לפני ארבע שנים עמד בנימין נתניהו ליד משאבת דלק וסיפר כי נדהם מ"עליות המחירים המטורפות" שמשתוללות בכל התחומים – ממשכנתאות, לחם ומים ועד מזון וחשמל – והבטיח לעצור אותן ולהוריד את המחירים. באותה הזדמנות האשים את ממשלת השינוי בכך שהיא מחלקת מיליארדים "לאחים המוסלמים" ולרשימה המשותפת.
באותה תקופה נתניהו הבטיח גם חינוך חינם לגילי 0–3, אגרות חוב שיספקו ביטוח מפני עליית מחירי הדיור והפחתות מיסים. שנתיים וחצי קודם לכן הוא עמד בקופה של סניף רמי לוי והבטיח לחתוך בחצי את החשבון בסופרמרקט ולהביא להפחתה דרמטית במחירי המזון. אף אחת מההבטחות לא התממשה.
בפועל, משפחת נתניהו המשיכה להשית הוצאות מזון על הקופה הציבורית, וניר ברקת העניק מתנה שיווקית לאחת מרשתות השיווק. בינתיים, מחירי המזון, הדיור ובוודאי הדלק המשיכו לעלות בקצב מהיר בהרבה מהשכר, בעוד נטל המיסים הגיע לשיא. כל זה אינו משנה את העובדה שנתניהו הבין היטב מה עליו להבטיח כדי למשוך אליו מצביעים – וייתכן שיעשה זאת גם בקמפיין הנוכחי.
נתניהו זיהה נכון את חשיבות ההוצאה על חינוך כחלק מיוקר המחיה, אלא שכיום כמעט אף אחד מהשחקנים הפוליטיים אינו מנסה אפילו לכוון לשם
"נתניהו הבטיח ויבטיח את זה שוב. בכל מערכת בחירות מגיע שלב שבו הוא מוציא את תוכנית החינוך חינם או הורדת המחירים בסופר", אומר עמית בן־צור, מנכ"ל "פורום ארלוזורוב". "הוא לא שוכח את זה, אבל למה? כי הוא מבין שביום־יום השגרתי זה הדבר שהופך את החיים לנסבלים או לא, כששמים בצד את האירועים הביטחוניים האומללים שאנחנו נמצאים בתוכם", הוסיף.
לדברי בן־צור, נתניהו זיהה נכון את חשיבות ההוצאה על חינוך כחלק מיוקר המחיה, אלא שכיום כמעט אף אחד מהשחקנים הפוליטיים אינו מנסה אפילו לכוון לשם:
"ממשלה שתגיד לציבור, 'אני הולכת לחסוך לכם אלפי שקלים בחודש ויישאר לכם יותר כסף כדי לחיות ברווחה', תיתן הבטחה אפשרית ונכונה גם כלכלית ודמוקרטית – וזה הכיוון שצריך ללכת בו. נתניהו מבין את הסנטימנט הזה, מבטיח ולא מקיים, אבל יש כאלה שאפילו לא מבטיחים".
כמו תמיד, גם הפעם נדחק השיח הכלכלי לשורה השנייה או השלישית, אחרי סוגיות הביטחון ומערכת המשפט החבוטה. עם זאת, על המדף כבר מונחות כמה תוכניות כלכליות, ולצידן מתמודדים שמנפנפים בהבטחות השחוקות להורדת מסים ולמלחמת חורמה במונופולים.
בן־צור סבור שהסיסמאות האלה הפכו במידה רבה למטרה בפני עצמן, ושגם אם היעדים שהן מציבות יושגו אי פעם, הם לבדם לא יחוללו את השינוי: "יש תפיסה שתחרות היא חזות הכול: אם רק נייצר יותר תחרות בשוק המזון, זה יוריד מחירים.
בלי לוותר על שימור התחרות ואף על הגברתה, התשובה של פורום ארלוזורוב להתייקרות המהירה מדי של מוצרי הצריכה והמזון היא הרחבת הפיקוח על המחירים
"איך מייצרים תחרות? מפחיתים חסמים, מגדילים מספר יצרנים ויבואנים ומורידים מכסים כדי לייבא בזול וכך המחיר לצרכן ירד. מה הבעיה עם הקונספט הזה? שכבר 30 שנה זה לא קורה. עוד ועוד רפורמות מאותו סוג והמחירים בסופר כל הזמן עולים, וכך גם יוקר המחיה".
"אנשים לא אוכלים תחרות"
בלי לוותר על שימור התחרות ואף על הגברתה, התשובה של פורום ארלוזורוב להתייקרות המהירה מדי של מוצרי הצריכה והמזון היא הרחבת הפיקוח על המחירים.
"אנשים לא אוכלים תחרות אלא מזון. תחרות היא כלי ולא מטרה. המשק הישראלי קטן ולא יהפוך לשוק של 200 מיליון צרכנים. אנחנו עשרה מיליון ומדינת אי כלכלית. ניתחנו קבוצה של 60 מוצרים בבסיס הצריכה של כל משפחה ובדקנו באילו מהם יש קבוצה קטנה של יצרנים ויבואנים, והאם הם מהווים חלק משמעותי בהוצאה של כל משק בית.
"ראינו שיש כ־20 מוצרים טובים ובריאים שעונים על הפרמטרים האלה: השוק שלהם ריכוזי, הם מהווים הוצאה משמעותית למשקי הבית, ואפשר להטיל עליהם פיקוח בלי שייווצר מחסור. פיקוח כזה יכול לחסוך עד 1.8 מיליארד שקלים. זה אפשרי, ריאלי וישים מחר בבוקר.
"האם פיקוח הוא התשובה הבלעדית והניצחת ליוקר המחיה? לא, אבל זה כלי שממשלות מסרבות לקדם מתוך אמונה בתאוריה לא רלוונטית לשוק הישראלי".
"האם פיקוח הוא התשובה הבלעדית והניצחת ליוקר המחיה? לא, אבל זה כלי שממשלות מסרבות לקדם מתוך אמונה בתאוריה לא רלוונטית לשוק הישראלי"
בדרג המקצועי תמיד אומרים שקשה להשיג את הנתונים.
"כולנו נפעמנו ממבצע הביפרים בלבנון. החברים של אלה שתכננו אותו ולמדו איתם באותן מערכות לא מסוגלים להשיג נתונים על חמש חברות של מוצרי צריכה בישראל? אין פער באיכות האנשים בין המערכות. זה לא עניין של יכולת, זו שאלה של איזה כלים נותנים להם והאם מצפים מהם לעשות את זה. במערכת הביטחון חושבים בגדול ומסתכלים שני עשורים קדימה".
נחמיה שטרסלר הזהיר מפני מחסור במוצרים וניצול לרעה של הפיקוח.
"יש פיקוח בהרבה תחומים, גם על מחיר המים, החשמל, התחבורה הציבורית והדלק. את כל הדברים האלה עושים. בקבוצת מוצרי האיכות הבסיסיים לא השתנה דבר במשך שנים וחלקה כבר לא רלוונטית, כמו הלחם הלבן במקום החיטה המלאה, שהיא יותר בריאה ונצרכת. זה אומר שנחסוך כסף למערכת הבריאות ממוצרים שנובעים מתזונה לא בריאה, אז התועלות הכלכליות רחבות".
40 שנה של נאו־ליברליזם
"פורום ארלוזורוב" נוסד ב־2020, ושנה לאחר מכן החל בן־צור (50) לנהל אותו. רוב תקציבו מגיע מההסתדרות. לפני כשנה וחצי מוזג לתוכו גם מכון "יסודות", שהוקם על ידי התנועה הקיבוצית והמושבים, וכך חלק מהמימון מגיע גם מהם. השנה עומד תקציב הפורום על כ־8.5 מיליון שקל. באמצעות חוקרים, מקדמי מדיניות ומחלקת שיווק, הפך הפורום לשחקן מפתח בשיח הכלכלי משמאל.
אפשר לראות בו מעין תשובה סוציאל־דמוקרטית לפורום "קהלת" בתחום הכלכלי־חברתי, ממקרו־כלכלה ועד תחומים ספציפיים כמו חינוך, בריאות ורווחה. כשהם נשענים על כ־150 מחקרים וניירות עמדה בנושאים כמו שוויון בתעסוקה, קצבת זקנה, ביטחון תזונתי ויוקר המחיה, פועלים אנשי הפורום בוועדות הכנסת, בשלטון המקומי ובקהילה לקידום מדיניות שוויונית וסוציאליסטית.
"רוב האנשים רוצים לעשות טוב. זה לא אומר שהפתרונות שהם מציעים בהכרח נכונים. אני צריך לנפץ מיתוסים כלכליים לגבי המדיניות הנכונה, ולהתמודד עם 40 שנה של תפיסות נאו־ליברליות"
העקרונות המנחים שבן־צור אינו מהסס להניח על השולחן הם "שוויון הזדמנויות, ערך האדם, השאיפה לחיים טובים יותר לכל אדם והאחריות המרכזית שיש למדינה בתוך כל זה ולנסות לקדם דיאלוג במשולש שבין העבודה המאורגנת, המעסיקים והממשלה".
בן־צור מתאר את העבודה כסיזיפית, אך בכל הנוגע לקשב מצד חברי הכנסת והדרג המקצועי הוא מתעקש ש"רוב האנשים רוצים לעשות טוב. זה לא אומר שהפתרונות שהם מציעים בהכרח נכונים. אני צריך לנפץ מיתוסים כלכליים לגבי המדיניות הנכונה, ולהתמודד עם 40 שנה של תפיסות ניאו־ליברליות – וזה מתסכל".
לשאלה אם מצאו עם מי לדבר בקואליציה הנוכחית, אומר בן־צור כי עם הדרג המקצועי מתקיים "שיח שוטף וענייני ובדרג הנבחר זה תלוי". אנשי הפורום התנגדו לרפורמת החלב ("לא משיגה את המטרה שלה, לשמחתי ירדה מהפרק"), ותמכו בתוכנית של משרד החקלאות שנועדה להכניס אנשים חדשים לענף, וכן בהוספת ביטחון המזון לשם המשרד ("יש מאחורי זה תפיסה עמוקה").
בן־צור מתגאה בכך שה־OECD מאמץ את הניתוח של הפורום בנוגע למצב העבודה המאורגנת בישראל, וכן בשיתוף הפעולה עם המכללה למינהל במסגרת מסלול חדש לתואר שני במשפטים, בהתמחות בעולם העבודה. הפעילות שלהם בקהילה כוללת גם הכשרת חניכים ומדריכים במכינות.
"להבין איך שוק ההון עובד ולנהל את כלכלת משק הבית זה חשוב, אבל יש עוד פרק שלם שאותו חייבים ללמוד ולהכיר בחינוך כלכלי"
מול התפיסה שלפיה די להשקיע במניות הנכונות, לדעת להתמקח עם הבנק ולנהל נכון את משק הבית כדי לצלוח את הסבך הכלכלי, לבן־צור יש מסר אחר: "הרשתות החברתיות מוצפות בתוכן של 'בוא תהיה משקיע בבורסה', ויש בזה מסר אומלל: כדי שתבטיח את העתיד הכלכלי שלך ותצליח, זה תלוי רק אם תשקיע נכון.
"זה קשור לחינוך הפיננסי (שאותו מתכוון משרד החינוך להכניס כמקצוע לבתי הספר, ע"ש): המסר שמעבירים להם הוא שאם לא יתחילו היום, לא יהיה להם עתיד, ושאין פה מישהו שידאג להם ויחשוב עליהם. להבין איך שוק ההון עובד ולנהל את כלכלת משק הבית זה חשוב, אבל יש עוד פרק שלם שאותו חייבים ללמוד ולהכיר בחינוך כלכלי".
הפרק הזה, לדבריו, נוגע לאופן שבו פועל תקציב המדינה, לכלים העומדים לרשות ארגוני העובדים ולהשפעה של החלטות הממשלה והכנסת על חיי האזרחים.
בן־צור מתעקש שלהיבטים האלה יש השפעה גדולה יותר על חיינו מאשר להתנהלותו של כל אדם בפני עצמו – מהשקעותיו ועד לבחירותיו בין מוצרים ושירותים. ההבנה הזאת, לדבריו, אמורה לאפשר לאזרחים לגבש דרישות טובות ומושכלות יותר מהמדינה.
לשאלה אם גוש השינוי מבטיח גם שינוי כלכלי, בן־צור משיב שלא בהכרח. "הוא בעצם הרבה מאוד גוונים של ימין כלכלי שאין ביניהם הרבה מאוד הבדל. ראינו בממשלת השינוי הקודמת, שכללה גם את העבודה ומרצ, שהמדיניות שהובילו לא הייתה שונה מ־30 השנים שלפניה. עם זאת, אני מסתכל על המפלגות הנוכחיות ורואה שהשבעה באוקטובר עשה משהו.
"מעבר לטרגדיה העצומה של הטבח וההרג והפצועים, מדובר בתפקידה של המדינה, ולא רק בתחום הביטחוני, אלא גם בהבנה שהתעוררנו ליום שאחרי השבעה באוקטובר וראינו שאין מדינה"
"מעבר לטרגדיה העצומה של הטבח וההרג והפצועים, מדובר בתפקידה של המדינה, ולא רק בתחום הביטחוני, אלא גם בהבנה שהתעוררנו ליום שאחרי השבעה באוקטובר וראינו שאין מדינה. המוסדות שהיו צריכים לדאוג לצרכים האדירים נעלמו, ואת מקומם תפסה החברה האזרחית, שהתגייסה והרימה פרויקטים מדהימים.
"אותנו לא הפתיע שלמשרדי הממשלה לקח הרבה זמן להגיב ולתת מענה. זה לא בגלל הממשלה הנוכחית, אלא כל הממשלות של עשרות השנים האחרונות, שניהלו את אותה המדיניות. ופה אפשר לתת 'קרדיט' גדול לנתניהו, שדיבר לפני 20 שנה על 'האיש השמן' של המגזר הציבורי והאיש הרזה של המגזר הפרטי, שנאנק תחת העול.
"הוא בעצם אמר ויישם את זה, ואחריו עשו אותו דבר: להפריט ולקצץ במוסדות. החברה האזרחית מדהימה, ויחד עם רוח ההתנדבות והפילנתרופיה בזמני אסון, אלה לא דברים מובנים מאליהם. אבל ההבדל בין כל אלה למדינה הוא שאי אפשר לסמוך עליהם שתמיד יהיו שם, לעומת מדינה שתמיד נמצאת – או שאנחנו רוצים שתימצא – בתחומי הרווחה, הבריאות, המשטרה והשלטון המקומי.
"אנחנו צריכים להבטיח שהשירותים האלה תמיד יהיו, ולא להיות תלויים בגחמה או בטוב ליבו של פילנתרופ, שבהיעדר מוסדות הופך למציל האנושות. לא צריך שטייקון יציל את תושבי העוטף בתרומות, אלא שהמדינה תיקח מיסים כדי להעמיד שירותים מקצועיים ואנשי ציבור שהם אנשי מקצוע מהרמה הכי גבוהה. וזה ההבדל בין התפיסה שלנו לזו שבפועל נכשלה, כי ראינו איזה בלגן היה".
לדבריו, אומנם נטל המיסים הישירים עלה מעט בשנים האחרונות, אך בהשוואה לישראל של לפני 30 שנה ולמדינות אחרות הוא עדיין נמוך ("העלייה שקרתה היא פסיק")
האמון במוסדות נשבר
לאחרונה פורסם ב"דה־מרקר" כי נטל המיסים הישירים הגיע לשיא בתקופת הממשלה הנוכחית, ונוכח העלויות האדירות של המלחמה אין סימן לכך שהמגמה תשתנה, גם אם נפתלי בנט ואחרים מבטיחים אחרת. אבל בן־צור סבור שיש בכך מידה של מניפולציה.
לדבריו, אומנם נטל המיסים הישירים עלה מעט בשנים האחרונות, אך בהשוואה לישראל של לפני 30 שנה ולמדינות אחרות הוא עדיין נמוך ("העלייה שקרתה היא פסיק").
הוא תוקף את ההבטחות להורדת מיסים, וטוען ש"מי שאומר את זה חסר אחריות ובעצם מציע לשלם פעמיים. וזה קורה כבר היום, כי אנחנו מממנים שירותים אזרחיים שהאיכות והזמינות שלהם לא מספיקות, אז צריכים להוסיף כסף פרטי מהכיס כדי להקדים את התור לרופא המומחה או לשלם על מורים פרטיים לילדים, ובעצם מציעים שנממן את מה שהמדינה לא הצליחה לתת.
"זה מסר לא טוב ולא דמוקרטי כי האמון במוסדות נשבר. אי אפשר להתעלם מזה, וכדי לשקם את האמון צריך מדינה שתעבוד בשבילנו ולהראות שמכוונים תקציבים למקומות נכונים, כמו למשל במערכת הבריאות בצפון, ובמקומות שיחזירו את עצמם בשירותים טובים. ואחרי שהאמון יחזור אפשר יהיה לדבר גם על העלאת מיסים".
"כדי לשקם את האמון צריך מדינה שתעבוד בשבילנו ולהראות שמכוונים תקציבים למקומות נכונים, כמו למשל במערכת הבריאות בצפון. אחרי שהאמון יחזור אפשר יהיה לדבר גם על העלאת מיסים"
הוא מציג כראיה סקר שמצא כי יותר מ־70% מציבור העובדים תומכים בהגדלת ההשקעה בחינוך, בבריאות ובשיטור, גם בידיעה שהדבר ידרוש תשלום מיסים גבוהים יותר. "אז יש פער בין מה שהציבור רוצה למה שמצביעים בקלפי ומה שנבחרי הציבור מובילים. כשהתחלנו לעבור על תוכניות שהמפלגות מציעות יש את הסיסמאות הרגילות אבל רואים ניצוצות למדיניות כלכלית אחרת".
בן־צור מציין, באופן טבעי, את כל המועמדים במקומות הריאליים בדמוקרטים שהתחייבו לאמנה כלכלית־חברתית לפני הפריימריז. לצד זאת, הוא מצביע גם על ח"כים בליכוד ("לא נתניהו"), ובהם יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, שדרש להרחיב את הפיקוח על המחירים, וכן על שר החקלאות אבי דיכטר, שלדעתו מקדם מדיניות נכונה. "אצל איזנקוט יש ערבוב של אנשים שמייצגים ימין ושמאל כלכלי.
"הוא עצמו מגיע מתפיסה שלפיה המדינה תיקח אחריות בצורה רחבה יותר. זה קמפיין שייבחן בביצוע, אבל יש לו משמעות מבחינת המסרים שמעבירים לציבור. אצל בנט ולפיד יש קצת ערבוב, וגם ביש עתיד רואים קולות אחרים מבחינת ההסתכלות על אחריות המדינה".
בסופו של דבר, אולי די בצמצום הכספים הקואליציוניים והמשרדים המיותרים כדי שהספינה תשוט לכיוון אחר?
"הכספים הקואליציוניים שגדלו הם בסדר גודל של עד שמונה מיליארד שקל בשנה, וחלקם לא ראויים – נקודה.
"אבל חלק לא קטן מהם הוא כזה שרובנו מסכימים שצריך לצאת, כמו למשל לתנועות הנוער שנכנסו לשם מסיבות היסטוריות. אז נניח שחמישה מיליארד לא ראויים, עדיין, פער ההוצאה האזרחית בינינו לבין המדינות המפותחות עומד בכל שנה על 200 מיליארד שקל באופן יחסי".
"יש פה איוולת נוספת: מי שחושב שיעניש את הציבור בכך שיישללו ממנו הטבות וזה יוביל לשינוי, בעצם יורה לעצמו ברגל"
מאיפה מביאים את 200 מיליארד השקלים האלה?
"ב־30 השנים האחרונות ממשלות ישראל – ונתניהו היה שחקן מרכזי בזה – אמרו, 'נוריד מיסים ויישאר לכם יותר כסף בכיס ורמת החיים תעלה'. בפועל הורידו מיסים, ובאותו זמן הפחיתו השקעה בשירותים אזרחיים. אז כאילו השאירו יותר כסף בכיס, אבל מייד צריכים להעביר אותו לכיס ימין ולקנות שירותים שאם הממשלה הייתה משקיעה בהם לא היינו צריכים להוציא עליהם".
בנט מציע חוזה חדש מול החרדים: לא לתקצב אותם אם לא יעמדו בחובות מסוימות.
"אני חושב שזו גישה לא נכונה. גם אם יש הנהגה שמתנהלת בצורה לא ראויה, זה לא אומר שאני מעניש את הציבור. לא משנה אם אלה חרדים, מתנחלים, קיבוצניקים – כולם – למדינה יש אחריות לזכויות הבסיסיות ביותר.
"יש פה איוולת נוספת: מי שחושב שיעניש את הציבור בכך שיישללו ממנו הטבות וזה יוביל לשינוי, בעצם יורה לעצמו ברגל.
"אם המדינה הייתה מעניקה חינוך ממלכתי, שירותי בריאות אוניברסליים מלאים וטובים, תחבורה ודיור, ללא קשר למגזר שאתה שייך אליו, לא היית צריך להיות מחובר לחצר, למפלגה או לארגון כזה או אחר. ואז התלות בין הציבור להנהגה הפוליטית־כלכלית הייתה נחלשת. זה לא קורה ברגע, ויש אחריות גם לילד החרדי".
האחריות כוללת גם לימודי ליבה?
"כן, אבל יש הבדל אם אני מתמרץ או מעניש. תייצר חלופה בחינוך ממלכתי־חרדי, ומי שיבחר להיות חלק ממנה ולא יינזק – אז קדימה. קודם נותנים גזרים, ומי שיבחר להימנע מכך למרות שנתנו לו את החלופה – אז זה באחריותו האישית".
"אם המדינה הייתה מעניקה חינוך ממלכתי, שירותי בריאות אוניברסליים מלאים וטובים, תחבורה ודיור, ללא קשר למגזר שאתה שייך אליו, לא היית צריך להיות מחובר לחצר, למפלגה או לארגון כזה או אחר"
אתם מדברים על כך שכוח הקנייה של הישראלים בתחום הדיור נמוך בהשוואה לעולם. איך פותרים את זה?
"השיטה שבה רשות מקרקעי ישראל ממקסמת הכנסות מקרקע ויוצאת למכרזים כך שמי שייתן את המחיר הגבוה ביותר יזכה, מתגלגלת למחירי קרקע גבוהים מאוד, ומי שמשלם בסופו של דבר הן המשפחות שצריכות לקנות את הדירה מהקבלן. צריך לשנות את הקונספציה: המטרה היא לא להשיג מחיר גבוה לקרקע, אלא לאפשר דיור במחירים בני־השגה, ולפעמים מחיר הקרקע יכול להיות אפס.
"צריך להאמין בדיור ציבורי וגם במודל של דיור קואופרטיבי, שמוציא מהמשוואה את המתח המובנה במוצר שמנסים להתעשר ממנו. בגרמניה, בארה"ב ובאירופה יש דיור קואופרטיבי, שבו קבוצה של אנשים היא הבעלים של הנכסים וגם גרה בהם. זה מוציא את הרכיב של שכר דירה גבוה, כי הם גובים אותו מעצמם. זה לא יפתור את כל הבעיות, אבל בישראל זה כמעט לא קיים".
על מה היית מתעקש במשא ומתן הקואליציוני?
"שני וקטורים: חלק גדול ממה שמוביל ליוקר מחיה גבוה בישראל נובע מתת־השקעה בשירותים אזרחיים. זה בגיל הרך ובעוד תחומים שבהם אנחנו משלמים פעמיים, וכדי לשנות את זה חייבים לשנות את המסגרת הפיסקלית־תקציבית שבמסגרתה הדיון מתקיים. כל עוד מנסים להעביר מיליארד שקל מימין לשמאל, זה נראה המון כסף, אבל מול הפערים שציינתי זה זניח.
"המסגרת צריכה להשתנות כדי שנעשה קפיצת מדרגה, ושהממשלה הבאה תוכיח לציבור שהיא באמת משקיעה בו. וישנם התחומים שמשפיעים על הכיס של כולנו: איך שוק העבודה מתנהל, דיור, חינוך, בריאות, ביטחון סוציאלי וביטוח לאומי. אלה הדברים המרכזיים, לצד הרפורמות במחירי המזון והצריכה, ופה זה יותר רגולציה מאשר השקעה, למשל בפיקוח מחירים".
"מי שמציע את אותה סיסמה והבטחה שהציעו ממשלות קודמות, שלא הובילו לשיפור, אל תבחרו בו, אלא במי שמציע מדיניות חכמה, כזו שמסתכלת בלבן של העיניים ואומרת: תפסיקו לשלם פעמיים על כל דבר"
מה העצה לבוחרים?
"כשאתם בוחרים וניגשים לקלפי, בואו תסתכלו מה ההבטחה למדיניות החברתית־כלכלית. מי שמציע את אותה סיסמה והבטחה שהציעו ממשלות קודמות, שלא הובילו לשיפור, אל תבחרו בו, אלא במי שמציע מדיניות חכמה, מבוססת, ולא סיסמאות, אלא כזו שמסתכלת בלבן של העיניים ואומרת: תפסיקו לשלם פעמיים על כל דבר, אנחנו נתחיל להשקיע בכם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו