המרד החרדי

מרד. זה מה שמבצעים כיום החרדים נגד מדינת ישראל. זה לא מרי אזרחי, זה מרד. הוא לא נועד לתפוס את השלטון באמצעות כוח צבאי, כי אין לחרדים כוח צבאי, אבל יש להם כוח פוליטי ציני ואכזרי, חסר עכבות וחצוף.

באמצעות הכוח הזה ניתן לסחוט את השלטון ולכפות עליו ועל רוב אזרחי המדינה את רצונם. סחיטה של תקציבים, חוקים, שינוי אורחות חיים, ג'ובים, אוטונומיה חברתית וחינוכית ופטור מעבודה תשלום מיסים וגיוס מסכן חיים לצבא.

ועוד לא דיברנו על כוחם בתחום כלכלת הכשרות והשליטה בחיי האישות, נישואין גירושין קבורה ומיהו יהודי בישראל. בעלי הכוח הזה מבצעים כיום מרד.

לחרדים יש כוח שבאמצעותו ניתן לסחוט את השלטון ולכפות עליו ועל רוב אזרחי המדינה את רצונם. סחיטת תקציבים, חוקים, שינוי אורחות חיים, פטורים מעבודה, מיסים, גיוס ועוד. בעלי הכוח הזה מבצעים כיום מרד

יש להם גם כוח פיזי. כאשר המשטרה לא מסוגלת להשתלט על המון של מאות אלפים המוסת בידי הרבנים, המון צייתן המשבש את חיי אזרחי המדינה כדי להילחם "עבור" הפרת חוק, עבור השתמטות משירות צבאי, עבור תקציבים ורק למען האוטונומיה הנצלנית על גבם של שאר אזרחי המדינה – זה מרד. פשוטו כמשמעו.

כאשר המון תוקף את המשנה לנשיא העליון בביתו הפרטי בשיטת הפוגרומים הזכורה מהמאה שעברה, וכאשר המון חרדי מנסה לתקוף את ביתו של מפכ"ל המשטרה (האוטובוסים נבלמו) – זהו מרד.
מרד אלים המצטרף למרד של הכפייה הפוליטית.

הפילוסופים של מדע המדינה עוד יתווכחו אם פעולות של השבתה המונית של התחבורה בדרישה למנוע מעצר עריקים או לכפות חוק השתמטות, הן בגדר פעולות לגיטימיות גם אם לא נעימות. יתווכחו גם אם הפגנות והתנגדות לפעולות השלטון כאקט של מחאה היא לגיטימית, למרות שהדרישה בהפגנות הללו היא לקבל מהשלטון חופש מוחלט לאי ציות לחוק.

בכנסת ואולי באקדמיה ידונו בכובד ראש אם אי-ציות מתמשך לחוקים מסוימים, או קיומה של אוטונומיה חברתית או חינוכית, הם כשלעצמם "מרד". בדרך כלל, כדי לדבר על מרד במובן המלא, נדרש יסוד נוסף: שלילה כוללת של סמכות המדינה או ניסיון למנוע ממנה להפעיל את ריבונותה באזור, על אוכלוסייה או באמצעות מוסדות חלופיים.

ובכן, זה מה שעושים כיום החרדים – שוללים בגלוי במעשים ובמילים את סמכותה של המדינה עליהם.

יש להם גם כוח פיזי. כאשר המשטרה לא מסוגלת להשתלט על המון של מאות אלפים המוסת בידי הרבנים, המון צייתן המשבש את חיי אזרחי המדינה כדי להילחם "עבור" הפרת חוק – זהו מרד

הפילוסופית חנה ארנדט הבחינה בין מרד, מהפכה, מלחמת אזרחים והפיכה. לשיטתה, מרד הוא התקוממות נגד השלטון הקיים, בעוד שמהפכה היא יצירת סדר פוליטי חדש.

החרדים יושבים בשלטון. הם השלטון. לפחות חלק משמעותי מהשלטון. אבל הם לא חלק משלטון החוק, שהוא הבסיס המוסכם על כל אזרחי המדינה הדמוקרטית לקיומה של מדינה עבור כל אזרחיה. מדינה שהיא גם מדינת חוק.

חוקר המהפכות Jack Goldstone מגדיר מהפכה כמאמץ לערער את המוסדות הפוליטיים ואת ההצדקה לסמכות השלטון באמצעות גיוס המונים ופעולות חוץ-ממסדיות שמחלישות את הרשויות.

דבריהם המסיתים של רבנים חרדים כמו אריה יזדי נגד הרמטכ"ל אייל זמיר ("ארור" ) או הרב יצחק יוסף ("לזרוק צווי גיוס לאסלה", "כל צווי הגיוס בגלל השופטים הרשעים", "הקב"ה ישמיד אותם") או הגאווה של אריה דרעי בשלושת נכדיו העריקים, או דבריו של ח"כ יצחק פינדרוס לירות ברגליה של ח"כ נעמה לזימי, או הכינויים של ח"כ ישראל אייכלר כלפי החילונים ("דור של אנשים הנראים כבהמות ומתנהגים כחיות דו רגליות", וגם "מדינת ישראל היא מדינת אויב") – כל הביטויים הללו מצטרפים לדרישות הסחטניות לפטור מגיוס לעשרות אלפי חרדים צעירים בתירוץ של "לומדי תורה". אגב, הם לא לומדים תורה, הם לומדים בעיקר גמרא.

באמצעות כוחם הפוליטי החרדים כופים כעת על קואליציה תאוות שלטון להעביר את חוק יסוד לימוד התורה ואחריו חוק שיעצור מעצר עריקים חרדים.

בפשטות הם מעבירים חוקים שמתאימים רק להם, בניגוד לחוקים המחייבים את יתר אזרחי המדינה, והם עושים זאת באמצעות סחיטת השלטון שהם חלק ממנו.
המרד שלהם הוא באמצעות השלטון נגד כלל אזרחי המדינה.

ארנדט הבחינה בין מרד, מהפכה, מלחמת אזרחים והפיכה. לשיטתה, מרד הוא התקוממות נגד השלטון הקיים, בעוד שמהפכה היא יצירת סדר פוליטי חדש. החרדים הם השלטון, אבל הם לא חלק משלטון החוק

לפי ה־Stanford Encyclopedia of Philosophy, מרד (rebellion) הוא "דחייה כוללת של סמכות הממשלה" (wholesale rejection of government's authority). ההגדרה אינה מחייבת אלימות, אלא עוסקת בעצם שלילת סמכותה של המדינה.

מה שמבדיל מהפכה ממרד הוא שהמהפכה כוללת גם ניסיון להקים שלטון חלופי. ובכן המפלגות החרדיות, הישיבות הכוללים וההמון החרדי לא מכירים בסמכות המדינה לדרוש מהם ציות לחוקי המדינה.

חוסר הכבוד לדגל, להמנון, לעמידת דום ביום הזיכרון – אינם סמליים, אלא הם הם לב המרד החרדי. המעשים המתבטאים כעת במלוא חריפותם בשיתוק המדינה הם מרד. כאשר הדרישה היא לא מאבק ערכי כלשהו, הרי איש לא דורש להפסיק ללמוד תורה, אלא דורשים מהם לציית לחוק הגיוס כמו כל צעיר בישראל שמפסיק ללמוד כל מקצוע או הגות, כדי להתגייס ולתת את חלקו לפי חוק לשירות המדינה.

המרד החרדי מחייב את השלטון במדינת חוק לפעול נגדו. לא לשתף פעולה עם יוזמי המרד, לא לרצות אותם, לא להיכנע להם. אלא שממשלת בנימין נתניהו, הנשענת על המורדים, היא עצמה מורדת בשלטון החוק ומנסה לפרק את מוסדות הדמוקרטיה ואת שומרי הסף שלה.

המרד החרדי יוביל בהכרח בסופו של דבר למלחמת אחים. בתחילה מול רשויות המדינה, ובהמשך מול הציבור, שחייו וכספו מנוצלים בידי החרדים למען חיי הטפילות שלהם.

מדינת חוק לא יכולה להתקיים כאשר חלק משמעותי מאוכלוסייתה, בהנהגת מנהיגיו הרשמיים והנבחרים והרבנים השולטים בו, מסרב לציית לחוקי המדינה, מסרב לקחת חלק בקיומה ואבטחת שלומה, מסרב להשתתף בכלכלתה ובהכנת הדור הבא לחיים עצמאיים.

המרד החרדי מחייב את השלטון במדינת חוק לפעול נגדו. לא לשתף פעולה עם יוזמיו, לא לרצותם או להיכנע להם. אך ממשלת נתניהו, הנשענת על המורדים, היא עצמה מורדת בשלטון החוק ומנסה לפרק את מוסדותיו

המרד בשלטון זר נגמר בהיסטוריה היהודית בחורבן וגלות. המרד הנוכחי של החרדים בשלטון החוק עלול להיגמר במרחץ דמים יהודי כלל ישראלי.

כבר היום ברור שהחרדים לא יוותרו על מה שהשיגו מממשלת הימין על מלא. מאבקם רק יקצין ויחריף ויחייב את הממשלה הבאה לנקוט צעדים חוקיים, נחושים וקשים כדי לחייב אותם לציית לחוק.

החורבן הבא הוא חורבן שנכתב ממש בימים אלה והוא חד ונורא.
דבר אחד ברור – אסור שהמורדים ינצחו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.