התמונה של ראש הממשלה מוטס במסוק צבאי כשלצידו חיילת, לצורך ההצבעה בכנסת על חוק יסוד התורה, חוק אשר יוביל לאפליה כבירה ולהשתמטות המגזר החרדי משירות צבאי – הייתה כל כך אבסורדית וקפקאית, שתהיתי: הוא לא מרגיש את הצרימה הזו? כלום?

עולה למסוק מול עיני הטייסים, כשהוא מבין שהוא עומד להעמיס עליהם ועל כל המשרתים עול עצום רק למען הישרדותו, ואין לו שום בעיה עם זה? ועוד אחרי המכתב הזועק של הרמטכ"ל?

ואז הבנתי. לא. אין לו בעיה עם זה. כמו שלא הייתה לו בעיה להתעלם לפני ה-7 באוקטובר מרמטכ"ל אחר שעלה אליו לכנסת והתחנן שיקשיבו לו והוא התעלם ממנו.

לנוכח התמונה האבסורדית תהיתי, נתניהו עולה למסוק מול עיני הטייסים, כשהוא מבין שהוא עומד להעמיס עליהם ועל כל המשרתים עול עצום רק למען הישרדותו, ואין לו בעיה עם זה? ועוד אחרי המכתב הזועק של הרמטכ"ל?

גם לצאת בדיוק ברגע ההצבעה על החוק שהוביל אליו לא מפריע לו. בציניות לעגנית כלפינו, העם, מתנהל תאטרונו של האיש שלא חש בושה, ואנחנו עבורו בובות על חוט במרוץ הדורסני והאנוכי שלו.

"אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִֽהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה", אומר משה להשם (במדבר כז יז) כשהוא מבקש מנהיג שיחליף אותו. מנהיג שיביא את ענייני העם לפני ענייניו שלו, ובמלחמה ייצא לפני העם בעצמו, אומר רש"י, ולא כמו אומות העולם ששולחות את הבנים קדימה והמלך נשאר מאחור. ואני תוהה. אלו שהעבירו את חוק יסוד התורה, מכירים את התורה? מרגישים שהם מיישמים פסיק מהמשמעות של ההנהגה שהתורה קוראת לה?

"קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו" (במדבר כז יח), עונה השם למשה. מנהיג הוא איש שיידע להלך עם רוחו של כל אחד ואחד מהעם, מסביר רש"י. והכלי יקר מוסיף, שאסונות הבאים על עם נובעים מחטאי המנהיג. מנהיג שלא ראוי להנהיג.

קשת אחים, סיפור השבוע, בפתח חומש דברים, מתחיל נאום הפרידה של משה מהעם ומהצד הצבתי את יהושע בן נון, שצופה בו רגע לפני שהופך מנהיג בעצמו.

* * *

כל כך דחוס היה האוויר בין האנשים שהצטופפו להאזין לנאומו האחרון, דחוס וסמיך, עד שכמעט לא הצליח לראות את פני משה גם לו היה מתאמץ, ובינו לבינו הודה, שגם לא רצה להתאמץ. פשוט לא היה מסוגל.

גם לצאת בדיוק ברגע ההצבעה על החוק שהוביל אליו לא מפריע לו. בציניות לעגנית כלפינו, העם, מתנהל תאטרונו של האיש שלא חש בושה, ואנחנו עבורו בובות על חוט במרוץ הדורסני והאנוכי שלו

שנים אומרים עליו שלא מש מאוהל משה והקפידו לומר, "מְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙" וגם "הנַ֔עַר" הוסיפו. והוא, שבאמת החל ללוותו עוד כשהיה נער, התגאה תחילה בקרבה ביניהם ורווח לו שרואים עד כמה הוא חוסה תחת כנפי משה וננטעה בו תחושת חשיבות, שהגדילה את ערכו בעיני עצמו.

אלא שצעיר היה ולא הבין שהחליף הגדרה בהגדרה. תואר בתואר. ואף אחד מהם לא נאמר בזכותו שלו. שהרי קודם אמרו עליו שהוא נכדו של נשיא שבט אפרים אלישמע בן עמיהוד, מקריב קורבן השבט ביום השביעי לחנוכת המשכן, ועכשיו הוא משרתו ונערו של משה.

וככל שגדל, התחילה הסמיכות הזו לחנוק אותו. לא עזרו מילות אימו שההשוואות האלו רק מדכדכות ושיניח להן. הרי בעצמו שמע אומרים "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני הלבנה", כאילו אין לו מאורו שלו אלא רק מאור החמה שמקרין עליו משה, והדימוי ננעץ בו וחלחל מריר לכל הילוכו.

שנים שאתה נענה לכל הוראה שלו, אמר לעצמו, אז מה הפלא שזוהרך שלך הועם? ובאמת הרגיש שהוא עוקב ומלקט ממנו התנהגויות: איך להניח לאנשים לפרוק את מטעני הכאב והפחד שנשאו במסע הארוך ולתמוך בהם; איך לשמוע שוב ושוב את תלונותיהם; איך לנהל את סכסוכיהם ולרתום את הזקנים שיעזרו לו ולא להנהיג לבד.

אבל גם איך משה מתייאש ראה יהושע, ראה ולמד להיזהר מהתנהלותו הגחמנית של העם. ההפכפכות שלהם הלחיצה אותו. רגע אחד מעריצים אותך, סוגדים לך כמעט, ורגע אחר מאיימים לסקול אותך באבנים כשתלאות המדבר מקשות עליהם.

גם איך משה מתייאש ראה יהושע, ולמד להיזהר מהתנהלותו הגחמנית של העם. הפכפכותם הלחיצה אותו. רגע אחד מעריצים אותך, סוגדים לך כמעט, ורגע אחר מאיימים לסקול אותך באבנים לנוכח תלאות המדבר

הפך דרוך לכל התנהלות חריגה, מחפש הקדמה לפורענות. לכן, כשהמתין למשה שיירד מהר סיני, טעה לפרש את קולות הצהלה שעלו ממחנה העם המתגודד סביב העגל כקולות מלחמה. אחרי כן הזהיר את משה מפני אלדד ומידד שיצאו להתנבא מחוץ למחנה במקום עם שאר זקני העם באוהל מועד.

היה בטוח שמשה יעריך את הזהירות, אבל משה לא רק שביטל את חששותיו, אלא גם צחק עליו. "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי", שאל אותו משועשע. "מִי יִתֵּן כָּל עַם יְהֹוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְהֹוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם".

והוא הקשיב ושתק וכעס על עצמו שבכלל התערב וגם שנחשף בחולשתו, על שנתן למשה לראות כמה מהר היה הוא עצמו מתערער לו היו חולקים על הוראתו. גם חש שלא מעריכים כראוי את ראייתו למרחק, מחמיצים את סגולתו המיוחדת של שבט אפרים.

הרגיש כמו בסיפורים שהיה שומע על יוסף אבי השבט כל ילדותו. איך לגלגו על חלומותיו ואיך הושלך לבור. "אנשי אפרים תמיד הולכים קצת קדימה מן המקום שבו הם עומדים", אמר לו סבא. "רואים בצורת עוד כשיורדים הגשמים".

וגם הוא הרי צדק בסוף. אמנם אלדד ומידד לא מרדו, אבל לא חלפו הימים ובני קרח יצאו נגד משה וצירפו אליהם 250 מנשיאי העם ודרשו מעמד, מול כולם מרדו בו. אז הביט במתרחש מהצד וחשב לעצמו שצדק כשאמר למשה לנקוט יד קשה מול הראשונים שהעזו. אבל גם הבין שאנשים לא רוצים לשמוע את התחזיות השחורות ומעדיפים לדחות את הקץ.

יהושע הביט במתרחש מהצד וחשב לעצמו שצדק כשאמר למשה לנקוט יד קשה מול הראשונים שהעזו למרוד, אבל גם הבין שאנשים לא רוצים לשמוע את התחזיות השחורות ומעדיפים לדחות את הקץ

לכן כששלח אותו משה עם שאר נשיאי השבטים לרגל בכנען, נקט בגישה אחרת. רק הוא וכלב נמנעו מלהתריע מפני הסכנות הצפויות בכיבוש כנען כמו עשרת המרגלים האחרים. הוא וכלב התאמצו לחזק את לב העם לצאת להילחם. והנה עכשיו, בנאום הפרידה שלו, הוא שומע את משה מייחס לעצמו את שליחת המרגלים, וכן את העידוד שנסכו בעם.

"די, תפסיק", תבע מעצמו לחדול מההתחשבנות. אל תהיה ילדותי ותצפה שמשה יזכיר כל מעשה שלך. ובכל זאת קיווה שמשה יספר בנאומו איך הוסיף לשמו את האות י' שהפכה אותו מהושע ליהושע, וסיפר לו בחיוך שזו האות י' של שרי אימנו, שנודעה כמחוברת ליסוד הלאומי בעם, בשונה מאברהם האוניברסלי. "אתה מנהיג צבאי לאומי", אמר לו אז.

הביט בעם שגמע בצמא את דברי משה והתפלל שבכלל יתנו לו הזדמנות. ידע שזוכרים לו את הניצחון על עמלק ברפידים ואת בחירת האנשים המתאימים להתקרב כמו שציווה משה – "בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק". אבל גם זכר איך עמד משה והניף ידיו ואהרן וחור תומכים משני צדדיו, וידע שהאנשים זקוקים למשה איש האלוהים ואיפה הוא למול משה.

כל-כך התיש עצמו במחשבות שכמעט החמיץ כשמשה עצר מנאומו. רק קריאות האנשים סביבו העירו אותו משרעפיו וראה שמשה מסמן לו להתקרב אליו.

הלך והתקרב בשביל שנבקע בין האנשים. הרגיש נבוך וקיווה שרגליו יציבות. רק כשעמד קרוב אליו, העז לשאת אל משה את עיניו. כאילו חשש שתגלינה העיניים את כל מה שחלף בליבו.

פתאום, כשהביט במשה מקרוב, שם לב לעומק קמטי הגיל שחרצו את פניו, לכתמים החומים שטיפסו במעלה הזרועות. פתאום הבין עד כמה הוא מבוגר, כמו בן שמבין לראשונה שאביו הזדקן ומתקרב אל ערוב ימיו. "אני סומך עליך", שידר מבטו של משה. "אולי לא תעמוד כמוני מול השמיים אבל תדע לעמוד מול האנשים. תדע לבחור לוחמים, תדע לחצות ראשון נהר שאיש לא דרך בו ולכבוש ארץ בתולה. אני הורדתי את התורה אל העם, אתה תצטרך לוודא שהם מקיימים אותה".

ואז בבת אחת הניף משה ידיו מעלה ומול כל פני העם סמך אותן על ראשו של יהושע: "חֲזַק וֶאֱמָץ", אמר, "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם".

ואז בבת אחת הניף משה ידיו מעלה ומול כל פני העם סמך אותן על ראשו של יהושע: "חֲזַק וֶאֱמָץ" אמר "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם"

ותחת ידי משה אותה נשימה עמוקה שהמתינה בתוכו כל השנים מילאה אותו סוף סוף מבפנים. אולי לא סתם הלך כל השנים הללו מאחוריו. אולי משה הוא שהלך מלפניו כדי שיום אחד יוכל ללכת שם לבדו.

כאִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ.

עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית.