צודקים כל אלו הטוענים שהבחירות הקרובות גורליות. אך הן גורליות לא רק משום שהן עשויות להביא לסיומן של שנות שלטון ארוכות של ממשלה שפעלה אך ורק לשימור שלטונה ובניגוד גמור לטובת העם.

הבחירות הקרובות הן גורליות מפני שזו הפעם הראשונה, זה שנים רבות, שקמה מפלגה בעלת כוח משמעותי המציעה חלופה רעיונית ומדינית ברורה לשלטון הקיים.

שינוי קורה כאשר מגדירים מטרה ואת הדרך המובילה אל המטרה. קל להמחיש את הטענה. כל מה שצריך לעשות זה להסתכל לאחור, לא יותר מאשר למאה הקודמת.

הבחירות הקרובות גורליות מפני שזו הפעם הראשונה, זה שנים רבות, שקמה מפלגה בעלת כוח משמעותי, המציעה חלופה רעיונית ומדינית ברורה לשלטון הקיים. שינוי קורה כשמגדירים מטרה ואת הדרך אליה

שיבת ציון והקמת הבית הלאומי לעם היהודי – נולדו מתוך חזון ברור ומטרה מוגדרת. הדרך הייתה ארוכה ומפותלת, רצופת מאבקים חיצוניים ופנימיים, אתגרים ומשברים. אולם הכרזת העצמאות לא הייתה נס. היא הייתה תוצאה של הנהגה שהגדירה יעד ברור ופעלה בעקביות ובתשוקה אינסופית למימושו.

כך היה גם עם הקמת מוסדות המדינה המודרנית, ובראש ובראשונה צבא ההגנה לישראל. נדרשה הכרעה בין המשך קיומן של המחתרות שפעלו טרום הקמת המדינה לבין צבא ממלכתי אחד.

כך היה גם לאחר מלחמת יום הכיפורים. נדרשה הכרעה ברורה ואכן זו הגיעה ובמאי 1977 מנחם בגין הוביל את הליכוד לניצחון בבחירות, אחרי שבמשך שנים ארוכות הוגדר כשוליים פוליטיים.

שנתיים לאחר מכן הכריז בגין במעמד טקס הסכם השלום עם מצרים: "לא עוד מלחמה, לא עוד שכול ושפיכות דמים…סלאם…שלום". ההישג הזה העניק לישראל חמישה עשורים של גבול שקט עם המדינה שהייתה אויבתה החזקה ביותר.

וכך היה גם עם ממשלת רבין שנבחרה ב-1992 והציגה חלופה ברורה. אחרי שנים של קיפאון מדיני של ממשלת שמיר, שבשיאן אולץ יצחק שמיר ונגרר בעל כורחו על ידי ארצות הברית לוועידת מדריד – הכריז יצחק רבין על "שינוי בסדר העדיפויות", או במילים אחרות, חזון, מטרה חלופית לשנים ארוכות של היעדר דרך מדינית ופוליטיקה מאוסה.

הדרך הייתה ארוכה ומפותלת, רצופת מאבקים חיצוניים ופנימיים, אתגרים ומשברים. אולם הכרזת העצמאות לא הייתה נס. היא הייתה תוצאה של הנהגה שהגדירה יעד ברור ופעלה בעקביות ובתשוקה אינסופית למימושו

קיימות לא מעט סיבות שיכולות להסביר את שלטונו הממושך של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל ללא ספק אחת מהן, המהותית ביותר, היא היעדר החלופה. חלופה מדינית, כלכלית, חברתית ומשפטית ברורה לשלטון הקיים.

הפריימריז של הדמוקרטים מבשרים על יצירת חלופה אידאולוגית אמיתית, על ידי מפלגה עם מנהיג. למפלגה יש מצע, אבל מעבר למצע הכתוב, אין כל בעיה להבין מהן מטרות המפלגה וחבריה, כפי שביטא זאת יאיר גולן בנאומו בכנס הפריימריז.

המטרות שהציב גולן הן: ביצור הדמוקרטיה הליברלית; שוויון זכויות מלא לכל אזרחי המדינה, לרבות האזרחים הערבים; הפרדת דת ומדינה; חתירה להסדר מדיני עם הפלסטינים ועם מדינות ערב; ובעיקר – שלטון הפועל למען האזרחים ולא למען עצמו.

למרבה האירוניה, גם ממשלת הימין הנוכחית, כפי שהתבטא יריב לוין בינואר 2023 בנאום ההפיכה המשטרית שלו, ואחר כך במדיניות בפועל (מינוי עבריין לשר המשטרה, מינוי מתנחל קיצוני לשר "ההתיישבות", מינוי מוקיון לשר ביטחון, סירוב להקמת ועדת חקירה ממלכתית של ה-7 באוקטובר 2023, מינוי משיחי קיצוני לראש שב"כ ועוד ועוד) – מצהירה בכתב ובמעשים על מטרותיה ועל הדרך להשגת מטרותיה.

וכך, אחרי לא מעט שנים, ולאחר לא מעט אירועים בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, אנחנו שוב עומדים לבחירה בין שתי חלופות ברורות. זו אינה רק בחירה בין מפלגות, אלא הכרעה על כיוונה של המדינה.

קיימות לא מעט סיבות שיכולות להסביר את שלטונו הממושך של נתניהו אבל ללא ספק אחת מהן, המהותית ביותר, היא היעדר החלופה. חלופה מדינית, כלכלית, חברתית ומשפטית ברורה לשלטון הקיים

למרבה הצער, המפלגות האחרות בגוש האופוזיציה, ובעיקר אלו של גדי איזנקוט ושל נפתלי בנט ויאיר לפיד, כלל לא מציעות חלופה ברורה לשלטון הנוכחי. שלושה חודשים לפני הבחירות, כלל לא ברור מהן עמדות איזנקוט בשורה ארוכה של נושאים שדורשים הכרעה ובחירת דרך, וכלל לא ברור מהי עמדת חברי מפלגתו. למען האמת, גם לא ברור מיהם חברי מפלגתו. אירוע הקמת מפלגה בחיפזון לפני בחירות זכור לנו (לרע, לא לטוב) כאשר עידית סילמן ועמיחי שיקלי הפילו ממשלה. ממשלה ללא דרך וללא חזון וגם ללא חברים.

ומהו החזון המדיני של בנט ולפיד? המשך המדיניות הקיימת הוכח ככישלון שמאיים על עצם קיום המדינה וכהדרה סופית ממשפחת העמים. עיון קצר באתר המפלגה חושף סיסמאות ריקות מתוכן כגון "אחדות ישראל היא משימה קיומית" (מזכיר קצת את "ישראל לפני הכול" של בני גנץ) או "יוקר המחיה תוצאה של היעדר ניהול" ואף מילה על שוחד במיליארדים לציבור לא יצרני או הוצאות ביטחון לנפש הגבוהות בעולם.

ולמרבה הצער, אף מילה על חזון מדיני, חוץ מהצהרות כגון "אחרי ה-7 באוקטובר אין מקום לוויתורים ביטחוניים" אצל בנט, כאילו המונח ויתור הוא זה שמגדיר הזדמנות להסדר מדיני שאולי ימנע מלחמות עתידיות, או "התנאים אינם מאפשרים התקדמות להסדר" – אצל לפיד, משל היה אנליסט ולא טוען לכתר של מנהיג שמתווה דרך.

כאמור, יש הרבה מאוד גורמים שמשפיעים על תוצאות בחירות, והדברים נכונים גם לגבי בחירות 2026. אבל טוב יעשו ראשי המפלגות האחרות בגוש, אם, כדרך הדמוקרטים, ינסו בזמן המועט שנותר עד הבחירות לגבש תשתית איכותית של מועמדים לכנסת. ובעיקר, טוב יעשו אם יגדירו לעצמם ולציבור את מטרותיהם ואת הדרך להשגת מטרותיהם, בצורה ברורה ונבדלת מהשלטון הנוכחי.

למרבה הצער, המפלגות האחרות בגוש האופוזיציה, ובעיקר אלו של גדי איזנקוט ושל נפתלי בנט ויאיר לפיד, כלל לא מציעות חלופה ברורה לשלטון הנוכחי. שלושה חודשים לפני הבחירות, כלל לא ברור מה עמדותיהן

ואם ראשי המפלגות בגוש אינם מסוגלים לעשות זאת – מוטב שישקלו להתלכד סביב החלופה שכבר קיימת. 

רוני חפץ, יליד 1954 הוא ״בוגר״ מלחמת יום הכיפורים, במהלכה גם נפצע. מאז 1992 הוא שותף בקרן השקעות בשם וולדן Walden שהשקיעה בחברות וביזמים טכנולוגיים בארץ מאות מיליוני דולרים. נשוי, אב לארבעה ומתגורר ברעננה.