מירי רגב נכשלה בניהול מערך התחבורה הציבורית בישראל. תחת משמרתה, מחירי הנסיעה זינקו במצטבר בכ-60%, פרויקטים לאומיים, כמו חשמול מסילות הרכבות, נדחו בשבע שנים מהיעד המקורי, ורק 14% מהזכאים להנחות במסגרת רפורמת "צדק תחבורתי" נהנים ממנה בפועל. השרה בחרה להשקיע מיליונים בקמפיינים של יחסי ציבור ובנסיעות לחו"ל, בזמן שהשירות לנוסע הגיע לשפל.

"צדק תחבורתי": כיצד התייקרה הנסיעה מ-5.5 ל-9 שקלים?

שרת התחבורה מירי רגב משווקת את רפורמת "צדק תחבורתי" כבשורה חברתית חסרת תקדים, אך הנתונים היבשים מראים מציאות הפוכה. עבור רוב הציבור הישראלי. מדובר במבצע שיווקי יקר הממומן, למעשה, דרך העלאת מחירים גורפת, הפוגעת קשות במעמד הביניים העובד.

המספרים מדברים בעד עצמם: באוגוסט 2022 מחיר נסיעה עירונית עמד על 5.5 שקלים. תחת כהונתה של רגב, המחיר זינק לשישה שקלים, ובאפריל 2025 לשמונה שקלים באפריל 2025. השנה הוא צפוי להגיע לתשעה שקלים.

מדובר בעלייה מצטברת של מעל 60% בשלוש שנים בלבד, כסף שנחלב מהציבור הנוסע.

מה היקף המימוש של רפורמת "צדק חלוקתי"?

למרות ההבטחה שרפורמת "צדק חלוקתי" תעניק הנחות ל-2.8 מיליון ישראלים, משרד התחבורה הודה כי רק 400 אלף איש (14% מהזכאים להנחות במסגרת הרפורמה) זוכים להנחות בפועל. הסיבות לכך ברורות:

• התניית ההנחה במנוי חודשי: ההנחות אינן חלות על נסיעה בודדת, כך שמי שאינו נוסע באופן יומיומי וקבוע אינו נהנה מהן.
• ביורוקרטיה: הרפורמה דורשת הרשמה אקטיבית ועדכון פרופיל, צעד המהווה חסם עבור נוסעים רבים.
• התייקרות המנויים: מחיר מנוי "חופשי חודשי" עלה בשיעור של עד 33%, מה שמקזז חלק ניכר מההנחה האפקטיבית גם עבור אלה שכן זכאים לה.

רכבת מושבתת בתחנת הרכבת הסגורה בשדרות, 27 במרץ 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

כיצד מתקדם פרוייקט חישמול הרכבות?

בתחום הרכבות, הפער בין ה"חזון" לביצוע בשטח זועק לשמיים. בעוד רגב חונכת פרויקטים בטקסים נוצצים, השדרה הניהולית המקצועית מתריעה על קיפאון ודחיות.

פרויקט חשמול המסילות, שתוקצב בב-12 מיליארד שקל והיה אמור להסתיים ב-2020, נדחה שוב ושוב תחת כהונתה של רגב. כיום, מועד הסיום המוערך הוא מרץ 2027 – עיכוב של שבע שנים.

העיכוב מוביל לשימוש ברכבות דיזל מזהמות ומרעישות, ופוגע ביכולת להפעיל שירות מהיר ואמין.

אחד השיאים של הניתוק של רגב מהמציאות נרשם בטקס חנוכת המסילה המזרחית. למרות שהמסילה טרם הושלמה, אינה מחושמלת ואין לה קווי הזנה, השרה בחרה לערוך אירוע יח"צ בתחנה שוממת; הנוסעים יצטרכו להמתין עוד חודשים ארוכים עד שיוכלו לעלות על אותה רכבת באופן סדיר.

בזמן שהתשתיות הקיימות קורסות, רגב מבטיחה לקדם את "רכבת הקליע" לאילת, שעלותה מוערכת בכ-150 מיליארד שקל. כלכלנים ואנשי הדרג המקצועי במשרד האוצר קובעים כי מדובר במיזם גירעוני שאין לו היתכנות כלכלית.

לפי הערכות, נדרשים 5.4 מיליון נוסעים בשנה רק כדי לכסות את עלות התשתית – מספר שאינו ריאלי בעתיד הנראה לעין. ואכן, שרים רבים, ביניהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, מבטיחים כבר יותר מ-20 שנה להקים קו רכבת לאילת, והעבודות עדיין לא נראות באופק.

מה מרגישים הנוסעים בתחב"צ?

הבעיה המרכזית של נוסעי התחבורה הציבורית בישראל אינה המחיר, אלא איכות השירות. השרה רגב, לעומת זאת, בוחרת להשקיע את משאביה במקומות אחרים לגמרי. 

דוח מרכז המחקר של הכנסת חושף כי רק 7% מהנוסעים רואים במחיר התחב"צ בישראל בעיה מרכזית. לעומת זאת, 64% מתלוננים על אי-הגעה ואיחורים של אוטובוסים, ו-56% – על זמני נסיעה ארוכים מדי.

במקום להפנות תקציבים לתוספות קווים ולגיוס אלפי נהגי אוטובוסים השרה הסכימה לקיצוץ בתקציב השירות מ-250 מיליון שקל ל-130 מיליון בלבד.

במקום לשפר את התדירות בקווי הפריפריה, משרד התחבורה שילם קרוב למיליון שקל עבור קמפיין בהשתתפות משפיענים (בהם יעל בר זוהר ודניאל גרינברג) שפרסמו סרטונים חיוביים על השרה והרפורמה.

המבקרים טוענים כי מדובר בשימוש לא ראוי בכספי ציבור לטובת מיתוג פוליטי אישי, בעוד הנוסעים ממשיכים להמתין בתחנות בחום הלוהט.

בזמן שהרכבת תקועה והפקקים מתארכים, השרה רגב מרבה בנסיעות ליעדים יוקרתיים כמו הודו, איחוד האמירויות וארה"ב (לאס וגאס). השרה בלטה בהיעדרה מדיונים קריטיים בכנסת בנושאי בטיחות ותחבורה.

במקום זאת, השרה עסקה רבות בדיבורים על חזון "מסילת השלום" הבינלאומית – שהייתה אמורה לפי תוכניות מסויימות לעבור דרך ישראל, אך ישראל הודרה ממנה, וכיום היא מתוכננת לעבור דרך עירק, או סוריה.

שלט חוצות ליד ראש פינה המבשר על סלילת רכבת לקריית שמונה, יולי 2025 (צילום: תני גולדשטיין)

מה הסיבה לכשלונה של רגב בקידום התחב"צ?

הכישלון בתחבורה הציבורית אינו רק תוצאה של חוסר יכולת ניהולית, אלא של תרבות ארגונית, שמעדיפה זיקה פוליטית על פני צרכי הציבור.

תחקיר "המקור" של רביב דרוקר חשף ממצאים חמורים, לפיהם לשכת השרה דירגה רשויות מקומיות ("ירוק", "צהוב", "לבן") לפי מידת יכולתם של ראשיהן לסייע לשרה בפריימריז של הליכוד.

בעקבות התחקיר, נפתחה חקירה ביחידת להב 433 של משטרת ישראל. רגב נחקרה בחשד למרמה והפרת אמונים, אך לא נמצאו ראיות נגדה והתיק נסגר.

כך או כך, גם בהיעדר חשד לפלילים, המשמעות של הפרטים שנחשפו בתחקיר לנוסעים היא שרמזור, תחנה או קו אוטובוס עשויים להיות מאושרים, לא בגלל עומס או תאונות, אלא בגלל כמות המתפקדים ביישוב.

כיצד הגיב הדרג המקצועי במשרד התחבורה לכשלון רגב?

תחת כהונתה של רגב חלה התפוררות של השדרה המקצועית במשרד ובחברות הממשלתיות. מנהלים בכירים הוחלפו, מה שפגע אנושות ביכולת המשרד להוציא לפועל פרויקטים מורכבים ולערוך בדיקות כדאיות כלכלית כנדרש.

לסיכום: מירי רגב מנהלת את משרד התחבורה כסניף פוליטי וכבמה ליחסי ציבור אישיים. התוצאה עבור האזרח הישראלי היא הרסנית: המחירים עולים בחדות, השירות מדרדר, והפרויקטים שאמורים היו להוציא אותנו מהפקקים נדחים לעשור הבא.

הציבור הישראלי משלם את המחיר בשעות יקרות במערכת תחבורה ציבורית מדשדשת, בזמן שהשרה ממשיכה בשלה – נסיעות לחו"ל וסרטוני טיקטוק מרהיבים על "צדק" שפשוט לא קיים במציאות.

הכתבה מבוססת על ניתוח נתוני תקציב, דוחות מבקר המדינה, מחקרי הכנסת ותחקירים עיתונאיים.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.