לא רבים מהמוני המייחלים לראות צעירים חרדים נלחמים כתף אל כתף עם בני גילם, טורחים לבדוק את העובדות ואת מערכת ההפעלה החרדית, כדי להבין האם בכלל אפשרי או רצוי לגייס את החרדים לשורות הצבא.

השאיפה לגייס את בני הישיבות מבוססת על טעות, לפיה הבעיה שלנו עם החרדים מתחילה בגיל 18. הבעיה מתחילה כשהם נולדים. אתה לא יכול לבוא לאנשים בגיל 18 לנסות לגייס אותם אחרי שהם חונכו כבר במוסדות חרדיים.

בקרב צעירים חרדים קיים כבר מנגנון שמסליל אותם לחמוק משירות צבאי. מהו ההבדל המהותי בין צעיר חילוני לצעיר החרדי? הצעיר החילוני חונך מינקותו על ערך השירות הצבאי, בעוד שהצעיר החרדי חונך מינקותו על ערך הפוך לגמרי: שירות צבאי הינו מעשה שלילי המסכן את הזהות החרדית.

ההבדל המהותי בין צעיר חילוני לצעיר חרדי הוא שהצעיר החילוני חונך מינקותו על ערך השירות הצבאי, בעוד שהצעיר החרדי חונך מינקותו על ערך הפוך, לפיו שירות צבאי הוא מעשה שלילי המסכן את הזהות החרדית

זה לא שילדים חרדים אינם חולמים על צבא ועל חיילים ועל טנקים: אני זוכר את עצמי בתור ילד בעת מלחמת לבנון הראשונה מצייר לעצמי מטוסים וטנקים, ואני לא הייתי היחיד בכיתה.

החלומות על צבא ועל עוצמה צבאית נוצרו ממקום טבעי הקשור להישרדות. אך ברבות הזמן דאגו לדכא לי ולחברי את החלומות הללו, ולימדו אותנו להירתע ולחשוש משירות צבאי ולראות בצבא דבר פסול.

בקהילת חסידי ויזניץ בה גדלתי, הכרתי שני אברכים שהסתובבו ברחוב עם מדי צבא, אך הם בהחלט נחשבו לחריגים ומוזרים. וגישה זו לא השתנתה בימינו. אולי להיפך: היא רק החמירה.

האם צעירים חרדים לומדים לשנוא את חיילי צה"ל? ניתן לומר שהתשובה היא שלילית. מרבית הצעירים החרדים, למעט שוליים קיצוניים, לומדים להכיר בחיילי צה"ל כגיבורים, אך מסר זה מגיע לצד הפרדה ברורה: הם מתגייסים לצבא, לא אנחנו.

וזו נקודה מרכזית שצריכים לזכור כל המייחלים לגיוס החרדים: עבור צעיר חרדי ממוצע, גיוס לצה"ל אינו אופציה ריאלית, לא בשל ערך לימוד תורה (את זה הם מספרים לחילונים), אלא בשל החשש לאובדן הזהות החרדית, שהיא בסיס הקיום של אורח החיים החרדי, הדוגל בהתבדלות ובנפרדות מכל היתר.

האם צעירים חרדים לומדים לשנוא את חיילי צה"ל? מרבית הצעירים החרדים, למעט שוליים קיצוניים, לומדים להכיר בחיילי צה"ל כגיבורים, אך מסר זה מגיע לצד הפרדה ברורה: הם מתגייסים לצבא, לא אנחנו

אך הבה נניח לרגע שהצבא יהפוך להיות מותאם לדרישות המחמירות של החרדי הממוצע, עם מיטב הכשרויות של כל זרם חרדי במטבחי הצבא ונוכחות אפסית של נשים בבסיסים בהם משרתים חרדים, ואכן מרבית הצעירים החרדים היו מתגייסים לצבא בחפץ לב – במקרה כזה, מה הם היו עושים בצבא?

למי אותם חיילים חרדים היו מקשיבים במקרה של התנגשות בין ערכים וצרכים תוך כדי השירות הצבאי? לרב אליו הם מצייתים באופן אבסולוטי או למפקד שמעולם לא התחנכו להכיר בסמכות שלו? אני משאיר להיגיון הבריא שלכם לענות על השאלה.

לכן, כל מי מקרב ההנהגה הפוליטית בישראל, אשר מונע ממקום של ריאליזם פוליטי ודאגה כנה לעתיד החברה הישראלית ולמדינת ישראל, מבין שהסדר צריך להיות הפוך: קודם כל חינוך לאזרחות ולאחר מכן ערך השירות הצבאי.

עדיף להתמקד בשילוב החברה החרדית בשוק העבודה, משם עשוי להגיע שינוי יסודי: חרדים המשתלבים בשוק העבודה, הופכים להיות עצמאיים מבחינה כלכלית, ובאופן טבעי גם מבחינה רעיונית ומחשבתית. הראש שלהם נהיה פנוי יותר לחשיבה ביקורתית וממילא לשחרור עצמי ממגבלות חברתיות.

כך תיחלש האחיזה של ההנהגה החרדית בנתינים שלה, וממילא יתמסמסו ההגבלות החברתיות, עמם מתמודד כל צעיר חרדי, ואז גם השירות הצבאי יהפוך להיות קל יותר וטבעי יותר עבור החרדי הממוצע.

כדי שהדבר יקרה, יש לסגור את הברזים התקציביים למוסדות חינוך שאינם מחנכים את ילדיהם ללימודי מקצועות ליבה, כמו מתמטיקה, אנגלית ואזרחות. 

מי מקרב ההנהגה הפוליטית בישראל, המונע ממקום של ריאליזם פוליטי ודאגה כנה לעתיד החברה הישראלית ולמדינה, מבין שהסדר צריך להיות הפוך: קודם כל חינוך לאזרחות ולאחר מכן חינוך לערך השירות הצבאי

רק אז נראה תוך פרק זמן לא ארוך עסקנים ומנהלי מוסדות נוהרים אל לשכות משרד החינוך כדי לשאת ולתת על הפרטים לשילוב מערך לימודי ליבה כחלק מתוכנית הלימודים החרדית. כך מדינת ישראל תרוויח בכלכלה, בדמוקרטיה וגם בביטחון.

יהודה מוזס הוא יוצא בשאלה מהמגזר החרדי חסידי, אוטודידקט, אנתרופולוג בנשמה, חובב טיולים וטבע.