הפילוסופית הצרפתייה סימון דה בובואר כתבה פעם בספרה המכונן על הזקנה:

"המשמעות של חיינו מוטלת בספק אם איננו מכירים בערכם של חיי האחרים בכל שלב שלהם".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כשמציבים את הטיפול של מדינת ישראל באוכלוסיית האזרחים הוותיקים שלה מול המראה המוסרית והנוקבת הזו, מתגלית מציאות מבהילה ומקוממת במיוחד. אנו עדים לחברה שפועלת מתוך עיוורון מוחלט לעתידה הקרוב, ומפקירה את עמודי התווך של קיומה, הדור שהקים, בנה וביסס את הארץ הזו – לבדידות קיומית, נפשית ומערכתית מתמשכת.

אנו עדים לחברה שפועלת מתוך עיוורון מוחלט לעתידה הקרוב, ומפקירה את עמודי התווך של קיומה, הדור שהקים, בנה וביסס את הארץ הזו – לבדידות קיומית, נפשית ומערכתית מתמשכת

הנתונים הרשמיים והעדכניים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסמו ב-14 ביוני 2026, אינם מותירים עוד מקום לספק או לפרשנויות מקלות. מדינת ישראל דוהרת בעיניים עצומות לעבר משבר דמוגרפי חסר תקדים בגיל השלישי. אך במקום להכיר בכך, להפנות משאבים ולהקים מערך ביצור ותכנון לאומי רחב היקף, המערכת השלטונית בוחרת להתעלם לחלוטין מפצצת הזמן המתקתקת הזו.

זהו מחדל מנהיגותי ממדרגה ראשונה, שתוצאותיו ההרסניות לא יישארו מוגבלות לכותלי בתי האבות או מחלקות הרווחה, אלא יגיעו בקרוב מאוד, בעוצמה מלאה, לפתחו של כל בית ובית בישראל.

כאשר צוללים לעומק הממצאים ובוחנים את הנתונים המדאיגים, התמונה הכללית מגלה חברה המזדקנת בקצב מואץ וחסר פרופורציה לפתרונות הקיימים בשטח. תוחלת החיים העולה, שהייתה אמורה להיות מקור לגאווה, מייצרת בפועל פלח אוכלוסייה עצום שנותר ללא מענה משפחתי, חוקי או קהילתי מתאים.

הנתון המזעזע והכואב ביותר העולה מן הדוחות מצביע על כך שכמעט שליש מהאזרחים הוותיקים בישראל חיים כיום לחלוטין בגפם. כאשר בוחנים את פלח האוכלוסייה של הנשים המבוגרות, הנתון הזה מטפס ומזנק לכדי כארבעים אחוזים.

הנתון המזעזע העולה מן הדוחות מצביע על כך שכמעט שליש מהאזרחים הוותיקים בישראל חיים כיום לחלוטין בגפם. כשבוחנים את פלח האוכלוסייה של הנשים המבוגרות, הנתון מטפס ומזנק לכדי כארבעים אחוזים

המספרים האלה אינם רק מדד סטטיסטי יבש או טבלאות אקסל שנועדו לתיוק במגירות הממשלה. מדובר בעדות חותכת למגפת בדידות שקטה. מחקרים רפואיים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים עקביים מהשנים האחרונות כבר הוכיחו מעבר לכל ספק כי לבדידות כרונית יש השפעה פיזית ישירה, מוחשית והרסנית על גוף האדם.

מדענים קובעים כי הנזק הבריאותי של בדידות מתמשכת מקביל לחלוטין לנזקי עישון, השמנת יתר קיצונית, הידרדרות קוגניטיבית מהירה, התפרצות דמנציה ומחלת אלצהיימר, ועלייה חדה בשיעורי התמותה המוקדמת.

המשמעות הנגזרת מכך היא ברורה ומזעזעת: המדינה גוזרת בפועל על מאות אלפי אזרחים לסיים את חייהם בבידוד חברתי מוחלט. מעבר לעוול המוסרי, המחיר הכלכלי והבריאותי של ההפקרה הזו לא ייעלם בחלל הריק. הוא יתגלגל באופן ישיר וישחק את מערכת הבריאות והרווחה הקורסת והמורעבת ממילא, וממנה יזלוג בצורת מיסים, עומסים ותשלומי עתק אל כיסם של כל אזרח ואזרחית במדינה.

בנקודת השבר הזו בדיוק נכנסת לתמונה תמצית האידאולוגיה, השליחות והערכים המובילים שלנו כחברה מתוקנת. הזכות למשפחה איננה מותרות, אף לא פריבילגיה השמורה לצעירים בלבד, ובוודאי שאינה זכות שפג תוקפה באופן אוטומטי בהגיעו של אדם לגיל פרישה או עם שינוי במצבו המשפחתי. זוהי זכות אנושית טבעית, יסודית, חוקתית ואוניברסלית, שחייבת להישמר, להיות מוגנת ולהיות נגישה לכל אדם לאורך כל ימי חייו, ללא תלות בגילו הכרונולוגי.

מדענים קובעים כי הנזק הבריאותי של בדידות מתמשכת מקביל לחלוטין לנזקי עישון, השמנת יתר קיצונית, הידרדרות קוגניטיבית מהירה, התפרצות דמנציה ומחלת אלצהיימר, ולעלייה חדה בשיעורי התמותה המוקדמת

המושג "משפחה" במאה ה-21 אינו יכול ואינו צריך להישאר כבול להגדרות שמרניות, נוקשות, דוגמטיות וארכאיות של הממסד הדתי או הבירוקרטי. משפחה, במשמעותה העמוקה והאמיתית ביותר, היא כל מסגרת אנושית ואינטימית, המעניקה לאדם חום, ביטחון, שותפות, תמיכה רגשית והגנה מפני הבדידות המאיימת.

כאשר מנגנוני המדינה מערימים קשיים בירוקרטיים בלתי נסבלים על הכרה בזוגיות של פרק ב' בגיל המבוגר, כאשר המערכת המשפטית והכלכלית פוגעת בזכויותיהם של ידועים בציבור מבוגרים מתוך שיקולים אנכרוניסטיים, או כאשר המדינה מונעת הטבות, תמריצים והקלות ליצירת תאים משפחתיים חלופיים ותומכים לאורך שנותינו כבוגרים ובגיל השלישי בפרט, היא רומסת ברגל גסה ובחוסר רגישות משווע את זכות היסוד החשובה הזו. המדינה מייצרת במו ידיה חסמים שמונעים מאנשים לממש את זכותם הבסיסית לאהבה ולביטחון בערוב ימיהם.

אם מדינת ישראל לא תשכיל לשנות גם את ה"קונספציה" הזאת, לאלתר, התרחיש המאיים יהפוך למציאות יומיומית בכל בית. על הממשלה לפתח באופן מיידי מודלים חדשניים ופורצי דרך של דיור שיתופי מותאם, להסיר את כל החסמים המשפטיים והכלכליים המונעים קשרים זוגיים חופשיים ומאושרים בגיל המבוגר, ולהבין אחת ולתמיד כי חובתה העליונה היא לספק את התשתית הראויה להמשכיות התא המשפחתי והחברתי של האזרח הוותיק.

המשבר הדמוגרפי הזה לא ייעלם מעצמו והוא עתיד להכות בכל משפחה בישראל באופן אישי וכואב. הנטל הטיפולי, הסיעודי, הרגשי והכלכלי הזה יועתק במלוא כובדו אל כתפיהם המותשות של הילדים והנכדים. דור הביניים, שנאבק גם כך ביוקר המחיה ובגידול ילדים משלו, יקרוס תחת עומס בלתי אפשרי כדי למלא את הוואקום המנהיגותי והתקציבי שהותירה אחריה המדינה.

על הממשלה לפתח מודלים חדשניים של דיור שיתופי, להסיר חסמים משפטיים וכלכליים המונעים קשרים זוגיים חופשיים בגיל המבוגר, ולספק תשתית להמשכיות התא המשפחתי והחברתי של האזרח הוותיק

זהו קול קורא לתבוע מהמדינה להיערך לבאות בתוכניות עבודה ממשיות, להכיר בזכות המוחלטת של כל אדם למשפחה ולזוגיות בכל גיל, ולהבטיח באופן מעשי שאף איש או אישה בישראל לא יישארו מאחור וייאלצו להתמודד לבדם עם אימת הבדידות.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".