הקואליציה שואפת להעביר השבוע – בשלושת ימי העבודה האחרונים של הכנסת הנוכחית – את החוק להחלשת מעמד היועמ"ש/ית. הכנת, קידום והעברת החוק נעשו ונעשים בעת שראש הממשלה, בנימין נתניהו עומד לדין, והיועצת המשפטית הנוכחית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, משמשת כתובעת במשפטו.

הניסיון להחליש את מעמד היועמ"שית, ומעמד היועמ"שים בכלל, נעשה לאחר ניסיון בלתי-חוקי של הממשלה להדיח אותה, שבג"ץ פסל פה אחד. גם זה נעשה בעיצומו של משפט בו נתניהו עומד לדין במשפט פלילי ובהרב-מיארה משמשת כתובעת.

בין אם מדובר בצירוף מקרים ובין אם לא, העיתוי למהלכים נגד היועמ"שית הוא בעייתי ביותר. מעבר לשאלות החוקיות, העובדה שהמהלכים נגד היועמ"שית ומוסד היועמ"שים נעשים תוך כדי משפט רה"מ ראויה לכל הפחות לתשומת לב מלאה של הציבור, בוודאי שלושה חודשים לפני הבחירות.

ואם לא די בכך, לחוק שהקואליציה מנסה להעביר השבוע נוסף סעיף שמקשה על חקירה והעמדה לדין של ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת. כל המהלכים הללו עולים בקנה אחד, באופן תמוה ובעייתי, עם האינטרס האישי של רה"מ עצמו, הנאשם במשפט פלילי.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בטקס הפרידה משופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, 18 בספטמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מה קבע בג"ץ על ניסיון ההדחה של גלי בהרב-מיארה?

בשנה שעברה החליטה הממשלה להדיח את היועמ"שית גלי בהרב-מיארה. בדצמבר 2025 ביטל בג"ץ את ההדחה פה אחד, בהרכב מורחב של שבעה שופטים.

ההרכב כלל שופטים מהאגף השמרני של בית המשפט, שמונו בתמיכת נציגי הממשלות הקודמות, רובן בראשות נתניהו בוועדה לבחירת שופטים: המשנה לנשיא נעם סולברג, והשופטים דוד מינץ, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ.

כל אלה היו שותפים לקביעה שהליך ההדחה היה פגום. הקביעה המרכזית של השופטים חשובה במיוחד לענייננו: הממשלה שינתה את מנגנון ההדחה של היועמ"שית בדיעבד, לאחר שכבר הצהירה בפומבי על רצונה לסיים את כהונתה.

כלומר, לפי בג"ץ, הממשלה שינתה את הליך ההדחה מסיבה פרסונלית, כדי להדיח יועמ"שית ספציפית, ולא בשל בעיה מבנית במנגנון הקיים.

הרכב 11 שופטי בג"ץ דן בעתירות נגש החוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים. 21 ביוני 2026 (צילום: יהונתן זינדל/פלאש90)

למה הממשלה רוצה להדיח או להחליש את היועמ"שית?

הממשלה טוענת שמתקיימת אחת העילות שנקבעו כתקדים חוקי בהחלטת ממשלה משנת 2000. לפי אותה עילה, ניתן לפטר את היועמ"ש/ית לממשלה אם ישנם חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועמ"ש/ית היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל ביניהם.

אולם עיקר המחלוקות מול היועצת המשפטית הנוכחית לממשלה היו, בפשטות, מקרים שבהם הממשלה מתעלמת מחוות דעתה המשפטית המחייבת, כלומר, מהוראות החוק והדין. מכאן שהמחלוקת למעשה מתמקדת בשאלה האם הממשלה צריכה לפעול כדין, כפי שסבורה היועצת, או שהיא נמצאת מעל החוק, כפי שעולה מעמדתה במחלוקות הללו.

למעשה, לא מדובר בחילוקי דעות ענייניים, אלא בשקילת שיקול זר – הרצון לפעול שלא כדין וללא שומר סף אפקטיבי שמציב גבולות חוקיים לממשלה. כפי שהבהירה ועדת שמגר לבחינת מינוי היועמ"ש, בעת שהציעה את מנגנון הפיטורים:

יש למנוע מצב בו יפוטר יועץ משפטי אך ורק מכיוון שעמד בתום לב ותוך פרשנות משפטית סבירה על קיום החוק.דוח ועדת שמגר, עמ' 68

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מודיע על הגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו, ב-21 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

מדוע ממשלה בראשות נאשם מנועה משינוי מוסד התביעה?

ראש הממשלה בנימין נתניהו עומד לדין בשלושה תיקים פליליים, בהם הוא נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. היועמ"שית, שהחקיקה מבקשת להחליף ולהחליש את מעמדה, עומדת בראש מערכת התביעה במשפטו.

בהרב-מיארה לא הגישה את כתבי האישום נגדו – היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט עשה זאת – אולם היא עומדת בראש המוסד האחראי על כך כיום, ובידה גם הסמכות העקרונית להחליט כי כתב האישום התייתר ולבקש מביהמ"ש להפסיק את המשפט, במקרה שתגיע למסקנה שזה מה שמחייב החוק.

מכאן ניגוד העניינים המובנה בניסיון של הממשלה להדיח או להחליש את מעמד היועמ"שית: אדם שעומד לדין מעצב מחדש את מוסד התביעה שמעמיד אותו לדין ושעשוי גם להפסיק את המשפט שלו. זהו ניגוד עניינים חריף, ולא סוגיה תאורטית.

בנוסף, המהלך להחלשת היועמ"שים מתבצע לקראת בחירות. המשנה ליועמ"שית, ד"ר גיל לימון, עמד בחוות דעתו על החומרה של העיתוי דווקא בתקופת בחירות: "אם יוצאים לבחירות עם יועמ"ש פוליטי, המשמעות היא סכנה לבחירות דמוקרטיות".

הבעיה איננה שאסור לדון ברפורמה במוסד היועמ"ש. מותר. הבעיה היא שמי שעומד לדין, בזמן שהוא עומד לדין, אינו הגורם שאמור לעצב את הכללים של מי שמעמיד אותו לדין.

ראש הממשלה בנימין נתניהו משוחח עם ח"כ שמחה רוטמן במליאה. 28 בינואר 2026 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

מה שמחה רוטמן הוסיף לחוק פיצול תפקיד היועמ"ש?

הצעת החוק לפיצול תפקיד היועמ"ש שונתה במהירות לקראת סיום הדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לקראת האישור הסופי במליאה שאמור להתרחש השבוע.

סעיף פיצול התפקיד עצמו הוצא ממנו, והושארו רק הסעיפים הנוגעים להחלשת מעמדו. כמו כן, הוסיף יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה רוטמן (שבעצמו יצא פעמים רבות נגד בהרב-מיארה) ברגע האחרון סעיף שיקשה מאוד על חקירתם והעמדתם לדין של בכירים, כולל ראש הממשלה.

לפי הסעיף, פתיחת חקירה פלילית נגד רה"מ, שרים, חברי כנסת ושופטים תחייב אישור מוקדם של בית משפט מחוזי. הגשת כתב אישום נגדם תחייב, בנוסף, אישור של ועדת בכירים בת שלושה חברים.

רוטמן הסביר את מטרת הסעיף: "למנוע מצב שבו אותם בכירים יהיו מאוימים" בחקירה או בכתב אישום. במילים אחרות, רוטמן מעוניין לאפשר לבכירים לפעול בניגוד למגבלות סמכותם החוקית, מבלי שיהיו חשופים לחקירה.

הסעיף מצטרף לפוליטיזציה של מינוי היועמ"שים ולביטול תוקף חוות הדעת שלהם. יחד, שלושת הרכיבים יוצרים מערכת שבה הדרג הפוליטי ישלוט במי שאמור לפקח עליו ולחקור אותו.

רצף האירועים שמסגיר את המניע. מקורות: המכון הישראלי לדמוקרטיה, דיווח ועדת החוקה.

מה אומרים גורמי המקצוע על החקיקה להגבלת היועמ"ש?

עצם הקביעה של בג"ץ, שמנגנון הדחת היועמ"שית שונה מסיבה פרסונלית, היא אמירה מקצועית חד-משמעית נגד חקיקה שמכוונת לאדם ספציפי או למצב ספציפי.

המשנה ליועמ"שית ד"ר גיל לימון קבע על הצעת החוק: "החוק אינו רק חוק פיצול, אלא חוק ביטול. הוא מבטל את תפקיד היועמ"ש כשומר סף".

ועדת שמגר, שעיצבה את מנגנון המינוי וההדחה, בנתה אותו במכוון כדי שכוח ההדחה לא ייצור תלות פוליטית של היועמ"ש. החקיקה הנוכחית מפרקת בדיוק את ההגנה הזו.

המשנה ליועמ"שית ד"ר גיל לימון בישיבה של ועדת החוקה של הכנסת, 9 בדצמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לסיכום: אפשר לדון בפיצול תפקיד היועמ"ש או בשינויים בסמכויותיו כשאלה עקרונית, תאורטית. אך החקיקה הנוכחית אינה דיון עקרוני. היא מקודמת בידי ממשלה בראשות נאשם בפלילים במהלך משפטו, לאחר שבג"ץ כבר פסל פה אחד את ניסיון ההדחה שקדם לה, ולקראת בחירות.

כל הרכיבים מצטרפים לתמונה אחת: פסיקת בג"ץ שקבעה שינוי מסיבה פרסונלית, עיתוי החקיקה מול משפט נתניהו והסעיף שמקשה על חקירת בכירים.

העיתוי הנוכחי של המהלכים נגד היועמ"שית ומוסד היועמ"שים הוא לכל הפחות עיתוי אומלל ובעייתי מאוד, ויש סיבה סבירה לשער שהוא גרוע מזה בהרבה. לא מן הנמנע שהמניע של הממשלה אינו מקצועי, אידיאולוגי או ענייני כלל, אלא החלשה מכוונת של הפיקוח על הממשלה המקדמת את החקיקה, ואולי אף פגיעה בהליכים המתקיימים נגד העומד בראשה.

לאחר שהממשלה רמסה את עצמאות הכנסת באמצעות ועדת השרים לחקיקה, הכיוון שאליו היא חותרת הוא רשות שלטונית כל-יכולה חזקה אחת, הרשות המבצעת, במקום שתי רשויות עצמאיות, שהן המינימום הנדרש לצורך קיומה של דמוקרטיה אמיתית.

אידה קידר-מליץ היא סופרת. בעבר כיהנה כסגנית נשיא לכספים אלביט בע"מ. בעלת תואר M.Sc בניהול תעשייתי מהטכניון, ותואר M.A בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.