בתחילה חשבתי שלהעלות צילום שחור לבן של עמוס עוז לציון שנה  לפטירתו יהיה הדבר הנכון לעשות. מחווה תרבותית שכזו, נכונה לאיש ולנו ולזמן, כי יש המתגעגעים.

אבל הנה נודע לנו שטוביה אושרי מת.

כלומר, כעת יש לנו  סוג של אירוע שניתן להתבונן בו כמעט בזמן אמת: תצלום ישן של אדם שזה עתה הלך לעולמו, או תצלום ישן יותר של אדם שהלך לעולמו לפני שנה. שנה שבמונחי הזמן אינטרנטי היא פרה-היסטוריה.

כלומר, כעת יש לנו  סוג של אירוע שניתן להתבונן בו כמעט בזמן אמת: תצלום ישן של אדם שזה עתה הלך לעולמו, או תצלום ישן יותר של אדם שהלך לעולמו לפני שנה. שנה שבמונחי הזמן אינטרנטי היא פרה-היסטוריה

ומהו זמן אמת אינטרנטי? פרק זמן שבו לאירוע מתרחש (או שהתרחש כבר) יש חיים, כלומר סיבה להתייחס אליו, להעלות אותו ברשת, לכתוב עליו, ושעדיין יש בו פוטנציאל לעורר סקרנות. זמן אמת אינטרנטי לא נמדד בשעון בו שניות, דקות, שעות או ימים, אלא  בקליקים. וחשבתי שהסתלקותו של אושרי היא אירוע עכשווי הדורש התייחסות.

אז מה היא והיכן היא נקודת המגוז של הקווים המקבילים עוז ואושרי, מלבד זה ששניהם אינם אתנו עוד וששניהם ישבו לצילום מולי, אחד במשכנות שאננים ואחד בכלא רמלה?

כל אחד מהם הוא מה שאדם ברוך הגדיר כ"בול תרבות".

שניהם נעים בקווים מקבילים בהוויה ובזיכרון הקולקטיבי שלנו, מושאים לסקרנות ולראיונות, גיבורי תקשורת, דעתניים, מתראיינים, החשיפה עושה להם טוב, מעבירה אותם מהשדה הטבעי שלהם, ספרות אצל האחד, עסקים אצל השני, אל שדות נוספים.

אז מה והיכן היא נקודת המגוז של הקווים המקבילים עוז ואושרי, מלבד זה ששניהם אינם אתנו עוד וששניהם ישבו לצילום מולי, אחד במשכנות שאננים ואחד בכלא רמלה? כל אחד מהם הוא מה שאדם ברוך הגדיר כ"בול תרבות"

כל אחד הוא מייצג נאמן של המיליה שלו:

אמרת עוז – אמרת הישראלי החדש: דמיון, ספרות , מילים שנבררו, דיבור רב שכבתי ותוכחה, והניסיון שלו להבין ולתאר את נפש האדם.

אמרת אושרי אמרת הישראלי החדש: דמיון, "ספרות זולה", מילים ברורות וקצרות, כי יש תכלס וניסיון שלנו להבין את נפש האדם.

וכאן בצילום, טוביה אושרי יושב מולי על מרפסת של תאו ברמלה, כאילו הוא  נופש בחצר צימר, קצת לפני שהוא חותך לעצמו עגבנייה, מלפפון, סוחט לימון, מתבל בסחוג.

איל יצהר הוא צלם שמלווה ומתעד מזה שנים את צדדיה ומרכיביה השונים של ההוייה הישראלית. במהלך השנים עבודותיו התפרסמו ב עיתונים שונים בינהם " מוניטין ", " כותרת ראשית ", רשת שוקן, מוספי "ידיעות אחרונות", עיתונות חוץ, "גלובס" ובתערוכות. והוא אינו אופטימי כלל