הבנות החרדיות מובילות בפיז"ה, הבנים מסרבים להיבחן

יוצאי ויוצאות מערכת החינוך החרדית מגיעים לחיים הבוגרים עם השכלה שונה מאוד מזו של שאר הישראלים – ועם פערים גדולים בין הבנים לבנות. הפער אינו נובע מהבדלי כישורים מולדים, לא בין המינים ולא בין חרדים לכלל האוכלוסייה. הוא תוצאה של החלטה חינוכית של ראשי הקהילה: הבנות לומדות לימודי ליבה, הבנים לא.

מה מלמד הפער בין הבנות לבנים בחינוך החרדי?

מבחני פיז"ה (PISA) נערכים אחת לשלוש שנים בקרב מדגם מייצג של תלמידים בני 15. בשנת 2022 נבחנו בישראל 6,251 תלמידים מ-193 בתי ספר. לפי ראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, הבנות החרדיות בלטו לטובה: בקריאה הן השיגו את הציון הגבוה בישראל – 522, לעומת 510 בחינוך הממלכתי ו-494 בממלכתי-דתי.

במתמטיקה ציונן (474) עקף אף הוא את הממלכתי (473) ואת הממלכתי-דתי (454).

בנים חרדים, לעומת זאת, כמעט אינם מופיעים בנתונים. לפי TheMarker, רוב בתי הספר החרדיים מסרבים לאפשר לתלמידים הבנים להשתתף במבחן. בעוד 635 בנות חרדיות נבחנו – בשיתוף פעולה כמעט מלא של הסמינרים – רק 190 בנים מ-7 מוסדות הסכימו להשתתף; המספר הקטן לא אפשר לדווח על הישגיהם.

מהם לימודי הליבה, ומי לומד אותם?

לימודי הליבה הם תוכנית לימודים שקבע משרד החינוך כמכנה משותף מחייב לכל תלמידי ישראל. לפי תוכנית הליבה, ארבעת מקצועות היסוד הם מתמטיקה, שפת אם, אנגלית ומדעים, ולצידם היסטוריה ואזרחות – בסיס הכרחי לתפקוד בשוק העבודה המודרני.

בחינוך החרדי, היקף לימודי הליבה משתנה בין המינים ובין הזרמים. הבנות לומדות בסמינרים לימודי ליבה, וחלקן ניגשות לבגרות. הבנים, לעומת זאת, פונים בשיעור גבוה ל"ישיבות קטנות" הפטורות מלימודי ליבה.

לפי דוח מבקר המדינה, כפי שהוצג במכון הישראלי לדמוקרטיה, 84% מהבנים במוסדות העל-יסודיים החרדיים לומדים במוסדות שאין בהם כלל לימודי ליבה. גם בגילים הצעירים יותר הפער ניכר: לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, 76% מההורים החרדים דיווחו כי בניהם אינם לומדים אנגלית כלל בבית הספר.

בדיון בבג"ץ בינואר 2026, לפי TheMarker, הודתה נציגת המדינה כי אין תוכנית ליבה אחידה, וכי כמעט כל בתי הספר החרדיים אינם עומדים בדרישות.

החריג בתמונה הוא החינוך הממלכתי-חרדי (הממ"ח), שהוקם בשנת הלימודים תשע"ד (2013/14) ומלמד תוכנית ליבה מלאה בפיקוח משרד החינוך לצד לימודי קודש, תוך שמירה על אופי חרדי. לפי נתוני משרד החינוך שהוצגו בynet, הזרם צמח מ-16 בתי ספר בתשע"ד ל-80 בתי ספר ויותר מ-17,000 תלמידים בתשפ"ד (2023/24) – אך הוא מהווה כ-7% בלבד מהחינוך החרדי היסודי.

מחקר של נעם זוסמן מבנק ישראל ואברהם זופניק מהמועצה הלאומית לכלכלה, כפי שדווח בחרדים10, מצא כי בוגרי הממ"ח פונים יותר להשכלה על-תיכונית ואקדמית – אם כי הם מגיעים מלכתחילה מרקע פתוח יותר, כך שקשה לבודד את תרומת הזרם.

מדוע החינוך החרדי שולל מתלמידיו לימודי ליבה?

מכון הרטמן מסביר את ההתבדלות והיעדר לימודי הליבה אצל הבנים החרדים כעמדה אידיאולוגית מוצהרת. גם לפי מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, ראשי הישיבות מתנגדים בכל תוקף להחדרת לימודי חול לתוכנית הלימודים, מתוך תפיסה שכל לימוד המתחרה בלימוד התורה פוגע בערכו. הישיבה, לפי אותו מחקר, אינה עוסקת בהכשרת תלמידים לחיי מעשה.

ההתנגדות קשורה גם למדיניות המימון. לפי מקור ראשון, מוסדות חינוך חרדיים לבנים זוכים לתקצוב מלא מהמדינה רק אם הם מתחייבים ללמד לימודי ליבה – בעיקר דרך שתי רשתות: "החינוך העצמאי" של יהדות התורה ו"מעיין החינוך התורני" של ש"ס.

אלא שדגל התורה, הזרוע הליטאית השולטת ברשת החינוך העצמאי, נקטה לאורך השנים מדיניות שמנעה מתלמודי תורה לבנים להצטרף אליה – "בנימוק של התנגדות עקרונית להרחבת לימודי החול אצל הבנים". חסידות בעלז, שנדחתה ב-2022 גם על ידי רשת ש"ס וגם בניסיון למסלול עצמאי מול משרד החינוך, נתקלה בהתנגדות ליטאית חריפה לכל פשרה.

המסלול היחיד שנותר לה, כמו לקהילות חסידיות נוספות שהצטרפו בשנה האחרונה, היה מעבר ישיר לזרם הממלכתי-חרדי, המנוהל ישירות בידי משרד החינוך וללא תלות ברשתות החרדיות.

האם היציאה מהחברה החרדית דומה להגירה?

התוצאה של חינוך ללא ליבה מתבררת במלוא חריפותה כשבוגר המערכת מבקש להשתלב בחברה הכללית – למשל כשהוא יוצא מהחברה החרדית. מעבר זה מתואר לעיתים כ"הגירה", וחלקית הדימוי מדויק: יש הלם תרבות, פערי קודים חברתיים ותחושת זרות. אך בנקודה המכרעת – ההון האנושי – ההשוואה חושפת דווקא את ייחודו של המקרה החרדי.

כדוגמה נגדית: גל העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 התאפיין, לפי ויקיפדיה, ב"הון אנושי רב והון כלכלי מועט". לפי נתוני משרד הקליטה שדווחו בוואלה, מחצית מהמדענים שעלו מברית המועצות היו בעלי תואר שלישי, וההון האנושי הזה תרם ישירות לפריצת ההייטק הישראלי בשנים הבאות.

בוגר החינוך החרדי לבנים מגיע במצב הפוך. הוא חסר את הכלים הבסיסיים – מתמטיקה, אנגלית והבנת הנקרא – שהמהגר האקדמי כבר מחזיק בהם. בנק ישראל הגדיר זאת, לפי ynet, כ"הון אנושי נמוך" הנוצר ממיעוט לימודי הליבה בגיל צעיר.

לפי אותו דוח, רק כ-10% מהחרדים עומדים בדרישות הקבלה של האוניברסיטאות, לעומת 71% בקרב הלא-חרדים. לפי ynet, רק כ-3% מהבנים החרדים זכאים לתעודת בגרות, לעומת כ-79% בציבור היהודי הלא-חרדי. מבקר המדינה קבע כי בקרב התלמידים החרדים "נוצרים פערי ידע עמוקים שיקשו עליהם, וישפיעו על פריון המשק בכללותו".

מה קורה כשמנסים לתקן בדיעבד?

הפער החינוכי מילדות אינו נסגר בקלות בבגרות, למרות מאמצים קיימים. צה"ל, למשל, מפעיל מערך השלמת השכלה נרחב. לפי כל זכות, החל מ-2022 כל בוגר מוסד חינוך חרדי זכאי לשנת "מעו"ף" להשלמת השכלה ורכישת מקצוע, וקורס תג"ת מאפשר להשלים 12 שנות לימוד תוך כדי השירות.

אך ההשלמה מוגבלת מטבעה. קורס תג"ת מקיף כ-700 שעות לימוד, לפי כל זכות – פחות משנת לימודים אחת, מול 12 שנות לימוד חסרות.

ארגוני היוצאים בשאלה מדווחים על קושי נוסף: לפי סרוגים, חרדים לשעבר נתקלים בקשיים בקבלה לקורסי השלמה – לעיתים דווקא משום שהשלימו רשמית 12 שנות לימוד, אך יצאו מהם ללא ליבה.

הקושי אינו רק בירוקרטי. ד"ר נרי הורביץ, שייעץ בעבר למשרד החינוך בתחום החרדי, מסביר בynet כי בלי שינוי בכישורי היסוד אי אפשר להתקדם, וכי הנשירה מהאקדמיה בקרב חרדים גבוהה בשל היעדר לימודי ליבה.

בעשור השני של המאה הנוכחית השקיעה מדינת ישראל 1.7 מיליארד שקל לטובת שילוב חרדים בהשכלה גבוהה – בהקמת קמפוסים נפרדים, התאמת תוכניות לימוד, מלגות ועוד. למרות זאת, מספרם של הסטודנטים החרדים נמוך, בעיקר במקצועות המדעיים. מחקרו של רגב מצא ששיעור הנשירה של גברים חרדים ממכללות ואוניברסיטאות הוא 57% – ושיעור זה הוא מתוך המעטים שהצליחו להגיע ללמוד שם.

שאלות שעולות מן הנתונים

מדוע הפער בין הבנות לבין הבנים החרדים כה משמעותי? משום שהוא מבודד את המשתנה. לבנות ולבנים אותה אמונה, קהילה ומשפחה – ההבדל היחיד הוא שהבנות לומדות ליבה. הבנות מובילות בתוצאות מבחני פיז"ה; בתי הספר לבנים אינם מלמדים ליבה, ומסרבים להשתתף במבחן.

האם היעדר הליבה הוא אילוץ או בחירה? בחירה. ראשי הישיבות מתנגדים עקרונית ללימודי חול.

האם אפשר לתקן את הפער בבגרות? בקושי, ורק בחלק מהמקרים. קורס השלמה בצבא מונה כ-700 שעות מול 12 שנים שלא התקיימו, והשלמת יסודות בגיל מבוגר קשה. הבחירה החינוכית שנעשתה בילדות ממשיכה להכתיב את מסלול החיים.

א' רגב, "אתגרים בהשתלבות חרדים בלימודים אקדמיים", דוח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות 2016, 2017, עמ' 29.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.