בחודשים האחרונים נחשפה שוב אחת האמיתות היסודיות של הסכסוך הישראלי־פלסטיני: ישראל אינה נעה באיטיות אל הכרעה מדינית, אלא מתרחקת ממנה באמצעות רצף של צעדים קטנים, מנהליים, משפטיים ותודעתיים.
אין כאן נאום חגיגי על סיפוח, אין החלטת כנסת על ביטול הסכמי אוסלו, ואין מפה חדשה המונחת על שולחן הציבור. יש דבר יעיל בהרבה: ממשלה שמקדמת שליטה, כנסת שמנרמלת אותה, מערכת משפט שמתקשה לעצור אותה, ציבור יהודי שמתרגל אליה, ורשתות חברתיות שמעניקות לה הד ציבורי. כך נראה סיפוח דה־פקטו בעידן שבו הפוליטיקה מעדיפה לא לומר תמיד בקול את מה שהיא עושה בפועל.
ד"ר שאול אריאלי, אל"ם במיל', לשעבר מח"ט עזה וראש מנהלת המו"מ במשרד ראש הממשלה, כיום ראש קבוצת המחקר "תמרור- פוליטוגרפיה", פרסם 11 ספרים ואטלסים על הסכסוך, מחקרים שונים ומאמרי דעה רבים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנווכל זה בלי להזכיר את הטרור היהודי שזוכה לגיבוי עקיף או ישיר מהמערכת הבטחונית והפוליטית הסיפוח כבר אינו זוחל אלא דוהר.
ואולי רצוי להחליט סופית על סיפוח ולהתמודד על כל המשמעויות הבינלאומיות והפנימיות הנובעות מכך.
ראו הצעתי שהתפרסה כאן: https://www.zman.co.il/563150/whatsapp/
אתה כותב את זה בעצמך: הציבור היהודי במדינת ישראל בוחר בסיפוח דה-פאקטו. זו המדינה שלנו: משיחיים, שמנצלים את נוכלותו של ראש הממשלה, שרוכב על גבי חברי כנסת שכל מה שמעניין אותם הם שלושת הכפ'ים, שבעצמם יושבים על חברי מרכז הג'ובים, שנבחרים על ידי בבונים חסרי מוח צופי ערוץ 14. כל אלה נתמכים על ידי עדר טפילים מגודלי זקן, וצופים בהם בהנאה הערבים תושבי ישראל (כך הם עצמם מכנים את עצמם), שרובם בעצמם אנטי דמוקרטיים ודתיים.
אבוד לנו.
ואשמח מאוד מאוד אם מישהו מחכמים האופטימיים יסביר לי היכן אני טועה.