ייוצאי החברה החרדית נכנסים לשוק העבודה עם שכר נמוך בכשליש מהאוכלוסייה הכללית, ורבים מהם מרוכזים בתחתית שוק העבודה. כך עולה מנתוני עמותת "יוצאים לשינוי" ודוח "שומרים". לפי הנתונים, הפער התעסוקתי, ההשכלתי והכלכלי אינו מצטמצם עם השנים – הוא רוחבי, מבני, ומתרחב עם הגיל.

היעדר לימודי הליבה אינו פער ידע מופשט, אלא חסם כלכלי ישיר שמסביר את פערי התעסוקה, השכר וסוגי העיסוקים בין חרדים לישראלים אחרים.

מהו שיעור התעסוקה הממשי של יוצאי החינוך החרדי?

שיעור התעסוקה של גברים שעזבו את החברה החרדית עומד על כ-77%, לעומת 88% בקרב גברים יהודים לא-חרדים. כך פורסם בשנתון "יוצאים לשינוי" – ארגון המסייע לעוזבי החברה החרדית.

הפער אינו נובע מהיעדר רצון לעבוד, אלא מהיעדר הכלים להשתלב בעבודה איכותית. שיעור התעסוקה של גברים שנותרו בקהילה החרדית נמוך אף יותר ועומד על כ-51%–52%, לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה. שיעור התעסוקה של נשים חרדיות הוא 77%.

פעילות של יוצאי החברה החרדית במרכז של עמותת "יוצאים לשינוי" (צילום: דוברות "יוצאים לשינוי")

האם יוצאי החברה החרדית מקבלים שכר גבוה, או נמוך?

שיעור התעסוקה, כשלעצמו, אינו מעיד על השתלבות איכותית. הנתונים מראים שרוב יוצאי החברה החרדית העובדים מרוכזים בתחתית שוק העבודה, בעבודות כפיים ושירות שאינן דורשות הכשרה אקדמית.

לפי שנתון "יוצאים לשינוי", בקרב הגברים היוצאים, 24% מועסקים כבעלי מלאכה ו-13% כנהגים – שיעורים הגבוהים משמעותית מאלה שבקרב חרדים מבית ולא-חרדים כאחד.

רמת ההשכלה שאיתה יוצאים גברים מהחברה החרדית אינה מאפשרת הכשרה למקצועות עתירי ידע, והייצוג של היוצאים במקצועות המיומנים דל. לפי שנתון "יוצאים לשינוי", 20% בלבד מהיוצאים מועסקים במקצועות הדורשים רמת מיומנות גבוהה שאינה הוראה, לעומת 43% מהלא-חרדים – פער של יותר מפי שניים.

שיעור העוסקים בהייטק בקרב היוצאים עומד על 8.4% בלבד, לעומת 21.3% בקרב לא-חרדים.

הריכוז בעבודות ששכרן נמוך משתקף ישירות בהכנסה. לפי שנתון "יוצאים לשינוי", כמעט 60% מהיוצאים מועסקים במשרות המשתייכות לשתי רמות השכר הנמוכות, שבהן השכר הממוצע היה ב-2021, נמוך מ-10,000 שקל ברוטו – לעומת 33%–36% בלבד בקרב לא-חרדים.

לפי תחקיר של כלכליסט, השכר הממוצע של היוצאים נמוך בכשליש מהשכר הממוצע של יהודים לא-חרדים. השכר הנמוך מתורגם לתחושת מחסור ממשית: כמעט מחצית מהיוצאים (48%) תפסו את עצמם כעניים בחייהם הבוגרים, לפי שנתון "יוצאים לשינוי", לעומת כ-29% גם בקרב לא-חרדים וגם בקרב אלה שנותרו חרדים.

היעדר לימודי ליבה בבתי הספר החרדיים פוגע, אפוא, לא רק בחרדים עצמם, אלא, במיוחד, במי שהתחנך בבתי הספר החרדיים, עזב את החברה החרדית ורוצה לעבוד, להתפתח ולהתפרנס, אך אינו יכול כיוון שנשללה ממנו השכלה מתאימה.

תלמוד תורה שנוסד על ידי הרב שמואל שטרן בירושלים, 9 באוגוסט 2021 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

האם היוצאים בשאלה מדביקים את הפערים עם הזמן?

הטענה שיוצאים בשאלה צעירים "מדביקים את הפער" עם השנים אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים. לפי שנתון "יוצאים לשינוי", הפער התעסוקתי דווקא גדל ככל שהגיל עולה, ורמות האבטלה של יוצאים מבוגרים גבוהות ביחס למבוגרים בכל שאר קבוצות האוכלוסייה שנמדדו במחקר. במקום התכנסות אל הממוצע, נמדדת התרחקות ממנו.

בשורש הפער עומדת ההשכלה – חסם שנוצר בבית הספר, שנים לפני הכניסה לשוק העבודה. הבעיה של היוצאים בשאלה ועוזבי החברה החרדית היא שבתי הספר החרדיים לא לימדו אותם לימודי ליבה.

מהם לימודי הליבה, ומדוע היעדרם קובע את השכר?

לימודי הליבה הם תוכנית לימודים שקבע משרד החינוך כמכנה משותף מחייב לכל תלמידי ישראל. לפי תוכנית הליבה של משרד החינוך, ארבעת מקצועות היסוד הם מתמטיקה, שפת אם, אנגלית ומדעים, ולצידם היסטוריה, אזרחות ועוד. מטרתם היא להקנות בסיס של ידע וכלים לתפקוד בחברה ובשוק העבודה המודרני.

בחינוך החרדי לבנים, בסיס זה נעדר ברובו. לפי דוח מבקר המדינה, 84% מהבנים במוסדות העל-יסודיים החרדיים לומדים במוסדות שאין בהם כלל לימודי ליבה.

נתונים שהוצגו בבג"ץ בינואר 2026 הראו כי רק 8% מבתי הספר של רשתות החינוך החרדיות עומדים בתקני הכשרת מורים ללימודי ליבה. התוצאה נמדדת בבגרות: רק כ-3% מהבנים החרדים זכאים לתעודת בגרות, לעומת כ-79% בציבור היהודי הלא-חרדי.

תלמוד תורה, אילוסטרציה (צילום מסך מסרטון)

הפער אינו אחיד בין המינים. הבנות החרדיות לומדות בסמינרים לימודי ליבה בסיסיים, וחלקן ניגשות לבגרות; הבנים, לעומת זאת, לומדים בישיבות קטנות הפטורות מלימודי ליבה.

פער זה משתקף בהמשך: לפי שנתון "יוצאים לשינוי", שיעור בעלות התואר האקדמי בקרב אלה שעזבו את החברה החרדית עומד על 33% – בדומה לנשים חרדיות (31%) – בעוד בקרב הגברים היוצאים הוא 21% בלבד. עם זאת, פרופ' אדר אניסמן מ"יוצאים לשינוי" מציינת כי גם רבות מהנשים יוצאות ללא תעודת בגרות, בעוד הגברים יוצאים לרוב ללא לימודי ליבה כלל.

היעדר הליבה מתורגם ישירות להכנסה נמוכה. בנק ישראל קבע, כי מיעוט לימודי המתמטיקה, האנגלית והבנת הנקרא בגיל צעיר יוצר "הון אנושי נמוך" הפוגע בשכר ובפריון, ובעיקר בקרב הגברים.

לפי אותו דוח, רק כ-10% מהחרדים עומדים בדרישות הקבלה של האוניברסיטאות, לעומת 71% בקרב הלא-חרדים. בלעדיהם נחסמת הדרך לא רק להשכלה גבוהה, אלא למרבית המקצועות המשתלמים:

אי אפשר לעסוק בהייטק, בהנדסה, בראיית חשבון או במקצועות פיננסיים בלי ידיעת מתמטיקה, וכמעט אין תפקיד מקצועי או אקדמי שאינו דורש קריאה באנגלית. התוצאה היא הריכוז בעבודות הכפיים והשירות שתואר לעיל.

פעילות ליוצאים בשאלה של ארגון "הלל" בתל אביב (צילום: "הלל יוצאים בשאלה")

הקושי אף מחריף משום שהשלמת הפער בגיל מבוגר קשה במיוחד. ד"ר נרי הורביץ, שייעץ בעבר למשרד החינוך בתחום החרדי, הסביר בריאיון ל-ynet כי בלי שינוי בכישורי היסוד אי אפשר להתקדם, וכי הנשירה מהאקדמיה בקרב חרדים גבוהה בשל היעדר לימודי ליבה.

עדות אישית לכך מביאות תהילה רפאלי ותמר טרוזמן, חרדיות לשעבר שהתראיינו בהרחבה על פערי הידע העצומים מול החברה החילונית והקשיים שאיתם התמודדו כשיצאו אליה.

בנק ישראל הזהיר מזמן כי הפער נוצר בשנות הילדות – ולכן קשה מאוד לגשר עליו בבגרות. הבורות הזאת חוסמת את הגישה להשכלה גבוהה ולמקצועות המשתלמים, וקשה מאוד לתקנה בדיעבד, גם כאשר יוצאים מהחברה החרדית.

האם החינוך הממלכתי-חרדי הוא חלופה לחינוך החרדי?

היעדר לימודי הליבה אינו גזירת גורל. בתוך החברה החרדית עצמה צומח זרם שאינו שולל ידע מהתלמידים: החינוך הממלכתי-חרדי (הממ"ח), שהוקם בשנת הלימודים תשע"ד (2013/14), ביוזמת שר החינוך דאז, שי פירון (יש עתיד).

מרחב למידה ליוצאים מהחברה החרדית בעמותת "יוצאים לשינוי" (צילום: דוברות "יוצאים לשינוי")

בניגוד לרוב מוסדות החינוך החרדי, בממ"ח נלמדת תוכנית לימודי ליבה מלאה, המורים מועסקים ישירות על ידי משרד החינוך, והמוסדות נתונים לפיקוחו המלא – לצד שמירה על אופי חרדי ולימודי קודש.

הביקוש לזרם הממלכתי-חרדי גדל במהירות. לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים תשע"ד פעלו בממ"ח 16 בתי ספר ומאות תלמידים בודדות; כעבור עשור, בתשפ"ד (2023/24), כבר פעלו בו 80 בתי ספר ומעל 17,000 תלמידים.

בתשפ"ה נוספו אלפי תלמידים – גידול של כ-40% בשנה אחת, לפי המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית. ובכל זאת, מדובר עדיין בכ-7% בלבד מתלמידי החינוך החרדי היסודי – מיעוט קטן.

הנתונים על ההישגים של תלמידי הממ"ח הם עדיין ראשוניים. מחקר של נעם זוסמן מבנק ישראל ואברהם זופניק מהמועצה הלאומית לכלכלה מצא כי בוגרי החינוך היסודי של הממ"ח פונים יותר למסגרות המאפשרות השכלה על-תיכונית ואקדמית, וכך משתפרים סיכוייהם להשתלב בשוק העבודה.

עם זאת, המחקר מסייג כי תלמידי הממ"ח מגיעים מלכתחילה מרקע משפחתי פתוח יותר – הוריהם רכשו יותר השכלה לא-תורנית ושיעור התעסוקה של האבות גבוה יותר – כך שקשה לבודד את תרומת הלימודים עצמם. מכיוון שהזרם החינוכי הוא צעיר, טרם ניתן למדוד את השתלבות בוגריו בתעסוקה ואת שכרם.

הישיבה החרדית מיר במאה שערים, מאי 2024. אילוסטרציה (צילום: Arie Leib Abrams/Flash90)

קיומו של הממ"ח מלמד שהיעדר לימודי הליבה הוא בחירה ולא הכרח. יש בחברה החרדית ביקוש גובר לליבה, אך הזרם נתקל בהתנגדות רבנית חריפה ונותר שולי בהיקפו. כל עוד הרוב המוחלט של התלמידים החרדים לומד ללא ליבה מלאה, פערי ההשכלה בין החרדים לשאר החברה – ובעקבותיהם גם פערי התעסוקה והשכר של היוצאים בשאלה – צפויים להימשך.

מדוע הפער בין חרדים ללא-חרדים אינו נסגר מעצמו?

רבים ממסלולי ההשלמה וההנגשה שנבנו עבור חרדים סגורים דווקא בפני מי שיצאו מקרבם. לפי קול קורא של המוסד לביטוח לאומי לפיתוח מענים ליוצאי החברה החרדית, תוכניות רבות שנועדו במקור לחרדים – להשלמת השכלה או לסיוע תעסוקתי – סגורות בפני מי שבחרו לצאת מהחברה החרדית.

התוצאה היא שהיוצאים בשאלה ועוזבי החברה החרדית נופלים בין הכיסאות: מסלולי הסיוע מטעם המדינה לחרדים אינם פתוחים בפניהם, ומסלול כללי אינו מותאם לפערי הידע הבסיסיים שאיתם יצאו לשוק. הסיוע הקיים ניתן בעיקר על ידי ארגוני חברה אזרחית, והיקפו מוגבל ביחס לצורך.

לפי תחקיר "שומרים", ב-2025 הוענקו ליוצאי החברה החרדית כ-577 מלגות לימודים בלבד, בעוד מספר היוצאים החדשים מדי שנה מוערך באלפים.

לצד זאת, קיימים מסלולים שכן נפתחו ליוצאים – מכינות ייעודיות, שיעורי תגבור ומלגות מסוימות. אך אלה מיועדים בעיקר למי שכבר פנו לאקדמיה, ואינם פותרים את מחסום הבסיס: השלמת בגרות והשכלה תיכונית, שרבים מהיוצאים נדרשים לבצע בכוחות עצמם ועל חשבונם, למרות משאביהם הדלים.

שלט לעידוד חילון שתלו פעילי עמותת "חוזרים בתבונה" בבני ברק, 28 באוגוסט 2024 (צילום: עמותת "חוזרים בתבונה")

יש הטוענים שקבוצת יוצאי החברה החרדית מגוונת מדי – בגיל, ברקע ובנסיבות היציאה – מכדי שאפשר יהיה לקבוע שהם נכשלים בשוק ההשכלה והתעסוקה. הבדיקה מראה את ההפך: הפערים אינם מוגבלים לתת-קבוצה קטנה או חריגה, אלא נמדדים על רוב האוכלוסייה או על חלקים גדולים ממנה.

כמעט 60% מהיוצאים העובדים מרוכזים בשתי רמות השכר הנמוכות, וכמחצית (48%) חשים עניים בחייהם הבוגרים. כאשר שיעורים כאלה חוזרים בעקביות אצל רבים כל כך, אי אפשר לתלות אותם בגיוון פנימי או במקרים בודדים – הם מצביעים על מקור מבני משותף: היעדר לימודי ליבה בחינוך החרדי שקדם ליציאה.

שאלות שעולות מן הנתונים

מהו שיעור התעסוקה של יוצאי החברה החרדית, וכמה הם משתכרים?

שיעור תעסוקת הגברים היוצאים עומד על כ-77%, לעומת 88% בקרב גברים לא-חרדים, ושכרם הממוצע נמוך בכשליש. כ-60% מהעובדים מרוכזים בשתי רמות השכר הנמוכות, במשרות שאינן דורשות הכשרה אקדמית.

מהיכן מגיעים נתוני השכר והעוני של היוצאים?

הנתונים מגיעים ממסמך מחקר ייעודי של עמותת "יוצאים לשינוי" (אניסמן ודויטש, 2025), המשווה את היוצאים לשלוש קבוצות – לא-חרדים, חרדים מבית ומצטרפים – ומזהה חסמי עבר משותפים ליוצאים ולחרדים מבית לצד חסמי הווה ייחודיים ליוצאים.

האם הפער בין יוצאים בשאלה לחילונים נסגר ככל שחולף הזמן מהיציאה?

לא. הפער התעסוקתי גדל עם הגיל, והאבטלה בקרב יוצאים מבוגרים גבוהה יחסית לכל שאר הקבוצות שנמדדו.

האם המדינה מסייעת ליוצאי החברה החרדית להשלים את הפער?

באופן חלקי מאוד. לפי המוסד לביטוח לאומי, חלק ממסלולי הסיוע שנועדו לחרדים סגורים בפני יוצאים מהחברה החרדית. קיימים מסלולים ומלגות ייעודיים, אך היקפם מוגבל, ורבים מהיוצאים נדרשים להשלים את פערי הבסיס בכוחות עצמם.

מדוע היעדר לימודי ליבה פוגע דווקא בשכר?

מקצועות הליבה – מתמטיקה ואנגלית – הם תנאי סף להשכלה גבוהה ולמקצועות מכניסים: הייטק, הנדסה, ראיית חשבון ופיננסים. בלעדיהם נחסמת הדרך אליהם, והיוצא נותר במקצועות שאינם דורשים הכשרה. הפער נוצר בבית הספר, וקשה מאוד לגשר עליו בגיל מבוגר.

האם יש בתי ספר חרדיים שמלמדים לימודי ליבה?

כן. החינוך הממלכתי-חרדי (ממ"ח) מלמד תוכנית ליבה מלאה בפיקוח משרד החינוך, והוא גדל במהירות – מ-16 בתי ספר בתשע"ד ל-80 בתשפ"ד. עם זאת, הוא מהווה כ-7% בלבד מהחינוך החרדי היסודי, נתקל בהתנגדות רבנית, ובוגריו צעירים מכדי שיהיה אפשר למדוד עדיין את השתלבותם בשוק העבודה.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.