בשמונת העשורים מאז מלחמת העולם השנייה, ארה"ב כמעצמת-על נטתה לשימוש בעיקר בכוח במטרה להשיג הכרעות אסטרטגיות. אך לרוב כשלה בפעולות מלחמתיות, ולא הצליחה להפוך ניצחונות צבאיים טקטיים להישגים מדיניים אסטרטגיים. זה קרה בקוריאה ובווייטנאם, ונמשך בעיראק ב-2003 ובאפגניסטן.

התבנית חזרה על עצמה. מומחים וגנרלים הציגו לפוליטיקאים תוכניות לפעולה צבאית, וכשהתוכנית כשלה הבטיחו שעוד כוח ישלים מה שהוחמץ. הפוליטיקאים, שחששו להודות במשגה, נמנעו מהחלטות קשות ומשכו זמן, וכך שקעו בבוץ במקום להכיר בתבוסה, עד שזו נכפתה עליהם.

הדחייה בהכרה במציאות רק העמיקה את הנזק וההשפלה, כמו בתמונות הצרובות מהיציאה מווייטנאם ומאפגניסטן.

מומחים וגנרלים הציגו לפוליטיקאים תוכניות לפעולה צבאית, וכשאלה כשלו, הבטיחו שעוד כוח ישלים מה שהוחמץ. הפוליטיקאים, שחששו להודות במשגה, נמנעו מהחלטות קשות ושקעו בבוץ במקום להכיר בתבוסה

את הרקע הזה נדרשו ממשלות ישראל לזכור כשניסו לשכנע את ממשלי ארה"ב לפעול למניעת התגרענות איראן, השואפת זה ארבעה עשורים לפתח יכולת גרעינית וכך להפוך למעצמה האזורית הדומיננטית ולאיים על ישראל.

למרות ההבנה שדוקטרינת מנחם בגין – הפצצת הכורים הגרעיניים שהופעלה בהצלחה בעיראק ובסוריה – אינה ישימה באיראן בגלל גודלה, פיזור אתרי הגרעין וביצורם בעומק – ניסו ממשלות ישראל לשכנע את וושינגטון לפעול נגד איראן, לרבות תכנון תקיפת המתקנים.

וושינגטון הביעה אהדה אך נמנעה מפעולה. רק הנשיא ברק אובמה השתכנע לפעול נגד ההתגרענות, אך העדיף נתיב להסכם מגביל על פני דרך צבאית. ממשלת בנימין נתניהו לא האמינה בהסכם, לא שיתפה פעולה, ואף נאבקה בו בבוטות.

מאוחר יותר, ב-2018, הצליח נתניהו לשכנע את הנשיא דונלד טראמפ לפרוש מההסכם שנחתם ב-2015. התוצאה הייתה הפוכה מהמצופה, וללא המגבלות שטהרן קיבלה על עצמה, דווקא הואצה תוכנית הגרעין.

ביוני 2025 הצליח נתניהו לשכנע את הנשיא טראמפ להוביל תקיפה משותפת על מתקני גרעין ותשתיות צבאיות באיראן. הפגיעה בתוכנית הגרעין הייתה משמעותית, גם ללא חיסולה המוחלט.

המסר שעבר לאיראנים היה חד וברור – בדרישה לעצירת תוכנית הגרעין יש לארה"ב קווים אדומים והיא נחושה ומחויבת לאכיפתם. הישגי התקיפה ב-2025 יצרו חלון הזדמנויות שאפשר למנף לקביעת הסדרים בינלאומיים ברורים בנושא הגרעין וההתנהלות האיראנית.

חרף ההבנה שדוקטרינת בגין – הפצצת הכורים, שהצליחה בעיראק ובסוריה – לא ישימה באיראן בשל גודלה, פיזור אתרי הגרעין וביצורם בעומק – ניסתה ישראל לשכנע את ארה"ב לפעול נגד איראן גם במתקנים

אך נתניהו לא הסתפק בהישג ונגרר לשגיאה אסטרטגית: חתירה להפלת המשטר האיראני. זהו יעד מעורפל, התקדימים ההיסטוריים להצלחת מהלך כזה נדירים, ונדרשה פעילות צבאית קרקעית, סדקים עמוקים במשטר, והכנתם של מערכת ואנשים שיוכלו למשול ביום שאחרי ולזכות בלגיטימציה עממית. תנאים אלה לא התקיימו.

בעקבות הפגנות המחאה באיראן בשלהי 2025 ותחילת 2026, ישראל יזמה תקיפה נוספת עם ארה"ב באיראן, לחיסול המנהיגים ובעלי תפקידים בכירים ולהרס תשתיות, בתקווה שאלה יציתו את חידוש ההפגנות ויביאו לקריסת המשטר.

בכך התעלמו המתכננים מהסוף האכזרי של המחאה. התפרצות הזעם הספונטנית ללא מנהיגות הושתקה באכזריות בירי ובהרג עשרות אלפי מפגינים, וללא פגיעה במשטר.

התוכנית הישראלית התבססה על הנחות ללא ביסוס ועל מודלים ללא תקדים, והכול ברמת סיכון ואי-ודאות גבוהים מאוד. זה היה הימור גורלי בחזית הקריטית ביותר, והימור על ניצול הנכונות הנדירה של ארה"ב לתמיכה.

נראה כי נתניהו הצליח לשכנע את הנשיא טראמפ, הנוטה להתלהב מהבטחות להישגים מהירים והיסטוריים, וכוחות ארה"ב וישראל תקפו.

התוכנית הישראלית התבססה על הנחות ללא ביסוס ועל מודלים ללא תקדים, והכול ברמת סיכון ואי וודאות גבוהים מאוד. זה היה הימור גורלי בחזית הקריטית ביותר, והימור על ניצול הנכונות הנדירה של ארה"ב לתמיכה

מהר מאוד התבררו ממדי השגיאה. במדינה ענקית כאיראן, בעלת יכולות מדעיות, הנדסיות ותעשייתיות, הפגיעה לא הייתה משתקת, ולהערכת גורמי מודיעין אף ניתנת לשיקום. השלטון שרד ובמקום אלה שחוסלו התייצבה באיראן צמרת חדשה, קיצונית יותר ושואפת נקם, המובלת בלעדית בידי משמרות המהפכה.

בתגובה למתקפה חסמה איראן את מצרי הורמוז, פגעה בחלק ניכר מהובלת הדלקים בעולם ופגעה בשכנותיה, כהפגנת דומיננטיות והתרסה כלפי ארה"ב שלא הצליחה להגן על בנות בריתה.

ארה"ב התוקפת לא השיגה אף אחד מהיעדים והתפתחה דינמיקה של משבר גלובלי המחליש אותה, ללא נתיב יציאה נראה לעין.

ממשלת ישראל הסתחררה ולא התנהלה בהתאם למוטיבציה של הנשיא טראמפ: האינטרס האישי, שיקולים פוליטיים ואמריקה-צנטריות, בהם גורלה של ישראל או הסדר העולמי אינם בעדיפות. ברור שטראמפ מתנהל לפי האינטרסים שלו ושל ארה"ב כפי שהוא רואה אותם. האם ישראל הובילה את ארה"ב למלכודת? האם טראמפ התהפך, או שהוא התפקח?

הנשיא טראמפ ניתח את המצב ואת האופציות שבפניו, וחש בדעת הקהל בארה"ב התנגדות למהלך ולתוצאותיו. טראמפ עשה מה שלא העזו נשיאים קודמים, בהעריכו שהמלחמה הגיעה לדרך ללא מוצא וכי המשך הלחימה הוא חסר תוחלת וללא יעד בר השגה.

במקום הפעלת עוד כוח והסתבכות, החליט לחתוך הפסדים באופן מיידי ולסיים את המלחמה. מבחינתו, סיום מערכה זו ללא הישג, גרוע פחות משקיעה ארוכת שנים בבוץ האיראני, שרק תגביר את הנזק ובסופה יהיה סיום דומה. זו אולי תבונה פוליטית או אינסטינקט עסקי, מבחינתו זו החלטה אמיצה.

טראמפ עשה מה שלא העזו נשיאים קודמים, בהעריכו שהמלחמה הגיעה לדרך ללא מוצא וכי המשך הלחימה חסר תוחלת. במקום הפעלת עוד כוח והסתבכות, החליט לחתוך הפסדים באופן מיידי ולסיים את המלחמה

גם סבב המהלומות הנוסף ואי-היכולת להגיע להסכמות עם איראן – לא משנים את גישתו של טראמפ, הוא מוכן לפעולות בודדות ואינו רוצה להסתבך במלחמה מתמשכת.

לאחר כשלי מדיניות לאורך שנים, ממשלת ישראל החמיצה עתה הזדמנות היסטורית. במקום לעצור לאחר ההישג ביוני 2025 ולקדם את קיבועו המדיני, היא הרחיקה את האופק והובילה להרפתקה מסוכנת.

ישראל סיבכה את ארה"ב וגררה את בעלת בריתה להפסד ולנזק. כך בזבזה הממשלה גיבוי יוצא דופן שנשיא אמריקאי היה מוכן לתת. התוצאה המרה של התנהלות הממשלה היא חיזוק משמעותי של מעמדה של איראן באזור, ושחיקה חסרת תקדים של הגיבוי האמריקאי לישראל ואולי אובדנו.

מעבר למבחן תוצאה ממוקד, בולטות בהתנהלות נתניהו ארבע סטיות מהותיות מהאסטרטגיה הביטחונית-לאומית שעיצב דוד בן-גוריון – אובדן הגיבוי המדיני, החמצת הזדמנויות, התאמה למגבלת המשאבים וקביעת יעדים מדיניים כמצפן לעימות:

1

גיבוי מעצמת על ובמיוחד בעת עימותים צבאיים: נקבע כתנאי הכרחי בגישת בן גוריון. בהתנהלות מול ארה"ב – ממשלת נתניהו סיכנה גיבוי זה והשתמשה באופן לא זהיר בנכונות הנשיא לגיבוי, באופן שגרם לקרע עם ארה"ב.

בפעם הראשונה מאז הקמת המדינה, עומדת ישראל בלי גיבוי מעצמתי, ללא גיבוי ביטחוני ומדיני מארה"ב. הקרע אינו רק עם הממשל, אלא קעקוע התמיכה בישראל במערכת הפוליטית ובדעת הקהל ואף בציבור היהודי.

2

יש להכיר במציאות ולנצל הזדמנויות קיימות על פני סיכון וחתירה להישג מקסימלי תיאורטי, לפי בן גוריון: ממשלת נתניהו שלא הסתפקה בסבב יוני 25' בתוצאות מול איראן ודחקה בארה"ב לתקיפה נוספת שסיכוייה בספק, פעלה הפוך.

3

התאמה למגבלת המשאבים: בן גוריון קבע כי ישראל חייבת לנהל את מהלכיה בהתאם למגבלותיה, ולנהל עימותים קצרים ורזים. השלב השני במלחמת איראן חשף את ישראל לפער בין שאיפות ליכולות, לרבות בהתקרבות לקווים אדומים במלאי מיירטים וחימושים.

ישראל סיבכה את ארה"ב וגררה את בעלת בריתה להפסד ולנזק. כך בזבזה הממשלה גיבוי חריג של נשיא אמריקאי. התוצאה המרה של התנהלותה – חיזוק משמעותי למעמד איראן, ושחיקה חסרת תקדים של הגיבוי האמריקאי

4

יעד מדיני כמצפן להפעלת כוח: בן גוריון ראה פעילות צבאית כנגזרת מתוכנית מדינית. הוא לא התנגד להפעלת כוח, אך כתנאי לכך דרש תכלית מדינית ברורה. אצל ממשלת נתניהו הפעלת כוח צבאי לא נראית כאמצעי, אלא כמטרה בפני עצמה.

מיכה אבנימלך הוא פעיל חברתי, מתנדב סדרתי ואיש עסקים. מלווה חברות בגיבוש ויישום אסטרטגיה עסקית, בעבר בכיר במשרד האוצר ומנכ"ל דלויט ייעוץ. עוסק באסטרטגיות לאומיות ובחינות היסטוריות.