לאבי ז"ל היה קרוב משפחה רחוק, נדמה לי בן דוד מדרגה שנייה של סבתי מצד משפחת ליפשיץ, בשם אריה (לובה) אליאב. כילד זכורים לי מספר ביקורים של לובה.

הוא ואשתו היו יושבים עם הוריי על הדשא, שותים קפה של עלית או תה של ויסוצקי, מתמודדים בגבורה עם עוגות החנק של אימי ומשוחחים על ענייני דיומא. שניהם היו אנשי מפלגת העבודה. אבל אבי היה "נץ", ולובה היה "יונה". שעות היו מתווכחים ביניהם על הדשא שלנו.

פעם הוא הביא לנו ספר שכתב על התקופה שבה התנדב כסניטר בבית חולים לאחר מלחמת יום הכיפורים. כילד לא ידעתי שהוא פוליטיקאי מוכר, שאפילו נבחר להיות מזכ"ל מפלגת העבודה ונחשב לזמן מה למחליף אפשרי לגולדה מאיר.

לובה ואשתו היו יושבים עם הוריי על הדשא, שותים קפה עלית או תה ויסוצקי, מתמודדים בגבורה עם עוגות החנק של אימי ומשוחחים על ענייני דיומא. שניהם היו אנשי מפלגת העבודה. אבל אבי היה "נץ", ולובה היה "יונה"

לא אתאר כאן את כל פועלו של אליאב למען מדינת ישראל. אזכיר רק נקודה אחת המתאימה באופן מצמרר גם לתקופתנו.

ב־1970 נבחר אליאב להיות מזכ"ל מפלגת העבודה והיה בין החביבים על גולדה, אבל הוא התבטא בעיתונות והציע לקדם עם הפלסטינים משא ומתן לפתרון בעיית הפליטים. בנוסף לכך, היה נחרץ בעמדתו נגד הקמת התנחלויות, וכך נוצר קרע עמוק בינו לבין גולדה ובכירים אחרים בהנהגת מפלגת העבודה.

שלושה שבועות לפני מלחמת יום הכיפורים הוא כתב משל קצר בשם "השחף". הוא רצה לפרסמו בגיליון ראש השנה של עיתון "דבר", אבל בגלל התנגדות העורכת נדחה הפרסום, ובסוף יצא רק אחרי מלחמת יום הכיפורים.

וזה תוכן המשל בקירוב. בים של תכלת שטה לה ספינה מוצקה וקלת תנועה. על הסיפון העליון מסבים הנוסעים, מדושני עונג, אוכלים ושותים ומתרווחים על כרים. במדור התחתון חותרים המלחים, כבולים בשרשראותיהם. על גשר הפיקוד עומדים הקברניט ומרעיו, "שיכורים מיין תהילתם", בטוחים בעצמם ובמעמדם, והאיש שבהגה מביט קדימה ורואה ים בהיר ופתוח, לא יותר.

רק שחף אחד, חד עין, החג מעל התורן, רואה ממרומיו את מה שאיש בספינה אינו מסוגל לראות: חומת סלעים משוננים המזדקרת מן המים בדיוק במסלול ההפלגה. הוא צולל וצורח, מנסה להזהיר, אבל לאיש על הסיפון אין שפה משותפת עם עוף ים.

אילו רק ידע השחף לדבר בלשון הקברניטים, כתב אליאב, היה אומר להם להתפכח מיינם ולשנות כיוון. כאמור, שלושה שבועות אחרי שנכתבו השורות האלה פרצה מלחמת יום הכיפורים.

אילו השחף, שצרח והזהיר מפני הסלעים המשוננים, ידע לדבר בלשון הקברניטים, כתב אליאב, היה אומר להם להתפכח מיינם ולשנות כיוון. שלושה שבועות אחרי שנכתבו השורות האלה פרצה מלחמת יום הכיפורים

הספינה היום היא אותה הספינה, הקברניט זחוח וצוותו מלא יהב. כבר יותר משלוש שנים חגה להקת שחפים מעל הספינה. שחפים כלכליים, שחפים משפטיים, שחפים במילואים, שחפים אחים לנשק, שחפים זקנים מ־73, שחפים שכולים, שחפים שחזרו מהשבי ושחפים שממשיכים לצרוח בשם מי שלא חזר.

להקה שלמה של שחפים צועקת שהקברניט הזחוח, החובל פופיק, רב המלחים פיתה ונערי הגבעות משיטים את הספינה הישר אל חומת הסלעים.

לפני כמעט שלוש שנים עלתה הספינה על השרטון הגדול בתולדותיה. הרבה מהחותרים נהרגו, אחרים נגררו למצולות, והצוות סירב אפילו למנות ועדה שתבדוק איך זה קרה. אלו החיים, רק ירדתי קצת במשקל, אמר הקברניט והורה להגביר מהירות.

ועכשיו, שבוע לפני שהצוות נדרש לרדת לפגרת חוף בפעם האחרונה, הוא אינו מתקן את החור בגוף הספינה אלא מרוקן את המחסנים. הריקון מתנהל כשוק, בשיטת סחר החליפין העתיקה של ימאים.

מי שאינו חותר מקבל חוק יסוד הקובע שיש בספינה עבודה אחת נעלה מכל השאר; חוק שאוסר לעצור את מי שברח מתא החתירה, אם יוכיח ארבעים וחמש שעות שבועיות של אי־חתירה; ושליטה במטבח, כדי לקבוע מה מותר לבשל בו. בתמורה הם מרימים יד בעד רשימת הקניות של הקברניט.

יותר משלוש שנים חגה להקת שחפים מעל הספינה. שחפים כלכליים, משפטיים, שחפים במילואים ואחים לנשק, שחפים זקנים מ־73, שחפים שכולים וכאלה שחזרו מהשבי, צורחים שהספינה שטה הישר לחומת סלעים

הוא מפרק את תפקיד הקצינה המוסמכת לומר לו שהוא מפר את חוקי הים, מה שהצוות מכנה פיצול והיא מכנה ריסוק, ומשתלט על מגדל השידור, כדי שהנוסעים ישמעו רק את מזג האוויר שהוא מאשר.

כגולת הכותרת הוא מקים ועדה לחקר העלייה על השרטון, שחבריה ימונו בידי מי שהשיט אותה לשם: חצי חוקרים וחצי נחקרים. זאת לאחר שבית הדין של הים הורה למנות ועדה אמיתית, ומשפחות הטובעים עומדות על הרציף שלוש שנים ודורשות תשובות.

הכול נעשה בשבוע אחד: קריאות חטופות, ישיבות לילה ונוסחים המשתנים בין קומה לקומה. בכל תחנה עמד מישהו והזהיר. יועצת חוקי הים אמרה שמצוקת זמן אינה מכשירה הליך פסול. רב החובל הממונה על החותרים כתב שבעלי המשוטים והצלקות צריכים להיות ראשונים בסדר העדיפויות, לא אחרונים.

המחסנאי הזהיר שעליונותה של אי־החתירה תרוקן את המחסנים מהר מכפי שאפשר למלאם. הצוות הקשיב בנימוס, הודה לכולם והצביע. וכשאחד החוקים התגלה כבוטה מדי, הושלך ממנו סעיף למים, כדרך מבריחים המקלים את מטענם כשמשמר החופים מתקרב, אך העוגן הכבד נשאר במקומו. אפילו להצבעה על חוק יסוד הקברניט לא טרח להגיע. למה שיגיע, הרי אלו החיים.

השחפים הם אנשי האתמול, צרח העורב באולפן, בוגדים ומסיתים ופוגעים במורל. אליאב שמע את הצריחה הזו בדיוק, מילה במילה, לפני חמישים ושלוש שנים.

הוא מקים ועדה לחקר העלייה על השרטון, שחבריה ימונו בידי מי שהשיט אותה לשם: חצי חוקרים וחצי נחקרים. וזה לאחר שלוש שנים שבהן משפחות הטובעים עומדות על הרציף ודורשות תשובות

אבל הפעם יש הבדל אחד. באוקטובר, כך עדיין כתוב בספר החוקים של הספינה, הנוסעים בוחרים צוות. כדאי לזכור, בדרך לקלפי, מי בילה את השבוע האחרון בתיקון הספינה ומי בריקון מחסניה.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.