ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים ודוברי ממשלת ישראל מציגים את מבצע "שאגת הארי" – הסיבוב הקודם במלחמה הנוכחית בין ארצות הברית לאיראן, בו השתתפה גם ישראל – כהצלחה אדירה.

דוברי הממשלה ותומכי המבצע דיברו על מכה שהציבה את איראן ב"נקודת החולשה החמורה בתולדותיה", "ניצחון היסטורי שיעמוד לדורות", והזדמנות לפירוק ציר הפרוקסי האיראני, לבידוד איראן ולשדרוג הברית עם ארה"ב ולשיתוף הפעולה עם נסיכויות המפרץ וערב הסעודית, באופן חסר תקדים.

אבל בדיקת העובדות במקורות ממשלתיים וביטחוניים ישראליים, אמריקאים ובינלאומיים רשמיים, מכוני מחקר ומאגרי נתונים מראה כי אף אחת מהמטרות הללו לא התממשה וכי המלחמה הסתיימה בכישלון דיפלומטי עמוק.

• המשטר באיראן שרד את המתקפה ואף יצא ממנה מחוזק.
• גם "ציר ההתנגדות" – רשת הפרוקסי האזורית – שרד.
• המעמד הדיפלומטי של ישראל הידרדר לשפל היסטורי.
• דעת הקהל האמריקאית יצאה נגד המלחמה ונגד ישראל.
• משבר האנרגיה העולמי שיצר המצור בהורמוז חיזק את איראן, החליש את עמדתן של ארה"ב ומדינות המפרץ נגדה ועורר זעם עולמי על ישראל.

אבלים מתפללים במהלך תפילות הלוויה שנערכו במסגרת טקסי ההלוויה הנמשכים כמה ימים למנהיג העליון ההרוג של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, ולבני משפחתו. 5 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Altaf Qadri)

האם המשטר האיראני קרס אחרי חיסול חמינאי?

ב-28 בפברואר 2026, במכת הפתיחה הראשונה של המלחמה עם איראן, חיסל חיל האוויר של צה"ל את המנהיג האיראני העליון עלי חמינאי בטהרן, יחד עם כ-40 בכירים נוספים במשטר האייתוללות תוך כ-60 שניות.

ב-8 במרץ 2026 בחרה אסיפת המומחים האיראנית את מוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג המחוסל, למנהיג העליון השלישי של איראן.

לפי ניתוח המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מוג'תבא חמינאי נבחר לתפקידו בזכות לחץ ישיר של מפקדי משמרות המהפכה על מועצת המומחים, ומינויו מסמן המשכיות אידיאולוגית כמעט מלאה עם קווי המשטר – לא קריסה ולא פשרה.

במילים אחרות: משמרות המהפכה, לא המשטר האזרחי, הם שקבעו את תוצאת מאבק הירושה – וזה בדיוק תרחיש שמחזק את הזרוע הביטחונית-צבאית, לא מחליש אותה. המשטר שרד אפוא את המתקפה, וגם הקצין בעקבותיה.

עם זאת, מקורות עדכניים מתארים גם שחיקה פנימית של המשטר. דיווח של ניו יורק טיימס, מתאר קרע גובר בין מחנה פרגמטי, בהובלת הנשיא פזשכיאן, לבין מחנה שמרני-קיצוני בהובלת מוג'תבא חמינאי עצמו ומשמרות המהפכה. עוד עולה מהדיווח כי חמינאי הבן אינו נהנה מהסמכות המוחלטת שהייתה לאביו וכי קבלת ההחלטות נעשתה איטית ומסורבלת יותר.

כלומר: יש שחיקה במבנה הפיקוד העליון, אך אין קריסה שלטונית. התרחש מעבר כוח משלטון ריכוזי בהובלה של דיקטטור אחד, לשליטה של גוף מוסדי – משמרות המהפכה – שממשיך לתפקד ולקבל החלטות, גם אם באיטיות רבה יותר.

חברי משמרות המהפכה במהלך ההלוויה של עלי חמינאי בטהרן. 6 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

מדוע לא אירעה באיראן התקוממות שהפילה את המשטר?

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, ורה"מ נתניהו, הציגו שלושה יעדים למלחמה הנוכחית באיראן ולמבצע "שאגת הארי" שהחל אותו:

* פגיעה משמעותית בתוכנית הגרעין האיראנית
* פגיעה בתוכנית הטילים הבליסטיים
* פגיעה במערך הפיקוד והשליטה של איראן

המודיעין האמריקאי העריך מראש שהיעד השני ניתן להשגה, ואילו הראשון מנותק מהמציאות.

הממשלה לא הצהירה על הפלת המשטר, או עידוד התקוממות עממית, כעל יעדים רשמיים של המלחמה. עם זאת, הצהרות של נתניהו כלפי העם האיראני, לצד פרשנויות של מומחים והצהרות ושל חלק מהאופוזיציה האיראנית, יצרו רושם שהדרג המדיני ראה בהתערערות המשטר תוצאה אפשרית ורצויה של המלחמה.

כך או כך, שינוי המשטר לא התרחש, בדיוק כפי שהוערך מראש. לא תועד גל של מחאות המונים באיראן במהלך המלחמה, וההנהגה שהחליפה את חמינאי המשיכה את אותם עקרונות יסוד ואף הקצינה אותם.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נושא נאום לאומה בשידור חי מהבית הלבן בנושא המלחמה באיראן, 1 באפריל 202 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

מה כלל הסכם הפסקת האש שהפסיק את המבצע?

אם תוצאת "שאגת הארי" הייתה תבוסה איראנית מוחלטת, ניתן היה לצפות שתנאי ההסכם שסיים אותו ישקפו כניעה של איראן.

בפועל, ב-17 ביוני 2026 חתמו ארה"ב ואיראן על מזכר הבנות בן 14 סעיפים להפסקת אש ולשיחות של 60 יום בנושאי חופש שיט במצר הורמוז, תוכניות הגרעין והטילים, והסנקציות על איראן. המתווה קרס מאז והמלחמה חודשה, ובכל מקרה, הסכם הפסקת האש היה רחוק מאוד מתבוסה איראנית.

בין רכיבי ההסכם: תוכנית שיקום בסך 300 מיליארד דולר לאיראן; תהליך להסרת הסנקציות; שחרור אפשרי של עד 25 מיליארד דולר מהנכסים האיראניים שארה"ב הקפיאה. אלה הם תמריצים משמעותיים לצד המובס לכאורה – לא תנאי כניעה.

בתמורה, כל מה שנתנו האיראנים היה פתיחה מחדש של מעבר הסחורות במצר הורמוז – שהיה פתוח לפני המלחמה, ומו"מ על תוכנית הגרעין בהמשך. לפי הצהרות האמריקאים, ההסכם כלל סילוק של החומר המועשר, אך האיראנים הכחישו זאת. אם לא די בכך, האיראנים לא מילאו את חלקם ולא שחררו את המיצר.

הסכם המסגרת לא כלל התייחסות להגבלת הטילים הבליסטיים של איראן ולהפסקת התמיכה ב"ציר ההתנגדות" (הפרוקסים) – שתי נקודות מרכזיות שישראל וארה"ב הכריזו עליהן כמרכזיות בכל הסדר עתידי עם איראן.

ההסכם לא סיים את המלחמה ולא נראה כ"תבוסה איראנית" אלא כפשרה עם תמריצים כבדים לטהרן.

גם לאחר החתימה נמשך הירי: מאז ה-8 באפריל, עד אתמול, שיגרה איראן יותר מ-75 טילים וכטב"מים על נסיכויות המפרץ הפרסי וירדן, בעלות בריתה של ארה"ב באזור שבהן נמצאים בסיסים אמריקאים. ב-7 ביוני שיגרה איראן טילים בליסטיים גם על ישראל בתגובה לתקיפות ישראליות בפרברי ביירות.

יכולת שיגור שנשמרת ומופעלת כמנוף עד לשלב האחרון של המשא ומתן, ולבסוף גם מפוצצת אותו, אינה מתיישבת כלל עם הטענות על "הכרעה חד-משמעית של איראן", כביכול.

נזק בקריית שמונה בעקבות פגיעת טיל של חזבאללה, 30 במאי 2026 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

האם ציר ההתנגדות האיראני התמוטט?

במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בשנים 2024-2025 בהחלט נרשמה פגיעה ב"ציר ההתנגדות" של המדינות וארגוני הטרור שסייעו לאיראן.

המשטר הסורי, בעל הברית של איראן, קרס; חזבאללה נחלש מאוד מתקיפות צה"ל. העובדה שחזבאללה לא היה מוכן, או מסוגל, לתקוף את ישראל בסולידריות עם איראן במהלך מלחמת 12 הימים ביוני 2025, וגם בתגובה לתקיפות יומיומיות של צה"ל על בסיסיו לאורך 2025, מדגימה את חולשתו.

חזבאללה אותגר על ידי לחץ צבאי ישראלי יומיומי, קשיים מצד ההנהגה הלבנונית החדשה ומשאבים פיננסיים מצטמצמים.

אך בניגוד לתיאור של "שיתוק מבצעי" מוחלט, הפרוקסים האזוריים המשיכו לפעול באופן משמעותי לאורך המלחמה. חזבאללה הצטרף לאיראן ב"שאגת הארי", תקף את ישראל בעוצמה רבה, ושיגר בלילה אחד כ-200 רקטות על צפון ישראל – מטח שהפתיע את צה"ל עצמו וחידש שאלות לגבי גודל המצבור שנותר לארגון.

אלוף פיקוד הצפון של צה"ל הודה בגלוי כי הצבא העריך יתר על המידה את הנזק שנגרם ליכולות חזבאללה בהתקפת הקרקע של 2024. קצין מודיעין בכיר בחיל האוויר העריך שלמשטר האיראני עדיין יש למעלה מ-1,000 הטילים בליסטיים המסוגלים להגיע לישראל.

גם המימון האיראני ואספקת הנשק לציר לא נותקו. כל 1.5 מיליארד הדולר שקיבל חזבאללה מאז הפסקת האש של נובמבר 2024 הגיעו מאיראן, לפי מקורות צבאיים ישראליים – ותהליך פירוק הנשק של חזבאללה בלבנון מתואר כאיטי בהרבה ממאמצי ההתחמשות המחודשת שלו.

מכון המזרח התיכון (MEI) מתאר את מצב הציר לא כקריסה אלא כ"תרדמת אסטרטגי" – רוגע חיצוני שמסתיר התחמשות מחדש והתאמה פיננסית.

גם החות'ים בתימן חידשו מעט את מתקפות הטילים על ישראל, והכריזו מחדש על כוונתם לחסום מחדש את השיט בים האדום, אף כי הדבר לא קרה בפועל. זו אינה תמונה של שיתוק מוחלט. ומעבר לכל זה, כפי שכבר צוין – מסגרת ההסכם הקיים אינה מתייחסת כלל להפסקת התמיכה האיראנית בציר.

הזירה שבה טיל ששוגר מלבנון לעבר ישראל וגרם נזק בקריית שמונה, 30 במאי 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

איך השפיע המבצע על מצבה הדיפלומטי של ישראל בעולם?

נתניהו הצהיר שוב ושוב כי "נפתחה הזדמנות היסטורית לעצב מחדש את המזרח התיכון, לבודד את איראן ולהעמיק בריתות שישראל תהיה במרכזן". הטענה הזאת לא התממשה – אלא ההיפך הגמור ממנה.

הטענה שהמלחמה "בודדה את איראן" מול עולם אוהד את ישראל היא בלתי נכונה לחלוטין. המלחמה הביאה דווקא את ישראל לבידוד בינלאומי חסר תקדים, וגם ארה"ב מצאה את עצמה תחת מתקפה דיפלומטית בינלאומית.

האו"ם, רוב האיחוד האירופי, הליגה הערבית ורוב מדינות העולם הביעו התנגדות חריפה למלחמה וגורמים בינלאומיים רבים גינו את התקיפות המשולבות – ביניהם גם כאלה העוינים מאוד את המשטר האיראני. לפי סקרים רבים, גם דעת הקהל ברוב מדינות העולם התנגדה למלחמה בחריפות.

במקביל, סין ורוסיה – שנטען תחילה כי אמינותן כבנות ברית נשחקה – דווקא שדרגו את תמיכתן הדיפלומטית באיראן: הן נמנעו במועצת הביטחון של האו"ם מהצבעה על החלטה שגינתה את איראן, הטילו וטו על טיוטת החלטה בנושא ליווי ספינות במצר הורמוז, ומנהיגי שתי המדינות פרסמו הצהרה משותפת שהגדירה את תקיפות ארה"ב וישראל כ"מפרות את המשפט הבינלאומי".

מאות דיפלומטים מרחבי העולם עוזבים את אולם העצרת הכללית של האו"ם עם כניסת בנימין נתניהו, 26 בספטמבר 2025 (צילום: צילום מסך לע"מ)

גם טענת נתניהו ודוברי הממשלה, לפיה הממשלה הביאה את הברית הישראלית-אמריקאית ל"שיא היסטורי", מוטלת בספק רב. אמנם, במלחמת 12 הימים וב"שאגת הארי", צבאות ישראל וארה"ב נלחמו יחד לראשונה בהיסטוריה כשותפים פעילים.

אבל בארה"ב נשמעו מהיום הראשון קולות המגדירים את ישראל כמחרחרת מלחמה, שגררה את ארה"ב להסתבכות נגד האינטרסים שלה, וקולות אלה התגברו בעקבות חוסר ההכרעה במלחמה. כמעט כל המפלגה הדמוקרטית התנגדה למלחמה, וכך גם חלקים מהמפלגה הרפובליקאית של טראמפ. סקרי דעת קהל בארה"ב הצביעו על התנגדות גורפת של רוב האמריקאים.

באירופה, שכבר הביעה ביקורת רבה על ישראל במהלך המלחמה בעזה, התנגדו לתקיפה באיראן. במזרח התיכון נשמעו קולות הטוענים שישראל היא "מדינה תוקפנית וכוחנית" שהפכה ל"סכנה לשלום האזור".

לסיכום: מלחמת איראן בוודאי לא שיפרה את מצבה הדיפלומטי של ישראל בעולם.

שר החוץ של איראן חוסיין אמיר עבדולחיאן לוחץ ידיים עם שר החוץ של ערב הסעודית פרחאן אל סעוד בפגישתם בבייג'ינג, סין, 6 באפריל 2023 (צילום: Iranian Foreign Ministry via AP)

האם "שאגת הארי" קידמה נורמליזציה עם ערב הסעודית?

מכון INSS (המכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי) קובע כי הנורמליזציה הסעודית-ישראלית ירדה מהשולחן בעקבות המלחמה בעזה, וכל חידוש שלה מותנה בהתפתחויות בזירה הפלסטינית ובתפיסות כלפי ישראל – לא בהיחלשות איראן.

מכון המזרח התיכון (MEI) מוסיף זווית חדה עוד יותר: לפי ניתוח MEI, דווקא ההיחלשות של איראן פוגמת בהתקרבות בין ישראל לערב הסעודית, מכיוון שהיא מפחיתה את תפיסת האיום המשותף, שקירבה בעבר את מדינות המפרץ לישראל.

גם בזמן הפסקת האש, מקור סעודי מסר ל-CNN כי הממלכה ממשיכה לדבוק בעמדתה: נורמליזציה חייבת להיות קשורה בהתקדמות אמינה לעבר מדינה פלסטינית.

פעולה צבאית ישראלית שמטלטלת את בירות המפרץ, לצד קואליציה ישראלית קיצונית המסתמכת על כוח צבאי בלבד ומתיימרת להחליף משטרים בכוח ו"לעצב מחדש את האזור", מתנגשת עם ההעדפות הסעודיות – לא מחזקת אותן.

כיצד השפיעה המלחמה באיראן על היחס לישראל בארה"ב?

עד לפני שנים מעטות, נהנתה ישראל מתמיכה גורפת של שתי המפלגות העיקריות בארה"ב – הרפובליקאית והדמוקרטית. לאחר מכן, התערערו היחסים עם המפלגה הדמוקרטית, אך התמיכה הרפובליקאית נחשבה "בלתי מעורערת".

ואולם, סקר מכון גאלופ העדכני מראה שההזדהות עם ישראל בקרב רפובליקנים ירדה בעקבות המלחמה באיראן לרמתה הנמוכה ביותר מאז 2004. 70% מהרפובליקאים מזדהים עם ישראל, ירידה מכ-80% לפני תחילת המלחמה.

זו אינה "יציבות" – זוהי ירידה בתמיכה. הקריסה חדה במיוחד בקרב הדור הצעיר: מחקרים נפרדים שעוקבים אחר עמדות רפובליקאים ונוצרים-אוונגלים צעירים מצביעים על שפל של 24% תמיכה בישראל בלבד בקרב רפובליקאים מתחת לגיל 45.

חשוב מכך: לראשונה במדידה השנתית של גאלופ מאז 2001, האהדה הכללית של האמריקאים אינה נוטה עוד יותר לישראלים מאשר לפלסטינים.

הפגנה נגד המלחמה באיראן מול בניין העירייה בלוס אנג'לס, קליפורניה, 2 במרץ 2026 (צילום: Photo by Frederic J. Brown / AFP)

בקרב בני 18–34, 53% מזדהים יותר עם הפלסטינים. לראשונה, רוב בקבוצת הגיל הזו מביע עמדה כזו – מול 23% בלבד המזדהים יותר עם ישראל, שפל שיא לקבוצת הגיל. זהו מפנה היסטורי. בדעת הקהל האמריקאית, לא תנודה חולפת.

בממשלה מנסים להפריד בין דעת קהל שנעשתה עוינת כלפי ישראל, למדיניות הממשית, שכביכול לא השתנתה. אבל הפער הזה כבר נסגר.

בהצבעת סנאט באפריל 2026, 40 מתוך 47 סנאטורים דמוקרטים תמכו בהחלטה שהייתה חוסמת מכירת דחפורים בהיקף 295 מיליון דולר לישראל – רמת שיא, לעומת 27 קולות דמוקרטיים בהצבעה דומה ביולי 2025 ו-15 קולות במרץ 2025.

ההצבעה עצמה נכשלה – הרפובליקאים הצביעו פה אחד נגד – אבל קצב הזינוק בקרב הדמוקרטים (מ-15 ל-27 ל-40 קולות תוך כשנה) הוא בדיוק סוג התרגום של דעת קהל למדיניות שהטענה המקורית מכחישה.

במקביל, יש גם ראיות לחיכוך גובר בין ממשל טראמפ לממשלת ישראל עצמה סביב עזה, לבנון ואיראן – לא רק בקונגרס. זהו נדבך נוסף שמערער את התיאור של תמיכה אמריקאית אחידה וחסרת סדקים ברמת ההנהגה.

מתקן להפקת גז בראס לאפן שבקטאר שהותקף בידי איראן, 4 באפריל 2009 (צילום: AP Photos/Maneesh Bakshi)

כיצד השפיע משבר הנפט העולמי על מעמדה של איראן?

המלחמה והמצור על מצרי הורמוז גרמו לזינוק אדיר במחירי הנפט. מחיר הנפט, שעמד לפני המלחמה על כ-60 דולר לחבית, עלה בפברואר, בצל האיום במלחמה, לקרוב ל-70 דולר לחבית, וזינק במרץ לרמה שנעה בין 90 ל-120 דולר. מדובר באחת העליות המהירות בהיסטוריה במחירי הנפט, שהגיעו במלחמה מדי פעם לשיאים של כל הזמנים, כמעט כפול מהמחיר לפני המלחמה.

המחירים ירדו במהלך הפסקת האש לכ-70-80 דולר לחבית, בעקבות הצהרות טראמפ על "הסכם שלום מתקרב", ובימים האחרונים החלו לעלות שוב. כיום הם שוב עומדים מעל 80 דולר, כלומר, הרבה מתחת לכפי שהיו בזמן "שאגת הארי" אבל יותר משליש מעל המחיר בתחילת פברואר.

כלכלנים הגדירו את המלחמה ותוצאותיה כ"משבר האנרגיה הגדול מאז שנות ה-70" ואף כ"משבר האנרגיה הגדול בהיסטוריה". המלחמה הביאה לזינוק במחירי הבנזין, הגז, הייצור התעשייתי והחשמל ברחבי העולם, ובכך פגעה בכיסם של מיליארדי צרכנים.

עם זאת, היו כלכלנים שהשמיעו תחזיות אפוקליפטיות למחירי נפט של כ-200 דולר לחבית – אירוע שהיה ממוטט את הכלכלה העולמית – ואלה לא התממשו בינתיים. אבל המלחמה הביאה למשבר נפט, שעורר זעם גדול בציבור האמריקאי והעולמי, גם בקרב תומכי ישראל ובקרב אנשים שאדישים לפוליטיקה מזרח-תיכונית.

אנשי צוות של המשלחות נפגשים בלובי ביום הראשון של פגישה מרובעת בין ארה"ב, איראן, פקיסטן וקטאר באתר הנופש בורגנשטוק לייק לוצרן, שווייץ, 21 ביוני 2026 (צילום: Nathan Howard/Pool Photo via AP)

כיצד הושפעו מדינות המפרץ מהמלחמה עם איראן?

למדינות המפרץ התברר כי כל עימות רחב עם איראן חוסם את נתיבי השיט במפרץ הפרסי ובמצר הורמוז, ובכך עוצר את עורק החיים הכלכלי שלהן. הפגיעה הקשה שספגו בתשתיות האנרגיה ובמסחר הימי הפכה את הסכסוך הישראלי-איראני לסוגיה בעלת משמעות קיומית עבורן.

עם זאת, ניתן, אולי, לקוות שבשנים הקרובות תייצרנה מדינות אלה נתיבים חלופיים לשינוע הנפט – צעד שבטווח הרחוק יקטין את אחיזת החנק האיראנית על כלכלותיהן, ויחליש את איראן.

באופן רשמי, מדינות המפרץ תקפו את ישראל וארה"ב בשצף-קצף. עם זאת, לפי הצהרות של נתניהו, איחוד האמירויות השתתפה בפועל בלחימה עם איראן ונעזרה בטכנולוגיות הגנה ישראליות. הדיווחים הללו הוכחשו על ידי המשטר באמירויות, אך רק באופן עמום.

יש פרשנים הטוענים שבניגוד לרטוריקה הרשמית, באיחוד האמירויות התחזקה ההכרה בכך שישראל היא שותפה אסטרטגי בעלת יכולות צבאיות, מודיעיניות וטכנולוגיות ייחודיות.

שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י, משמאל, לוחץ יד לעמיתו העומאני סייד בדר אלבוסעידי, בפגישתם לקראת המו"מ בין איראן לארה"ב, מסקט, עומאן, 6 בפברואר 2026 (צילום: Iranian Foreign Ministry via AP)

ואילו מדינות אחרות במפרץ – ערב הסעודית, קטאר, עומאן, כוויית, וגם בחריין, החתומה על הסכמי אברהם – התנערו לגמרי מכול קשר למתקפה האמריקאית-ישראלית, ולפחות ברמה ההצהרתית, היחסים שלהן עם ישראל הידרדרו.

שאלות שעולות מן הנתונים

מי שולט בפועל באיראן כיום, אם לא מוג'תבא חמינאי עצמו?

לפי ניתוחים ישראליים עדכניים, מוקד קבלת ההחלטות עבר בפועל לממסד הביטחוני ולמשמרות המהפכה, כאשר מוג'תבא חמינאי משמש בעיקר לאישור החלטות שמתקבלות ברמה הצבאית-ביטחונית, לא לקבלתן.

האם ארגוני הטרור ששימשו כ"פרוקסי של איראן" פורקו?

חזבאללה וארגון הטרור החות'י לא פורקו. חזבאללה תקף את ישראל במלחמה, שיגר מאות רקטות ורחפנים, זרע הרס והרג חיילים ואזרחים ישראלים. כרגע יש הפסקת אש בין ישראל ללבנון, וחזבאללה, למרות הצהרותיו המאיימות נגד הפסקת האש ונגד ישראל, עומד בתנאיה ואינו תוקף את הצפון וחיילי צה"ל, אך המצב עלול להשתנות בכל רגע.

האם המלחמה קירבה את הנורמליזציה עם ערב הסעודית?

ערב הסעודית אינה מוכנה להתקרב לנורמליזציה עם ישראל כל עוד זו לא מתקדמת בזירה הפלסטינית.

לסיכום: ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר בתחילת המלחמה על "ניצחון", "קריסת המשטר האיראני" ו"הישגים". המציאות שהתגלתה מאז מפריכה את כל הצהרותיו בנושא.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית