ראש הממשלה בנימין נתניהו, ח"כים מהקואליציה ומשפיענים התומכים בממשלה מרבים לטעון, או לרמוז (לעיתים קרובות, בריאיונות לתקשורת) כי התקשורת כביכול "נשלטת בידי אליטה שמאלנית המכתיבה סיקור עוין לממשלה" וכי "התקשורת מקפחת את נתניהו ומתנכלת למשפחתו", לדבריהם.

הטענות הללו אינן נתמכות בנתונים. מחקרים מראים כי זמן המסך שמקבלים פוליטיקאים מהקואליציה, במיוחד נתניהו, גבוה בהרבה מזה שמקבלים חברי האופוזיציה.

יתרה מזאת, לא זו בלבד שהתקשורת אינה "שמאלנית" כהכללה, אלא שכלי תקשורת גדולים ומרכזיים הם בעלי אג'נדה ימנית. העיתון הנפוץ ביותר בישראל – "ישראל היום" – הוא בעל אג'נדה ימנית ונמצא בשליטת בעלת הון – מרים אדלסון – בעלת השקפות ימניות מובהקות וקשרים בימין הישראלי.

בפברואר 2026, בעיצומו של המאבק על הבעלות על רשת 13, כתב הפרשן משה גורלי בעיתון "כלכליסט": "מיליארדרים מהימין – שלדון אדלסון ויצחק מירילשווילי – הקימו עיתון וערוץ המשמשים 'שופרות על מלא' לנתניהו, בעוד אנשי הון מהמרכז מהססים להשקיע בתקשורת".

שער הגיליון הראשון של העיתון "ישראל היום", לצד עיתוני "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", 31 ביולי 2007 (צילום: אוראל כהן/פלאש90)

לאיזה צד של המפה הפוליטית נוטה העיתון הנפוץ בישראל?

"ישראל היום" יוצא לאור מאז 2007 ומאז 2010 הוא היומון בעל התפוצה הרחבה ביותר בישראל. העיתון, המחולק בחינם, נמצא בבעלות משפחת אדלסון – שלדון אדלסון עד מותו ואלמנתו מרים אחריו. בתחקיר של אתר "שקוף", נכתב כי "'ישראל היום' הפסיד למעלה ממיליארד שקל מאז הקמתו". המניע הסביר ביותר שעשוי להסביר הפסד כזה הוא רצון הבעלים להשפיע על הפוליטיקה הישראלית.

במשך למעלה מעשור, התוכן של "ישראל היום" הביע תמיכה מובהקת בנתניהו. גם בחוגי הימין נשמעה ביקורת לפיה העיתון הוא "כלי אישי של נתניהו ולא ביטאון רעיוני". יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, השווה אותו ל"פראבדה" – ביטאון השלטון הסובייטי בברית המועצות, וטען שהוא "פרסונלי ולא אידאולוגי". דברים דומים אמר גם רה"מ לשעבר ויו"ר "ביחד", נפתלי בנט.

מאז מותו של שלדון אדלסון ב-2021 מחזיקה בשליטה בעיתון אלמנתו מרים, ומאז העיתון התרחק מהקו התומך בנתניהו. העורך הראשי, בועז ביסמוט, התפטר (ומאוחר יותר נבחר לכנסת מטעם הליכוד). מאז, העיתון נוטה לתמיכה בימין באופן כללי.

שלדון אדלסון ובנימין נתניהו (צילום: Ben Dori/Flash90)

אבל השורה התחתונה לא השתנתה: העיתון הנפוץ ביותר בישראל הוא ימני מובהק, והוא בוודאי אינו "אליטה שמאלנית".

ההשפעה של "ישראל היום" אינה תחושה בלבד – היא נמדדה. שלושה חוקרי מדע המדינה, גיא גרוסמן, יותם מרגלית ותמר מיטס, פרסמו ב-2022 בכתב העת האמריקאי "ג'ורנל אוף פוליטיקס" (The Journal of Politics) מחקר שבחן אם בעל הון יכול להזיז תוצאות בחירות באמצעות עיתון המשרת את האינטרס הפוליטי שלו.

כאן עולה השאלה איך יודעים שתוספת המנדטים נובעת דווקא מהעיתון ולא מסיבות אחרות. כדי לבודד את ההשפעה הסיבתית, התמודדו החוקרים עם החשש שיישובים ימניים ממילא נחשפו לעיתון יותר.

הם ניצלו לשם כך את הרגלי צריכת העיתונות: העיתון החינמי חדר יותר ליישובים שבהם ממילא נהגו לקרוא עיתון יומי, ואת ההרגל הזה אפשר למדוד לפי תפוצת "ידיעות אחרונות" – עיתון המרכז המתחרה – ערב ההשקה.

הרגל קריאת עיתון אינו עמדה פוליטית: ביישובים שבהם קראו הרבה ב"ידיעות אחרונות" לא הצביעו יותר לימין לפני 2007, כך שהחשיפה הגבוהה ל"ישראל היום" בהם לא נבעה מנטייה ימנית קודמת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מבכה את המיליארדר שלדון אדלסון לאחר שארון הקבורה של אדלסון הגיע לישראל (צילום: עמי שומן, "ישראל היום")

כך, בשילוב עם בקרה על דפוסי ההצבעה שלפני ההשקה, ההסטה ימינה שנמדדה לאחר מכן יוחסה לעיתון – ולא לנטייה פוליטית שהייתה קיימת ממילא באותם יישובים.

הממצא היה חד: ביישובים שאליהם הגיע "ישראל היום" בהיקף רחב יותר, תמיכת גוש הימין הייתה גבוהה יותר – בכ-1.5% עד 2% בכל אחת ממערכות הבחירות, ב-2013 ו-2015 – בנפרד, לא במצטבר. מהמחקר עולה ההערכה שכ-8% מקוראי העיתון שינו את הצבעתם לטובת הימין בהשפעתו.

לפי המחקר, ניתן להעריך כי בסך הכול, סייע העיתון להוסיף לפחות שני מנדטים לגוש הימין ולנתניהו – הוכחה אמפירית שהעיתון לא רק ליווה את הקמפיין, אלא הסיט קולות לטובתו.

בידי איזו קבוצה פוליטית מרוכז רוב הכוח בשוק התקשורת?

הטענה על "אליטה שמאלנית" באולפנים מתעלמת ממי שמחזיק בפועל בבעלות על כלי התקשורת.

מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא קשר הדוק בין קבוצות העסקים הגדולות בישראל: דנקנר, ורטהיים, שטראוס, פישמן, אלוביץ', תשובה ומימן, לבין אמצעי התקשורת.

פטריק דרהי (צילום: Roni Schutzewr / Flash90)

שוק התקשורת הישראלי סובל מריכוזיות ומבעלות צולבת. זוהי אינה טענה שנויה במחלוקת: הריכוזיות ספגה ביקורת מצד כל הוועדות שבחנו את שוק העיתונות.

כוח ההשפעה על כלי התקשורת אינו נמצא רק בידי הכתבים והעורכים במערכת והמגישים באולפן, אלא, בעיקר, בידי הבעלים. דוח המכון הישראלי לדמוקרטיה על בעלות צולבת עמד על החשש שכתבים בשוק ריכוזי יימנעו מלפעול נגד האינטרסים של מעסיקיהם, מתוך מודעות להיעדר מקומות עבודה חלופיים.

והבעלים אינם שייכים ל"אליטה שמאלנית", אלא לקבוצה מגוונת, שיש בה יותר אנשי ימין מאשר אנשי שמאל.

משפחת שוקן, בעלת השליטה בקבוצת "הארץ", היא קבוצת העסקים היחידה השולטת בכלי תקשורת גדול ומזדהה באופן גלוי ומובהק עם השמאל (בתחום המדיני; לקבוצה יש אג'נדה המזוהה בתחום הכלכלי דווקא עם הימין). התפוצה של כלי התקשורת של קבוצת "הארץ" מתגמדת ליד זו של ערוצי הטלוויזיה ואתרי החדשות המובילים.

ואילו בעלי ערוץ i24, פטריק דרהי, מזוהה עם הימין, וכך גם אדלסון, ומשפחת מירילשווילי המחזיקה בערוץ 14.

אריאל כהנא מדווח מכנף ציון בתוכנית "7 שרון גל" בערוץ i24NEWS, פברואר 2026 (צילום: i24NEWS, צילום מסך)

בעלי קבוצות תקשורת אחרות, כמו מוזי ורטהיים, בעל השליטה המרכזי בערוץ 12, אינם מזוהים עם מחנה פוליטי כלשהו.

יש קבוצות, כמו קבוצת מוזס השולטת ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet, וקבוצת "ההייטקיסטים" שנמצאת בהליכים לרכישת השליטה בערוץ 13, שפורסם כי הן מובילות קו ביקורתי כלפי נתניהו (טענה שמוזס מעולם לא אישר), אך הן אינן מזוהות עם השמאל. ואילו תאגיד השידור "כאן" וגלי צה"ל שייכים לממשלה, שבוודאי אינה "שמאלנית".

אם "ישראל היום" כבר אינו שופר של נתניהו אישית, ערוץ 14 ירש את התפקיד. הערוץ מוחזק בידי משפחת מירילשווילי – שהונה מוערך בכ-3.4 מיליארד דולר – יחד עם תחנת הרדיו "קול חי" ואתר "0404".

הערוץ אינו נכס שולי דועך, אלא כלי בצמיחה. אחרי ניצחון נתניהו בבחירות בסוף 2022 עלה הרייטינג של הערוץ, ב-2023 נרשמה עלייה נוספת, וכיום הוא הערוץ השני במספר הצופים בישראל, אחרי ערוץ 12.

הדיווח של ערוץ 14 נגד נפתלי בנט (צילום: ערוץ 14, צילום מסך)

עצם עלייתו של ערוץ ימני פרו-נתניהו מלמדת שהשוק פתוח: אין קרטל שחוסם קולות ימניים מלהצליח. אפשר לטעון שהערוץ "ממלא ביקוש לקול נגד" – אך גם המסקנה הזו סותרת את התמונה של "שוק סגור המדיר את הימין". התמונה הזאת אינה מבוססת על המציאות ואינה נכונה.

מקורות: גרוסמן, מרגלית ומיטס – "ג'ורנל אוף פוליטיקס" | דוח בעלות צולבת – המכון הישראלי לדמוקרטיה | מרכז המחקר והמידע של הכנסת – "דה מרקר" | מיפוי הבעלות בתקשורת הישראלית – שקוף | הקרב על רשת 13 – כלכליסט | הדחת ביסמוט – "וואלה"

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.