בחלומי נרדמתי בדירה קטנה בשעות אחר הצהריים ועם רדת החשכה התעוררתי בבהלה. יצאתי מרחפת מתוך גופי הרדום, וזה שנותר כבד וישן היה כאילו גרסה זכרית של עצמי.

בחלומי ניגשתי בחרדה לדלת הדירה, לגלות שלא היתה נעולה. נעלתי אותה וניגשתי לנעול את כל החלונות ולהגיף את התריסים אחוזת פאניקה. כשסיימתי, התעוררתי באמת לחושך של אמצע הלילה, ובראשי כמו מוט ברזל מהדהדת המילה "תלונת שווא". לא הצלחתי לחזור לישון. גזר דינה של בחורה בת 19 שאינני מכירה, אך בית הדין לא האמין לה שנאנסה, הדיר שינה מעיני הלילה.

תלונת שווא על אונס או תקיפה מינית היא דבר נורא. היא יכולה להפוך את החיים של אדם ואין צל של ספק שכמו שתלונת שווא היא פסולה, כך גברים צריכים להזהר ממנה. גברים צריכים לחשוב טוב טוב עם מי הם נכנסים למיטה, איך ולמה. גברים צריכים לנקוט בזהירות כשהם לבד עם אשה. הם צריכים לחשוב קצת על כל אינטראקציה. כן. העולם השתנה, והגברים שמתלוננים על המצב הזה סך הכל מתלוננים על אבדן בדל פריוילגיה.

תלונת שווא על תקיפה מינית היא דבר נורא, ויכולה להפוך חיים של אדם. אין ספק שכמו שתלונת שווא פסולה, כך גברים צריכים להזהר ממנה. גברים צריכים לחשוב טוב טוב עם מי הם נכנסים למיטה, איך ולמה

כי נשים מאז ומעולם צריכות לחשוב טוב טוב אם הן בוטחות במי שהן נכנסות איתו למיטה. הן לומדות מגיל מאוד צעיר שצריך לנקוט בזהירות כשהן לבד עם גבר. ואם רק ניתן, הן לומדות להמנע מכזו סיטואציה. העולם של נשים קצת השתנה בכך שהיום חלק מהנשים מעזות להתלונן, ולחלק מהן אפילו מאמינים.

ועדיין אני לא מכירה אשה אחת שלא עברה בחייה תקיפה או תקיפות. כמעט בכל מפגש עם חברות יוצא שמישהי לפתע מסוגלת לשתף תקיפה או אונס מלפני 20, 30, 40 שנה. כבר אין לנו יותר דמעות.

רקדנית בשם לינזי לב העלתה סרטון ויראלי בו היא שרה בפזמון איזו "תקופה קשה" זו לגברים, כשכל בית מפרט את כל הדברים שנשים עושות כדי לשמור על עצמן מפני אונס:

בחלום שלי קלטתי בבהלה שלכמה רגעים השארתי את עצמי חשופה. הלכתי לעשות מה שכל אשה מכירה, וזה להגן על עצמי מפני האיום שכל הזמן שם. והוא שם כשאני הולכת לבד אפילו ביום בסמטה שקטה, הוא שם כשאני מתכננת מראש איפה להחנות את הרכב שלי אם יש סיכוי שאחזור אליו לבד בלילה, הוא שם גם כשאני מכסה את המים המוגזים שלי עם כף היד תוך כדי שיחה קלילה. הוא היה שם בלימודים, הוא היה שם בצבא, הוא היה שם בדרך לשיעור גיטרה כשגבר הגיח משום מקום ותפס אותי בחזה והשאיר אותי המומה. הוא היה שם כשהבוס שלי רצה נשיקה. הוא גם שם, עכשיו כשאני אמא. ויש לי ילדים.

זה האיום אותו חיה ונושמת כל ילדה, נערה ואשה 24-7.

בחלום שלי קלטתי בבהלה שלכמה רגעים השארתי את עצמי חשופה. הלכתי לעשות מה שכל אשה מכירה, וזה להגן על עצמי מפני האיום שכל הזמן שם. זה האיום אותו חיה ונושמת כל ילדה, נערה ואשה 24-7

בענין הנערה הבריטית שהתלוננה על אונס קבוצתי שבוצע בה בקפריסין, והורשעה בהגשת תלונת שווא, אני שומעת גברים אומרים: תנו לבית המשפט לקבוע.

אז בית המשפט קבע. על זה אין עוררין. חשוב לכם שאף אחת לא תכתוב על זה מאמרים ופוסטים? תעמדו בתור הארוך של סותמי הפיות. נשים שכותבות על זה הן "ראדיקליות", "שונאות גברים" ו"אובססיביות"? מה קרה, היה בחנות המיזוגניה מבצע שלושה-במחיר-של-אחד?

בכל פעם שאשה פותחת את הפה להביע דעה שלא נוחה לגברים שמרנים היא מיד הופכת ל"ראדיקלית", "שונאת גברים" ו"אובססיבית" – הגרסה המודרנית של מכשפה. מעניין אם כשזורקים פמיניסטית רדיקלית אובססיבית למים עם אבן קשורה לרגלה היא צפה.

צילום מסך מתוך תגובה לניצן ויסברג

גברים תמיד ידעו ושלטו בהיסטוריה ובזיכרון המיני של נשים. הם עשו ועושים זאת בעזרת בדיקה קפדנית של "קרום הבתולין". והיום, הודות לטכנולוגיה מתקדמת, הם יכולים לדעת בדיוק עם כמה גברים ובאילו הרכבים אשה שכבה, ולבשר זאת כשירות לציבור קבל עם ועדה, רק מלקרוא בפרופיל שלה פוסטים. מדהים!

לאלו שפשוט היו חייבים לבחון לעומק את הראיות ולצפות בסרטונים שהופצו בכוונה באתרי הפורנו – כפיים. איזו הקרבה זו וודאי היתה עבורכם לצפות בסרטים של זוועות כל כך קשות, במסע העיקש שלכם אל עבר האמת. דעו רק שהסרטים שהופצו היו פייק. צפיתם בבחורה אחרת.

*  *  *

אחרי כמה אלפי שנות פאטריארכיה בהן לנשים לא היתה זכות קניין, לא היתה השכלה, לא היתה זכות הצבעה, לא היה חופש עיסוק או חופש ביטוי, דורות על גבי דורות של נשים-שפחות משוללות זכויות, דורות על גבי דורות של נשים נאנסות, מוכות, נרדפות – עכשיו גם גברים צריכים להזהר.
ברוכים הבאים לגהנום.

בוידאו הבא נשים שרות סאטירה קורעת בשם "ברוכים הבאים לגהנום" בתוכנית סטרדיי נייט לייב, בה הם מברכות גברים בכניסתם לגהינום לאור המודעות הגוברת להטרדה מינית ועל הדרך מתארות איך לאורך מאות שנים נשים כבר בגהנום:

לעומת מקרי תקיפה מינית ואונס, תלונות שווא מאוד נדירות.

המשמעות של להגן על גברים מפני אותן תלונות שווא אמיתיות, חמורות ונדירות, היא להקשות על נשים להתלונן על אונס ותקיפה מינית. וזה כאשר אנחנו יודעים שגם כך קשה מאוד לנשים להתלונן, כי רוב רוב רוב הנשים שמותקפות עדיין לא מתלוננות.

בעוד הא-סימטריה הזו חוצה גבולות של זמן ומקום, כשמדובר באירוע הספציפי הזה (בו חבורת גברים ישראלים "בני טובים" חדרו בזה אחר זה לגופה של אשה וצילמו את זה נגד רצונה), לקביעת בית המשפט שמדובר ב"תלונת שווא" יש גם משמעות לאומנית, דתית ופוליטית.

לעומת מקרי תקיפה מינית ואונס, תלונות שווא מאוד נדירות. המשמעות של להגן על גברים מתלונות שווא אמיתיות, חמורות ונדירות, היא להקשות על נשים להתלונן על אונס ותקיפה מינית. כבר היום רק מיעוט מבוטל מהמותקפות מתלוננות

הרי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ואמנם אלוהים היה עסוק בשואה ובאינקוויזיציה, אבל הוא בא להושיע את בני הטובים בכיפה לבנה עם נס גלוי באי נאפה. ויש פה גם הישג עצום ל"ישראל השנייה" חלוצים שסללו לכולנו את הדרך ל"חסינות היא אבן יסוד בדמוקרטיה". ראשית החסינות היא מוסרית. אחר כך היא הופכת לחסינות משפטית, פריוילגית.

אם יש דבר כזה "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה" הן שתיהן שייכות לגברים. מעבר להן יש עוד שבעה מדורי גהנום ישראלים של נשים, ערבים, אתיופים, נכים, ילדים עניים. המאבק שלהם אינו על שיוויון לכל, אלא על פריוילגיה להם. הם רואים את עצמם – גברים, יהודים – ודורשים בזעם קדוש להיות בעצמם פריוילגים. וזה קודם כל על גופתן של נשים.

אמנם אלוהים היה עסוק בשואה ובאינקוויזיציה, אבל הוא בא להושיע את בני הטובים בכיפה לבנה עם נס גלוי באי נאפה. ויש פה גם הישג עצום ל"ישראל השנייה", חלוצים שסללו לכולנו את הדרך ל"חסינות היא אבן יסוד בדמוקרטיה"

אסכם עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר בדבריו לגבי האונס בקיבוץ שמרת, בימים בהם "ישראל הראשונה" ביטאה את הפריוילגיה בחברותה על גופה של אשה לבדה:

"גופם של איש או של אישה הוא לעולם שלהם, ואין אישה הופכת חופשית לכול בשל כך שהיא מקיימת יחסים עם זה או אחר. הרצון לחזר אחרי אישה כדי לזכות בחסדיה, בין אם כבר זיכתה בהם מאן דהוא אחר ובין אם לאו, הוא לגיטימי, אך כך גם הזכות שלה לברור לעצמה בן-זוג ולהחליט בעצמה מהו שהיא מסכימה לו ומה לא."

אחרי 42 שנות שלטון ימין, עשור עם נתניהו "גיבור ישראל השנייה" ההישג הגדול הוא שהיום גם גברים עם כיפה לבנה נכנסו למעגל הפריווילגיה.

נשים הן מגש הכסף עליו מוגשת לגברים פנטזיה לאומנית-אירוטית בזויה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.