שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין דיכא אותי השבוע ואף הכניס אותי להתקף חרדה קל.

שטיין אמר ביום שני במהלך דיון בעתירות שהגישו ארגונים הומניטריים בינלאומיים, אחרי שישראל אסרה עליהם להמשיך ולפעול ברצועת עזה, כי "מי שקורא למדינת ישראל מדינת אפרטהייד, אין לו מקום לדרוך במדינת ישראל".

אמאל'ה!

מאחר שבניגוד לשר המשפטים וליו"ר הכנסת אני נמנה על ישראלים שמכבדים את שופטי העליון ואת פסיקותיהם, ומאחר שזכור לי שפה ושם בעבר טענתי בעל פה וייתכן שאף בכתב, שישראל היא מדינת אפרטהייד לכל דבר, נתקפתי חרדה שמכאן והלאה לא יהיה לי יותר מקום לדרוך במדינת ישראל. וזו תחושה מבהילה למי שנולד כאן ושישראל היא מרכז חייו.

לא בא לי שיגרשו אותי.

העתירות שהובילו לפסיקתו הנחרצת של השופט שטיין הוגשו מטעם שלושה ארגוני זכויות אדם שפועלים בשטחים – הארגון הבינלאומי הגדול "הצילו את הילדים" שפועל בעשרות מוקדי סכסוך בעולם להגן על ילדים שלרוע מזלם נולדו וגדלו דווקא במקומות שבהם המבוגרים נלחמים זה בזה עד מוות; ושני ארגוני זכויות אדם קטנים יותר, משוודיה ומאיטליה.

שופט בית המשפט עליון אלכס שטיין בדיון בעתירה נגד שר המשפטים יריב לוין בעניין שיתוף הפעולה על נשיא בית המשפט העליון, 20 במאי 2026 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

שלושת הארגונים טענו בעבר שישראל היא מדינת אפרטהייד. שטיין – ואיתו שתי השופטות יעל וילנר ורות רונן – קיבלו את עמדת הממשלה לפיה מותר למדינה ריבונית למנוע פעילות של ארגונים המכוונת נגד האינטרסים של המדינה, כאשר הארגונים הללו קוראים לדה-לגיטימציה של המדינה בעולם.

השופט שטיין פסק, כי האמירה שישראל היא מדינת אפרטהייד נועדה לעשות דה-לגיטימציה לישראל והסביר:

"זה לא חלק מוויכוח תרבותי לטעון שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד. המילה אפרטהייד חוצה את הקווים האדומים. אפשר לבקר את מדינת ישראל על מקרים של אלימות. אבל למילה אפרטהייד יש מטען מאוד ברור. מדינות אפרטהייד לא צריכות להתקיים… ברגע שאומרים את זה, זו דה-לגיטימציה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. זה חלק מתוכנית השלבים להביא לסיומה של מדינת ישראל".

תוכנית השלבים! הולי שיט! בהיותי עוכר ישראל פעוט הניצב על כתפיהם של עוכרים גדולים ועצומים כמו פרופ' ישעיהו ליבוביץ ויוסי שריד זיכרונם לברכה או גדעון לוי יבדל"א, תהיתי בזהירות הנדרשת מהסיטואציה הנפיצה: הרי גם ראשי ממשלה לשעבר כמו יצחק רבין ז"ל, אהוד ברק ואהוד אולמרט יבדל"א, התריעו לא פעם בעבר שהמדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים תהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד לכל דבר. האם גם הם לא הבינו שבמקום להציל את ישראל מעצמה, הם בעצם משרתים את תוכנית השלבים להשמדתה?

אם הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד אכן חוצה את הקווים האדומים, כדברי שטיין, ואם אסור לטענה כזו שתהיה "חלק מוויכוח תרבותי", איך בכל זאת ניתן לנהל ויכוח תרבותי על האירועים הבלתי תרבותיים בעליל?

זאת ועוד: אם הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד אכן חוצה את הקווים האדומים, כדברי שטיין, ואם אסור לטענה כזו שתהיה "חלק מוויכוח תרבותי", איך בכל זאת ניתן לנהל ויכוח תרבותי על האירועים הבלתי תרבותיים בעליל שמתחוללים כל הזמן לנגד עינינו הנדהמות?

נחוץ כאן שיעור היסטוריה מזורז: ב-30 בנובמבר 1973, כשישראל עוד ליקקה את הפצעים ממלחמת יום כיפור, אשררה העצרת הכללית של האו"ם את ה"אמנה הבינלאומית בדבר דיכוי ועונש פשע האפרטהייד". המילה אפרטהייד הוגדרה כ"מעשים נפשעים במיוחד שבוצעו לצורך קיום ותחזוקה של משטר שליטה של קבוצה גזעית אחת של בני אדם על פני כל קבוצה גזעית אחרת של אנשים ודיכוי שיטתי שלהם".

האמנה כוונה אז בעיקר לדרום אפריקה, שם המילה באפריקאנס "אפרטהייד" תיארה את משטר ההפרדה הגזעית הדרום אפריקאי שהונהג במדינה מאז 1948 (עד שבוטל רשמית ב-1994).

המילה "אפרטהייד" חלחלה לשיח הישראלי הרבה לפני שיוחסו לה פשעים נגד האנושות. אפילו לפני כיבוש השטחים ב-1967. ותמיד על ידי "שמאלנים הזויים" שהזהירו, נדחו בבוז, ובסוף תמיד התברר שצדקו

אבל המילה "אפרטהייד" חלחלה לשיח הישראלי הרבה לפני שיוחסו לה פשעים נגד האנושות. אפילו לפני כיבוש השטחים ב-1967. ותמיד על ידי "שמאלנים הזויים" משולי המחנה הפוליטי, שהזהירו, נדחו בבוז, ובסוף תמיד התברר שצדקו.

מאיר וילנר ממק"י ורוסתאם בסתוני ממפ"ם הגישו ב-1954 בקשה לכנסת לבטל את המשטר הצבאי על הערבים תושבי ישראל. הם אמנם לא השתמשו במילה המפורשת "אפרטהייד" אבל כן כינו את השלטון הצבאי "משטר של דיכוי לאומי אכזרי, שנותר בארצות מעטות בלבד, כגון דרום אפריקה וארצות הברית ביחסן לכושים".

עוד היה מותר אז להשתמש במילה "כושים". ומותר היה גם לדכא אותם.

החיים באזור המשולש בשרון תחת הממשל הצבאי: שורת נכבדים מגיעים למושל הצבאי לקבלת אישורים, פברואר 1952 (צילום: בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית)

שבע שנים מאוחר יותר, ב-1961, טען שגריר ערב הסעודית לאו"ם אחמד שוקיירי כי "מדיניות האפרטהייד של דרום אפריקה ממומשת בישראל נגד המיעוט הערבי". באותה שנה הנדריק פרוורד, ראש ממשלת דרום אפריקה ומי שנחשב לאדריכל מדיניות האפרטהייד בארצו, דחה הצבעה של ישראל נגד האפרטהייד בדרום אפריקה ואמר:

"ישראל לא עקבית עם הגישה החדשה שלה נגד אפרטהייד… הם לקחו את ישראל מהערבים לאחר שהערבים חיו שם אלף שנים… ישראל, כמו דרום אפריקה, היא מדינת אפרטהייד".

הביקורת הזו, מפי "אחד שיודע", נפלה על אוזניים קשובות בישראל. ב-1966 ישראל ביטלה את המשטר הצבאי על אזרחי ישראל הערבים. אבל כעבור שנה בדיוק ישראל כבשה את הגדה המערבית ורצועת עזה והנהיגה שם משטר צבאי אכזרי לא פחות. אפרטהייד 2.0.

המילה "אפרטהייד" חזרה לככב בדיונים נגד ישראל ובדיונים הפנימיים בתוך ישראל. אבא אבן, שהצטיין בקריאה מהירה ובהירה של המציאות, הזהיר זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים שהניצחון הזה הוא "חבית של חומר נפץ. אנחנו יושבים עם שתי אוכלוסיות, אחת מחוננת בכל הזכויות האזרחיות והשנייה משוללת זכויות".

אבא אבן, שהצטיין בקריאה מהירה ובהירה של המציאות, הזהיר אחרי מלחמת ששת הימים שהניצחון הזה הוא "חבית של חומר נפץ. אנחנו יושבים עם שתי אוכלוסיות, אחת מחוננת בכל הזכויות האזרחיות והשנייה משוללת זכויות"

מאז, הטיעונים לפיהם ישראל היא מדינת אפרטהייד או מדינת סף-אפרטהייד – אם להשתמש במינוח פופולרי בימים אלה – חייבים להיות מוכרים לכל מי שטורח לעקוב בהגינות אחרי המתרחש בין הים לנהר. אפילו לשופט אלכס שטיין.

אבא אבן (צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית)

ההפרדה בין כבישים ליהודים לבין כבישים לפלסטינים; חוקי הנישואים וההגבלות על איחוד משפחות; גדר ההפרדה והגבלות התנועה, כולל לחולים סופניים; איסורי הבנייה לפלסטינים מול הבנייה המואצת בהתנחלויות היהודיות; ההשתלטות על קרקעות בחסות המדינה; האי-שווין בתשתיות; חוקי ההגירה השונים לכל אחת מהקהילות.

בכל המרחב הלא גדול הזה יהודים מנהלים את חייהם כבמרחב אחד רציף, שמקנה זכויות מלאות בכל מקום. פלסטינים חיים במרחב מפורק ליחידות שונות, שבכל אחת מהן ישראל מחליטה אילו זכויות יוענקו להם ואילו יישללו

בכל המרחב הלא גדול הזה יהודים מנהלים את חייהם כבמרחב אחד רציף, שמקנה זכויות מלאות בכל מקום. פלסטינים חיים במרחב מפורק ליחידות שונות, שבכל אחת מהן ישראל מחליטה אילו זכויות יוענקו להם ואילו יישללו מהם.

הפלסטינים שנשארו בשטח ישראל ב-1948 זוכים לזכויות רבות יותר מהפלסטינים במזרח ירושלים שסופחה לישראל. האחרונים אמנם לא רשאים להצביע ולהיבחר לכנסת כמו הראשונים, אבל נהנים מחופש תנועה רב יותר מהפלסטינים בגדה המערבית, שחלקם נמצאים בשליטה ישראלית מלאה וחלקם כפופים גם לניהול מסוים של הרשות הפלסטינית.

ומתחת לכולם נמצאים הפלסטינים תחת שלטון חמאס ברצועת עזה, שמצבם תמיד היה הגרוע ביותר, והוא הורע עד כדי קטסטרופה הומניטרית אחרי השבעה באוקטובר.

האם מה שתואר כאן ביבשושיות פקידותית לא נופל תחת התיאור של "משטר שליטה של קבוצה גזעית אחת של בני אדם על פני קבוצה גזעית אחרת של אנשים ודיכוי שיטתי שלהם"? מתוך כבוד לבית המשפט העליון אני נזהר כעת מלענות על השאלה הזאת, כדי שלא תישלל ממני חלילה הזכות לדרוך במדינת ישראל.

חיילי צה"ל במחסום קלנדיה מפקחים בשעה שאלפי פלסטינים נכנסים לישראל בדרכם לתפילת שישי הראשונה של רמדאן, 20 בפברואר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

המתקוממים נגד ההשוואה הזו – והם רבים – טוענים שהגדה המערבית ורצועת עזה הן לא חלק מישראל הריבונית, וכי בניגוד למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה שבו קבוצה קטנה ולבנה שריכזה בידיה את כל הכוח ואת כל האמצעים, שלטה באכזריות ברוב שחור, מדוכא ומשולל זכויות – המצב אצלנו שונה לחלוטין, כי אצלנו מדובר בסכסוך לאומי בין שתי קבוצות זהות בגודלן פחות או יותר.

ולכן – טוענים המתנגדים – השימוש במילה "אפרטהייד" הוא עצלות אינטלקטואלית ומוסרית, שמתעלמת ממורכבות המצב אצלנו ומשתפת פעולה עם מה שפרופ' ארנון סופר מכנה "ממצאים שאינם תואמים תפיסות עולם מערביות שאינן רלוונטיות למציאות המזרח תיכונית, וכנראה גם לא לנעשה ביתר חלקי העולם".

פרופ' סופר – כמו גם ישראלים רבים המחזיקים בעמדותיו – טוען כי המילה "אפרטהייד" שייכת ל"מילים נמלצות ונשגבות שאינן תחליף להתמודדות מול עולם אכזר כמו זה שישראל מתמודדת מולו".

הבעיה עם טענות כאלה שהאוחזים בהן מעדיפים להתמקד במילה ולפרק לה את הצורה במקום להתמודד עם המציאות המפורקת והאיומה שהמילה הזו – נמלצת ופשטנית ככל שתהיה – משקפת

הבעיה עם טענות כאלה שהאוחזים בהן, מפרופ' סופר ועד השופט שטיין, מעדיפים להתמקד במילה ולפרק לה את הצורה במקום להתמודד עם המציאות המפורקת והאיומה שהמילה הזו – נמלצת ופשטנית ככל שתהיה – משקפת.

וברור שמאז השבעה באוקטובר, התהום הזו בין המילים למציאות רק הולכת ומעמיקה.

חקלאים פלסטינים ממתינים לפתיחת השער ליד ההתנחלות אילון מורה כדי להגיע לשדות הזיתים שלהם, הגדה המערבית, 18 באוקטובר 2022 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

מה שמוביל אותנו לתוכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ', שמאז השבעה באוקטובר הפכה למעשה למדיניות הרשמית של מדינת ישראל.

שנים לפני פלישת חמאס לישראל ושנים לפני שהוא מונה על ידי נתניהו לנהל את מדיניות ישראל מול הפלסטינים בגדה המערבית, תיאר סמוטריץ' בצורה מדויקת להפליא את מה שהעולם כולו רואה כעת – ובישראל אפילו לא מנסים להדחיק.

"משטר של חירות אינו מתחיל ונגמר בזכות לבחור ולהיבחר… גם בהיעדר זכות הצבעה לפרלמנט ריבוני מלא אין מדובר בשלטון אפרטהייד, אלא לכל היותר במרכיב חסר בסל החירויות, או אם נרצה – גירעון במובהקות הדמוקרטית".

כך הציג סמוטריץ את התוכנית שאותה ישראל מיישמת עכשיו באלימות הולכת וגוברת בנוגע לפלסטינים בגדה המערבית. הטוענים נגד האפרטהייד נוהגים לנפנף בעובדה שלאזרחי ישראל הערבים יש זכות לבחור ולהיבחר לכנסת – ולכן אי אפשר לגזור גזירה שווה בין מה שמתרחש אצלנו לבין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. כי לשיטתם, העובדה שערבים בוחרים ונבחרים שוללת את ה"רכיב הגזעי".

כדאי לשים לב שמי שטוענים את הטענות הללו, הם בדיוק אותם אנשים שמריצים עכשיו קמפיינים ציניים ומרושעים נגד האפשרות התיאורטית של קואליציה בהשתתפות ערבים

אבל כדאי לשים לב שמי שטוענים את הטענות הללו, הם בדיוק אותם אנשים שמריצים עכשיו קמפיינים ציניים ומרושעים נגד האפשרות התיאורטית של קואליציה בהשתתפות מפלגות ערביות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מציג את תוכניתו לסיפוח הגדה, 3 בספטמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כי גם לשיטתם, האזרחים הערבים טובים רק כעלה תאנה תדמיתי, שמכסה על ערוות הכיבוש. לא כאזרחים שווי זכויות, כולל הזכות להיות חלק מממשלה.

או במילותיו המכובסות של סמוטריץ, שלא יכעיסו את השופט שטיין: גם אם זה לא אפרטהייד, זו לבטח מדינה שנמצאת בגירעון עצום במובהקות הדמוקרטית.