בעוד מספר חודשים מדינת ישראל תצא שוב למערכת בחירות. שוב נשמע הבטחות על ביטחון, כלכלה, חינוך, בריאות ודיור.

אך יש ציבור אחד, קטן במספרו אך עצום בחשיבותו, שנשאר פעם אחר פעם מחוץ לשיח הציבורי ולמצעי המפלגות – עשרות אלפי הילדים ובני הנוער החיים במסגרות החוץ-ביתיות, והאנשים שנמצאים לצידם בכל יום ובכל לילה: מדריכי הפנימיות.

עבור ילד שגדל בפנימיית רווחה, המדריך אינו רק איש צוות. הוא האדם שמעיר אותו בבוקר, יושב לידו כשהוא נשבר, חוגג איתו הצלחות קטנות, מלווה אותו מבית הספר ועד לגיוס לצה"ל, ובכל הצמתים המשמעותיים שבדרך. עבור ילדים רבים, המדריך הוא הדמות היציבה ביותר בחייהם – האדם שבוחר בהם מחדש, בכל יום.

יש ציבור אחד, קטן במספרו אך עצום בחשיבותו, שנשאר תמיד מחוץ לשיח הציבורי ולמצעי המפלגות – עשרות אלפי הילדים והנוער במסגרות החוץ ביתיות, ואלה שנמצאים לצידם ביום ובלילה: מדריכי הפנימיות

אלא שהמציאות אינה מאפשרת למדריכים להישאר. תנאי השכר הנמוכים, השחיקה והיעדר אופק מקצועי גורמים לרבים מהם לעזוב כבר במהלך השנה הראשונה. כך, דווקא הילדים שחוו אובדן, נטישה וחוסר יציבות, נאלצים להתמודד שוב ושוב עם פרידה מהדמות המשמעותית ביותר עבורם. המחיר אינו רק תחלופת עובדים – הוא פגיעה ישירה בילדים.

מאחורי כל מדריך שעוזב מסתתר ילד שמאבד עוגן. מאחורי כל תקן שאינו מאויש מסתתרת פגיעה בתחושת הביטחון, האמון והיכולת של ילד להאמין שמישהו באמת נשאר בשבילו. זו אינה רק סוגיה של שכר, זו סוגיה של אחריות לאומית.

הבחירות הקרובות הן הזדמנות עבור המערכת הפוליטית להוכיח שילדי הפנימיות אינם שקופים. אני קורא כבר היום לכל המפלגות המתמודדות לכנסת להכניס למצעי הבחירות שלהן התחייבות מפורשת לחיזוק מדריכי פנימיות הרווחה.

לא עוד אמירות כלליות על חינוך, רווחה או צמצום פערים, אלא תוכנית סדורה הכוללת שיפור בשכר, הכשרה מקצועית, אופק קידום ותנאי העסקה שיאפשרו למדריכים להישאר לאורך שנים. השקעה במדריך היא השקעה ישירה בילד. זו אינה דרישה מגזרית, זו אחריות לאומית.

מאחורי כל מדריך שעוזב מסתתר ילד שמאבד עוגן. מאחורי כל תקן לא מאויש יש פגיעה בתחושת הביטחון, האמון והיכולת של ילד להאמין שמישהו באמת נשאר בשבילו. זו לא רק סוגיית שכר, זו סוגיה של אחריות לאומית

חשוב לזכור כי הילדים החיים בפנימיות הרווחה, בכפרי הנוער ובמשפחות האומנה אינם משמיעים את קולם בזירה הציבורית. הם תלויים בהחלטות שמקבלים המבוגרים עבורם. דווקא משום כך מוטלת על המדינה חובה מוסרית לראות אותם, להקשיב לצורכיהם ולהבטיח שהם לא יישארו מאחור.

חברה נמדדת ביחסה לחלשים ביותר שבה, והילדים הללו אינם מבקשים פריבילגיות – הם מבקשים הזדמנות אמיתית לגדול בסביבה יציבה, בטוחה ומכילה, עם אנשי מקצוע שיוכלו ללוות אותם לאורך זמן ולהעניק להם את הביטחון שכל ילד זכאי לו.

בשנים האחרונות נעשו צעדים חשובים לקידום מעמד המדריכים, אך הדרך עדיין ארוכה. הבחירות הקרובות הן הזדמנות להפוך את הסוגיה הזו לנושא לאומי – לא של מגזר מסוים, אלא של החברה הישראלית כולה.

איכותה של מדינה אינה נבחנת רק באופן שבו היא מגנה על גבולותיה, אלא גם באופן שבו היא מגנה על הילדים שאין להם גב משפחתי. אם אנחנו רוצים לבנות חברה חזקה יותר, עלינו להתחיל במקום שבו התקווה נוצרת מחדש – בפנימיות, בכפרי הנוער ובמשפחות האומנה.

מערכת הבחירות תסתיים. הממשלה שתקום תהיה כזו או אחרת. הכותרות יתחלפו והוויכוחים הפוליטיים ידעכו. אבל באותו ערב, באחת מפנימיות הרווחה בישראל, ילד אחד עדיין יחכה שהמדריך שלו ייכנס לחדר, ישאל לשלומו ויאמר לו: "אני כאן". האחריות שלנו היא לוודא שגם ביום שאחרי הבחירות המדריך הזה באמת יישאר שם.

ממשלה כזו או אחרת תקום, אבל באותו ערב, באחת מפנימיות הרווחה בישראל, ילד אחד עדיין יחכה שהמדריך שלו ייכנס לחדר. האחריות שלנו היא לוודא שגם ביום שאחרי הבחירות המדריך הזה באמת יישאר שם

השקעה במדריך היא השקעה בילד. השקעה בילד היא השקעה בעתידה של מדינת ישראל.

אבי אלבאז מכהן כמנכ"ל הפורום הציבורי – כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל, שותפות פילנתרופית ומקצועית לקידום המסגרות הפנימייתיות ברמה הלאומית. ממקימי המטה לקידום מעמד מדריכי פנימיות הרווחה בישראל.