יש לו או אין לו רגליים

למה אנשים משקרים, ולא רק לאחרים אלא גם לעצמם? האם האמת היא ערך עליון קשוח או ערך שמיש וגמיש? האם לשקר באמת אין רגליים או שהוא מהיר ממכונית מרוץ עם מנוע טורבו? ומתי שקר לבן הוא מעשה של חסד?

ההמצאה האנושית העתיקה: עיגול פינות

יתכן מאוד שההמצאה האנושית העתיקה ביותר אחרי האש אינה הגלגל אלא המשפט: "זה לא בדיוק מה שהתכוונתי". מייד אחרי שלמדנו להדליק מדורות, למדנו לעמעם אמירות.

יתכן מאוד שההמצאה האנושית העתיקה ביותר אחרי האש אינה הגלגל אלא המשפט: "זה לא בדיוק מה שהתכוונתי". מייד אחרי שלמדנו להדליק מדורות, למדנו לעמעם אמירות

אם האמת הייתה מתוקה כמו סופלה שוקולד, מחמיאה כמו מחמאה דשנה מהחותנת ומתגמלת כמו בונוס פתאומי באמצע השנה – סביר שלא היינו זקוקים לשקרים. אבל האמת נוטה להיות קשוחה וקוצנית והיא אינה סובלת פילטרים.

בעיניי, האמת דומה לירקות: כולם יודעים שהיא בריאה אבל מעדיפים עוגת שוקולד עם קצפת. וכך, זמן קצר אחרי שאדם וחוה גילו שהם עירומים, האנושות גילתה המצאה משלימה: האפשרות להתלבש לא רק בעלי תאנה אלא גם במילים מכובסות.

בילדותנו אמרו לנו ש"לשקר אין רגליים". אמירה חינוכית נהדרת אבל עובדתית היא זקוקה לעדכון גרסה: לשקר יש נעלי ספורט מעולות עם קפיצים, והן רצות מהר יותר מכפי שנוח לנו להודות. מארק טוויין ניסח בחוכמתו: "השקר יכול להקיף חצי עולם לפני שהאמת מספיקה לנעול את נעליה".

אם טוויין היה כותב את זה היום, הוא היה אולי מוסיף: "ובינתיים השקר גם הספיק לצבור שלושה מיליון לייקים".

למה אנשים משקרים?

התשובה הפשוטה: כי זה עובד. התשובה המדויקת יותר: כי לפעמים זו הדרך היחידה להמשיך לעבוד.

האם מדובר בפגם מוסרי, במנגנון הגנה הישרדותי או בחומר סיכה שמאפשר למכונה האנושית להמשיך לעבוד בלי לחרוק? החיים מזמנים מצבים שבהם האמת דומה לאור ניאון חזק מדי: מדויק אבל לא מחמיא. תחשבו על ארוחת ליל הסדר. אחרי עשרים דקות כבר ברור שנשמיע (או נשמע) את משפטי ההישרדות המשפחתיים: "האוכל טעים מאוד", "לא, מה פתאום, לא רבנו בדרך" ו"ברור שנבוא גם בשנה הבאה".

האם מדובר בפגם מוסרי, במנגנון הגנה הישרדותי או בחומר סיכה שמאפשר למכונה האנושית להמשיך לעבוד בלי לחרוק? החיים מזמנים מצבים שבהם האמת דומה לאור ניאון חזק מדי: מדויק אבל לא מחמיא

זיגמונד פרויד תיאר את מנגנוני ההגנה של ה"אני" – הכחשה, הדחקה, רציונליזציה – כמערכת שמגינה על הנפש מפני קריסה. במובן הזה, השקר אינו אויב האמת אלא בן דוד רחוק שלה, המתייצב כדי להקל על הנטל שהיא נושאת בו. הוא כתב: "האדם הוא יצור נוח לבריות – הוא מאמין בקלות במה שהוא רוצה שיהיה נכון".

השקרים העצמיים לפני השינה

רובנו אוהבים לחשוב שאנחנו אנשים ישרים. ומהיותנו ישרים, לא נכחיש כי איננו מתנזרים פה ושם, ותכופות הרבה פה, מעיוות האמת. ולא רק כלפי אחרים. תחשבו על הכזבים שאנחנו לוחשים לעצמנו לפני השינה כשהאור כבוי וכך גם המצפון:

"אני בכלל לא מקנא בקידום של ההוא".

"אני ממש לא כועס על הפקק. אני מאזין בכיף להסכת מרתק".

"אני יכול להפסיק להיצמד לרשתות החברתיות מתי שרק ארצה".

פסיכולוגים סוברים ששקרים לבנים או הגזמות קטנות הם הדרך לשמר את הדימוי העצמי שלנו. כשאנחנו אומרים "אני ממש עמוס בעבודה", במקום להודות שנצמדנו שלוש שעות לאינסטגרם, אנחנו מבלפים לעצמנו כדי לא להרגיש אשמים.

פרויד תיאר את מנגנוני ההגנה של ה"אני" – הכחשה, הדחקה, רציונליזציה – כמערכת שמגינה על הנפש מפני קריסה. במובן הזה, השקר אינו אויב האמת אלא בן דוד רחוק שלה, המתייצב כדי להקל על הנטל שהיא נושאת

השקר הוא הריפוד שמונע מהאגו הדוהר שלנו להתנגש בקירות הקשוחים של המציאות. אדם שמעשן אומר לעצמו שסבא שלו עישן עד גיל תשעים ושמונה. מי שאינו מתעמל משוכנע שהליכה למקרר היא "פעילות אירובית קלה". ומי שמבזבז אלפים בקניות מכנה זאת "השקעה משתלמת בעצמי".

הפסיכולוג ליאון פסטינגר, בתיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי – סתירה הכרתית – הסביר זאת יפה: כשהמעשים שלנו אינם מתיישבים עם הדימוי העצמי שלנו, קל הרבה יותר לשכתב את הסיפור מאשר לשנות את ההתנהגות.

בספרי "אהבה מחרוז ראשון" העליתי שאלה זו: הָאִם הָאֱמֶת לַאֲמִיתָהּ מְמִיטָה לְאִיטָה עַל הַבְּרִית מִיתָה?

השקר: הקוסמטיקאית של המציאות

אפשר לדמות את השקר למאפרת האישית של החיים. קצת פודרה, פילטר טוב, תאורה נכונה – והמציאות נראית סבירה, אפילו מחמיאה.

אנחנו לא אומרים לאורח שהעוגה שהביא מזכירה קרטון רטוב. אנחנו לא חולקים עם חבר את התרשמותנו שהמאמר שכתב חסך לנו כדור שינה. וכששואלים "מה נשמע?" אנחנו מגיבים באופן אוטומטי "בסדר", המילה השקרית ביותר לעיתים בשפה העברית.

אפשר לדמות את השקר למאפרת האישית של החיים. קצת פודרה, פילטר טוב, תאורה נכונה – והמציאות נראית סבירה, אפילו מחמיאה. אנחנו לא חולקים עם חבר שהמאמר שכתב חסך לנו כדור שינה

פילוסופים רבים התחבטו בשאלה האם האמת היא ערך עליון שאין לסטות ממנו. עמנואל קאנט החזיק ב"צו הקטגורי" שלו בעמדה חד-משמעית: אסור לשקר לעולם בשום נסיבה, גם אם רוצח שכיר עומד בפתח ודורש לדעת היכן מתחבא חברך. גישתו עוררה ביקורת רבה בשל היותה מנותקת מהאנושיות הרגשית שלנו.

לעומת קאנט, ויליאם ג'יימס ופילוסופים מעשיים אחרים טענו שמוסר נבחן גם לפי תוצאותיו. אם שקר קטן מציל נפשות, מונע השפלה או שומר על שלום בית – הוא כלי מוסרי. פרידריך ניטשה ראה בשקר את הבסיס לקיום החברתי. בלעדיו, בני האדם היו טובעים בכנות אכזרית והרסנית.

האם השקר הוא דבק חברתי?

נסו לדמיין עולם שבו כולם אומרים תמיד רק אמת. בעל חוזר הביתה ומתעניין:

"איך אני נראה?"
"כמו מישהו שחילצו אותו מביצה", הוא מקבל תשובה.

אישה שואלת: "השמנתי?"
"לא הרבה", משיב הבעל, "רק מספיק כדי שהמשקל יחפש עורך דין".

הסבתא מגישה קציצות ומתעניינת: "איך יצא?"
"כמו ניסוי כימי שלא צלח", משיב הנכד.

כמה זמן האנושות הייתה שורדת?

הסוציולוג ארווינג גופמן תיאר את החיים החברתיים כהצגה מתמשכת. כולנו עוטים מסכות כדי שהחיים המשותפים יהיו אפשריים. נימוס הוא לעיתים שקר קטן שמונע מהומה גדולה. במקרים רבים הנימוס מתפקד כמזרן ים. אומנם יש בו רק אוויר, אבל הוא מונע מכל הגוף לטבוע..

הסוציולוג גופמן תיאר את החיים החברתיים כהצגה מתמשכת. כולנו עוטים מסכות כדי לאפשר חיים משותפים. במקרים רבים הנימוס מתפקד כמזרון-ים. אומנם יש בו רק אוויר אבל הוא מונע מכל הגוף לטבוע

סוציולוגים מכנים זאת "חומרי סיכה חברתיים" וסוברים שהשקרים הקטנים הם דבק חברתי. אני מעדיף לדייק: הם לא הדבק, הם החומר שמונע חריקות. בלי שמן, גם מנוע מצוין נשרף. הם בולמי הזעזועים של המציאות.

האנושות מצאה פתרון מילולי להתלבטות: שקר לבן שנועד להגן על הזולת, בניגוד לשקר שחור שנועד להגן על האינטרס של השקרן. השחור יוצר פצע, הלבן חובש אותו. השחור מכאיב, הלבן מיטיב.

ועוד לא דיברנו על אחד היתרונות הגדולים של אמירת אמת. כתבתי על כך בספרי "אהבה מחרוז ראשון": אִם תִּתְאַמְּצוּ לִשְׁמוֹר עַל הָאֱמֶת מִכָּל מִשְׁמָר – לֹא תֵּאָלְצוּ לִזְכּוֹר שׁוּם דָּבָר.

האמת, השקר והחמלה

החיים אינם מבחן אמריקאי שבו יש רק שתי תשובות: אמת או שקר. לפעמים האמת היא אזמל מנתחים עדין, לפעמים היא פטיש חמישה קילו. תבונת החיים אינה רק לומר אמת אלא לדעת איך, מתי ולשם מה.

כדאי לזכור שלצד האמת עומדת אחותה החכמה – החמלה. אמת בלי חמלה היא סכין, חמלה בלי אמת היא אשליה. והחוכמה, כמו בנישואים טובים, אינה לבחור ביניהן אלא לתזמן ביניהן.

כדאי לזכור שלצד האמת עומדת אחותה החכמה – החמלה. אמת בלי חמלה היא סכין, חמלה בלי אמת היא אשליה. והחוכמה, כמו בנישואים טובים, אינה לבחור ביניהן אלא לתזמן ביניהן

לדעת מתי לדבר, מתי לשתוק ומתי לעטוף את האמת בנייר צלופן כדי שאפשר יהיה לפתוח אותה בלי להיחתך.

לשקר יש בהחלט רגליים ולפעמים גם כנפיים. הוא ממריא ראשון, עוקף פקקים, מתפשט במהירות ולא פעם מגיע לכל מקום לפני האמת. אבל יש לו בעיה אחת: הוא מתעייף.

האמת אולי הולכת ברגל, לפעמים אפילו עם מקל הליכה, עוצרת בדרך לשתות קפה ומתעכבת בפקק. אבל יש לה סבלנות של רץ מרתון.

ובחיים, כמו בזוגיות, כמו במשפט וכמו בהיסטוריה, לא תמיד מנצח מי שהגיע ראשון. בדרך כלל מנצח מי שמתמיד להישאר.

עו"ד בני דון-יחייא הוא מבכירי עורכי הדין בתחום הירושה והמשפחה. כתב 18 ספרים. ספרו האחרון הוא "תורת דיני הירושה".