בחינת נתוני האלימות והטרור בשנים 2019-2026 (עד סוף יוני) מעלה תמונה ברורה למדי: רוב מדדי האלימות הקטלנית נעים יחד.

בשנים שבהן גדל מספר אירועי הטרור הפלסטיניים המשמעותיים, עולה בדרך כלל גם מספר ההרוגים הישראלים, מספר ההרוגים הפלסטינים ומספר אירועי הטרור של יהודים נגד פלסטינים.

אין פירוש הדבר שכל אחד מהמשתנים האלה גורם ישירות לאחר. הנתונים אינם יכולים להוכיח, למשל, שכל פיגוע פלסטיני מוביל בהכרח לאירוע של טרור יהודי, או שכל אירוע של אלימות מצד יהודים מוביל לפיגוע. אולם הם כן מראים שכל התופעות האלה מתקיימות בתוך אותה מציאות ביטחונית ופוליטית. כאשר המצב מסלים, האלימות מתרחבת בכמה כיוונים בעת ובעונה אחת.

רוב מדדי האלימות הקטלנית נעים יחד. בשנים שבהן גדל מספר אירועי הטרור הפלסטיניים המשמעותיים, לרוב עולה גם מספר ההרוגים הישראלים, מספר ההרוגים הפלסטינים ומספר אירועי הטרור של יהודים נגד פלסטינים

הקשר החזק ביותר שנמצא הוא בין מספר ההרוגים הישראלים למספר ההרוגים הפלסטינים. המתאם בין שני המשתנים גבוה מאוד. במילים פשוטות, שנים שבהן נהרגים יותר ישראלים הן בדרך כלל גם שנים שבהן נהרגים יותר פלסטינים.

אין בכך כדי לטעון שקיימת סימטריה בין הצדדים, לא במספר ההרוגים, לא באופי הפעולות ולא באחריות להן. המשמעות היא אחרת: האלימות הקטלנית של שני הצדדים היא חלק ממעגל הסלמה משותף.

פיגועים וירי מביאים לפעילות צבאית מוגברת, למעצרים, לפשיטות ולחיכוך רב יותר. פעילות זו עלולה לגרום להרוגים פלסטינים נוספים, להעמיק את תחושת הנקמה ולהגדיל את המוטיבציה לפיגועים נוספים. כך נוצר מעגל שקשה לעצור אותו: כל צד מגיב לאלימות של הצד האחר, והתגובה עצמה הופכת לחלק מהסבב הבא.

קשר ברור נמצא גם בין אירועי הטרור הפלסטיניים המשמעותיים לבין מספר ההרוגים הישראלים. זהו קשר צפוי, שכן פיגועים משמעותיים הם בדרך כלל אירועים בעלי פוטנציאל קטלני גבוה. אולם נמצא קשר גם בין אותם פיגועים לבין מספר ההרוגים הפלסטינים. הדבר מלמד שתקופות של טרור מוגבר אינן נשארות מוגבלות למספר הפיגועים בלבד. הן מלוות בדרך כלל בפעילות ביטחונית רחבה יותר ובעלייה כללית ברמת האלימות.

שנים שבהן נהרגים יותר ישראלים הן לרוב גם שנים שבהן נהרגים יותר פלסטינים. אין בכך כדי לטעון לסימטריה בין הצדדים – המשמעות היא שהאלימות הקטלנית של שני הצדדים היא חלק ממעגל הסלמה משותף

גם הטרור היהודי קשור לשאר מדדי ההסלמה. בשנים שבהן גדל מספר פיגועי הטרור המשמעותיים ומספר ההרוגים, גדל בדרך כלל גם מספר אירועי האלימות של ישראלים נגד פלסטינים. הממצא הזה חשוב משום שהוא מראה שלא נכון להתייחס לפשיעה הלאומנית כאל תופעה שולית, מקרית או מנותקת. היא חלק מהאקלים הכללי של האלימות בגדה המערבית.

עם זאת, ייתכן שחלק מהקשרים נובע גם מגורמים משותפים: היחלשות האכיפה, התחזקות ארגונים חמושים, התרחבות המאחזים והחוות, שינויים בפריסת הצבא, החלטות ממשלה, מתיחות פוליטית ותחושת חוסר ביטחון בשני הצדדים. כל אלה יכולים להשפיע במקביל על כמה סוגים של אלימות.

אירועי טרור ונפגעים ביהודה ושומרון

לעומת זאת, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה כמעט שאינו קשור ליתר המשתנים. בשנת 2021 נרשמה עלייה חריגה מאוד במספר האירועים האלה, אך היא לא לוותה בעלייה דומה במספר ההרוגים או במספר הפיגועים המשמעותיים. בשנים שלאחר מכן מספר אירועי יידוי האבנים ירד, בשעה שמספר ההרוגים והפיגועים הקטלניים דווקא עלה.

מכאן שיידוי אבנים ובקבוקי תבערה הוא מדד בעיקר להיקף החיכוך העממי ולהפרות סדר, אך לא בהכרח לרמת הסכנה הקטלנית. לכן אין להשתמש בו לבדו כדי לתאר את המצב הביטחוני.

המסקנה העיקרית היא שהאלימות אינה בנויה מאירועים נפרדים שאינם קשורים זה לזה. היא פועלת כמערכת. טרור פלסטיני, פעילות צבאית, הרוגים בשני הצדדים וטרור יהודי מתקיימים בתוך מעגל רחב של הסלמה, תגובה ונקמה.

המסקנה העיקרית היא שהאלימות אינה בנויה מאירועים נפרדים שלא קשורים זה לזה. היא פועלת כמערכת. טרור פלסטיני, פעילות צבאית, הרוגים בשני הצדדים וטרור יהודי מתקיימים במעגל רחב של הסלמה, תגובה ונקמה

לכן גם ההתמודדות אינה יכולה להיות מוגבלת לכלי אחד. פעילות צבאית יכולה לסכל פיגועים בטווח הקצר, אך בלי אכיפה נגד אלימות יהודית, בלי צמצום החיכוך ובלי אופק מדיני, היא אינה שוברת את המעגל. לכל היותר היא מנהלת אותו, עד לסבב הבא.

ד"ר שאול אריאלי, אל"ם במיל', לשעבר מח"ט עזה וראש מנהלת המו"מ במשרד ראש הממשלה, כיום ראש קבוצת המחקר "תמרור- פוליטוגרפיה", פרסם 11 ספרים ואטלסים על הסכסוך, מחקרים שונים ומאמרי דעה רבים.