גולן הגיעה ליבנאל, אך יש מי שטען כי באה לשם לתמוך בפעילות העבריינית בקהילה, ולא כדי להגן על הנערות.

גולן נמצאת במרכז חקירות פליליות חמורות המונעות ממנה למלא את תפקידה. גולן חשודה בעבירות של קבלת שוחד בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, הכוללות העסקה פיקטיבית של מקורבים ושימוש בכספי ציבור לצרכים אישיים. כשרה, גולן הצביעה נגד חוקים חיוניים להגנת נשים, כמו חוק האיזוק האלקטרוני ושימור ערכות אונס.

האם היו ח"כים שפעלו כדי לעצור את המעשים? 

חברת הכנסת מירב כהן ("יש עתיד"), יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, יזמה מהלכים שחשפו את התופעה והביאה את עדויות הנפגעות לכנסת. 

כהן פנתה לרשות המסים ולרשם העמותות בדרישה לשלול את הטבות המס מעמותות הקהילה, שלכאורה מעורבות בחתונות הקטינים. זאת, בטענה שעמותה, שלכאורה מעורבת בפלילים, אינה זכאית למימון עקיף מהמדינה.

בנוסף, כהן לחצה על המשטרה לפעול. היא תקפה בתקשורת ובתכתובות מול המשטרה את החלטת המשטרה, לדבריה, לקבל את גרסאות הכיסוי של הקהילה.  כהן אומרת כי "המדינה לא באירוע" בכל הנוגע לפיקוח על הקהילה ביבנאל.

הכשל המערכתי של גופי האכיפה

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת קיימה דיון מיוחד בנושא חתונות הנערים והנערות בקהילת ברסלב ביבנאל. הדיון כלל עדויות קשות בגוף ראשון של חברי וחברות קהילה לשעבר, ביניהם שרה מיימוני, בת 44 וכבר אמא לשמונה ילדים וסבתא לחמישה, ונחמן בולטין, שנישא בגיל 18 לנערה בת 14 וחצי.

אוזלת היד של משטרת טבריה תוארה בעדויות כעניין שבשגרה. לפי העדויות, תושבים שעזבו את הקהילה והעבירו מידע קונקרטי על חתונות קטינות נתקלו בזלזול מצד קציני מודיעין ששאלו "את מי זה מעניין?".

גם כאשר המשטרה פושטת על אירוע ומוצאת "ילדה בשמלת כלה" בחדר חקירות, גורמי הרווחה טוענים כי אין להם סמכות להוציאה מהבית אם היא לא מוגדרת "בסיכון מיידי". במשרד הבריאות אומרים כי אין חובת דיווח על הריון של קטינה מעל גיל 16, מה שיוצר פרצה, המאפשרת להסתיר מאות הריונות של נערות.

סיכום: קשר השתיקה הפוליטי

הרשויות בישראל מגלות אזלת יד מוחלטת מול תופעת נישואי הקטינים ביבנאל.  

המעשים הלא-חוקיים והמכוערים נעשו, ככל הידוע, בלא התערבות של בתי הספר בהן הנערות לומדות, ששייכים לרשת החינוך של ש"ס, ויש הטוענים כי הרשת והמפלגה אף סייעו בהסתרתם.

הטיפול במעשים נמצא תחת סמכות משרד החינוך, בראשות שר החינוך יואב קיש, המשרד לביטחון לאומי, בראשות השר איתמר בן גביר, והמשרד לשוויון חברתי, בראשות השרה לשוויון חברתי מאי גולן, שצריכה הייתה להיות המגן האחרון של אותן נערות. בן גביר וגולן הביעו זלזול פומבי בשלטון החוק והמשרד לשוויון חברתי משותק בשל חקירות השוחד והמרמה נגד השרה עצמה.

המחדל מראה על הפקרות עמוקה בממשלת ישראל ומצביע על כשל ערכי של הקואליציה.

יש לבצע שינוי חקיקתי שיחייב דיווח על הריונות קטינות, שלילת מעמד העמותות המעורבות בנישואי קטינות, והגברת הפיקוח על רשתות החינוך הפוליטיות כמו הרשת של ש"ס. אם לא תתבצע חקיקה כזאת, ימשיכו מוסדות המדינה להעלים עין מהפיכתן של ילדות בנות 13 ו-14 לאימהות בעל כורחן.

מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה קיומה של "מדינה בתוך מדינה" שבה חוק גיל הנישואין הוא המלצה בלבד, והמחיר משולם בגופן ובנפשן של קטינות חסרות ישע.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.