יש שני סוגי מאמנים במונדיאל הזה. הסוג הראשון כבר עזב את הטורניר, ברובו מחפש עבודה או נהנה מחופשה ארוכה מאוד. אלו המאמנים שבאו לשרוד. לא להוביל, לא להנהיג, אלא לשמור על הסטטוס קוו, לקוות לטוב, למשוך משכורות ולא להרגיז את הכוכבים.
רוברטו מרטינס מפורטוגל שימש כנושא כליו של כריסטיאנו רונאלדו במונדיאל שבייש את שניהם. מרטינס נכנע לכל גחמה של הכוכב לשעבר ושיתף אותו בכל דקות משחק ההפסד לספרד. ההפסד רשום על שמם של שניהם, וז'ורז'ה ז'סוס, מאמנה הבא של פורטוגל, כבר הכריז שאין אצלו "שחקנים ממוסמרים" בהרכב. נראה.
קרלו אנצ'לוטי, מאמנה של ברזיל ומגדולי המאמנים האירופאים, נכנע לתכתיבי "כת ניימאר", צירף אותו לסגל ושיתף אותו במשחק מול נורווגיה. התוצאה הייתה עגומה. לניימאר והאישיות שלו אין היום מקום בנבחרת ברזיל. הוא כבר אינו שחקן ברמה שמצדיקה את הדרמה שהוא סוחב איתו לכל מקום.
קרלו אנצ'לוטי, מאמנה של ברזיל ומגדולי המאמנים האירופאים, נכנע לתכתיבי "כת ניימאר", צירף אותו לסגל ושיתף אותו במשחק מול נורווגיה. התוצאה הייתה עגומה
בעקבות הדחת ברזיל, התפתח במדינה דיון שומט לסתות, שבו הואשמה הנצרות האוונגליסטית האדוקה שחודרת למדינה על חשבון הגרסה הקתולית-לייט המקובלת. הטענה הייתה שפעם השחקנים הברזילאים נהנו מהחיים, מאוכל, מאלכוהול, מנשים – והכדורגל היה מהנה. היום הם דתיים מעיקים והכדורגל שלהם חסר שמחת חיים.
ראוי לזכור שקאקה ולוסיו המצוינים היו שחקנים מעולים למרות אדיקותם, וכנראה שהוויכוח הזה מעיד הרבה יותר על ברזיל ועל מתחים פנימיים בחברה שלה מאשר על הכדורגל הברזילאי.
גם רונלד קומאן, מאמן הולנד, חזר לביתו עם כתם על הקריירה. הוא הוביל את הולנד לאחד המשחקים המחפירים בתולדותיה, שבמהלכו היא התבטלה בפני נבחרת מרוקו הבינונית
גם רונלד קומאן, מאמן הולנד, חזר לביתו עם כתם על הקריירה. הוא הוביל את הולנד לאחד המשחקים המחפירים בתולדותיה, שבמהלכו היא התבטלה בפני נבחרת מרוקו הבינונית. קומאן חשש שבלם הנבחרת, וירג'יל ואן דייק, אינו מהיר מספיק מול חלוצי מרוקו – וויתר לגמרי על החזקת כדור או על ניסיון לניהול משחק, חלקים מרכזיים מהזהות הלאומית ההולנדית.
קומאן יכול היה לעלות עם בלם אחר, אבל העדיף לדבוק בקו שמרני עם הקפטן המבוגר שלו, ולנסות לגנוב ניצחון עם כדורגל אנטי-הולנדי לחלוטין.
וישנם מאמנים אחרים. דידייה דשאן נותן הפעם לכוכביו בנבחרת צרפת, בניגוד לפעמים קודמות, לשחק באופן משוחרר, ליזום, להבריק ולסחרר. יש לו את הכלים לסוג כזה של משחק, והוא מאפשר להם לנהל משחק עשיר ומבריק. אפשר להגיד שזה קל לשחק ככה כשיש לך את אוליסה, דמבלה ואמבפה, אבל לא חסרים מאמנים שהיו דורשים גם מהרכב כזה לשחק באופן זהיר.
רודי גארסיה מבלגיה הושיב על הספסל את קווין דה בראונה במשחק המדובר מול ארצות הברית, והתוצאה הייתה ניצחון גדול, ספורטיבי ומוסרי: ארבעה שערים לזכות ניהול משחק מצוין, למרות הטראמפיזם הבוטה של פיפ"א.
גם מאמן נורווגיה לא היסס לעלות עם הרכב משני מול צרפת בשלב המוקדמות חסר המתח. הוא זכה לביקורות נוקבות, אבל ספק אם אלו הטרידו אותו כאשר נבחרתו ניצחה את ברזיל. הוא עשה את הצעד הנכון והלא-פופולרי, וקיבל את האחריות.
המאמן האמיץ מכולם
המאמן האמיץ ביותר הוא תומאס טוכל, מאמנה הגרמני של נבחרת אנגליה. עצם קבלת התפקיד היה מהלך לא קל לאור התנגדות מצד גורמים שמרנים בתרבות הכדורגל האנגלית. הוא השאיר בחוץ מספר כוכבים גדולים, כמו קול פאלמר והארי מגווייר, ובנה סגל שמתאים לרוחו.
המאמן האמיץ ביותר הוא תומאס טוכל, מאמנה הגרמני של נבחרת אנגליה. עצם קבלת התפקיד היה מהלך לא קל לאור התנגדות מצד גורמים שמרנים בתרבות הכדורגל האנגלית
קו המחשבה של ההתאחדות האנגלית היה שקודמו, גארת' סאות'גייט, עשה עבודה טובה בייצוב הספינה של נבחרת אנגליה, אבל היה חסר את היכולת הטקטית הנדרשת למשחקים גדולים. טוכל אמור להיות ההבדל בין טורניר טוב לטורניר מעולה.
הדוגמה הטובה ביותר לאישיותו ניתנה בריאיון מרתק שנערך איתו הלילה, אחרי ניצחון נבחרת אנגליה על נורווגיה בשלב רבע הגמר. בעוד שחקניו שרים את "וונדרוול" ו"היי ג'וד" יחד עם הקהל במיאמי, העדיף טוכל לשפוך צוננים על החגיגה.
"אנגליה הייתה צפויה לסבול", אמר המראיין, וטוכל נדלק.
"אני אף פעם לא מדבר על סבל", הוא ענה נחרצות. "הקשינו על החיים שלנו היום, התוצאה פנטסטית ואנחנו בחצי הגמר – אבל אני לא מרוצה מההופעה, בכל מובן. המחויבות הייתה שם, אבל הקשינו על עצמנו עם משחק מרושל, הרבה טעויות טכניות, משחק לא מהיר מספיק, והיה לנו מזל היום… אנחנו חייבים להשתפר ואנחנו נשתפר".
"המחויבות הייתה שם, אבל הקשינו על עצמנו עם משחק מרושל, הרבה טעויות טכניות, משחק לא מהיר מספיק, והיה לנו מזל היום… אנחנו חייבים להשתפר ואנחנו נשתפר"
זה היה ראיון פרגוסוני. אחרי ניצחון בגמר גביע של אברדין, התראיין מנג'ר הקבוצה דאז, אלכס פרגוסון, וקטל את שחקניו. הם אמנם זכו בגביע, אבל הוא לא היה מרוצה מרמת המשחק שלהם. בעולם של התחנפויות לכוכבים, חגיגות ניצחון אינסטגרמיות וחוסר יכולת לנתח מעבר לתוצאה הסופית, זה היה הריאיון הטוב של השנה.
טוכל ידע שביום עם צוות שיפוט אחר, כמה החלטות גבוליות יכלו בקלות ללכת לכיוון השני. הוא היה מרוצה מרוח הלחימה, מהקשיחות המנטלית ומתרומת המחליפים, אבל זה היה קרוב מדי להפסד.
ג'וד בלינגהאם, כוכב הנבחרת ואיש המשחק עם שני שערים, נדרש לתגובה ואמר: "יה, וול, ווטאבר".
הרבה תלוי במערכת היחסים של השניים. טוכל לא מגביל את בלינגהאם לשיטה באופן אוונגליסטי. הוא מעניק לו חופש פעולה, ונתן לו את מושכות הקבוצה ביחד עם הארי קיין.
הרבה תלוי במערכת היחסים של השניים. טוכל לא מגביל את בלינגהאם לשיטה באופן אוונגליסטי. הוא מעניק לו חופש פעולה, ונתן לו את מושכות הקבוצה ביחד עם הארי קיין
התוצאה היא רגעים שבהם בלינגהאם לוקח על עצמו את המשחק ואומר לעצמו: "הנה, אני הולך לנצח את המשחק" – באופן שמזכיר את הרגעים שבהם נמאס לקינגס קאנגווה, והוא מחליט שהנה, הוא מביא תואר להפועל באר שבע וחורך את המגרש כולו.
אנגליה של טורניר מוצלח היא אנגליה מחייכת. בלונדון, בסופרמרקט כולם מדברים על הנבחרת, לובשים חולצות ומתכוננים לערב ארוך. שעות המשחקים אמנם מונעות צפייה המונית ענקית בכל פינת רחוב, אבל ניתן להרגיש ברכבת התחתית, בהליכה ברחוב ובכלי התקשורת את התקווה באוויר.
אנגליה של טורניר מוצלח היא אנגליה מחייכת. בלונדון, בסופרמרקט כולם מדברים על הנבחרת, לובשים חולצות ומתכוננים לערב ארוך. ניתן להרגיש ברכבת התחתית, בהליכה ברחוב ובכלי התקשורת את התקווה באוויר
הנה, אולי הפעם, גרמני מוזר ואנגלי כריזמטי יצליחו להביא את הכדורגל הביתה אחרי 60 שנה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו