כך נשחקה הדמוקרטיה הישראלית – עשר הזירות

הממשלה הנוכחית, וממשלות קודמות של בנימין נתניהו, פגעו בדמוקרטיה הישראלית. לא מדובר באירוע בודד, אלא בתהליך מתמשך של החלשת המנגנונים שאמורים לרסן את הרשות המבצעת – בית המשפט, הייעוץ המשפטי, המשטרה, השירות הציבורי, התקשורת ומערכת החינוך. כל צעד בפני עצמו ניתן להצגה כרפורמה טכנית או כתגובה לגיטימית ל"אליטות". יחד, הם מצטיירים כדפוס.

כשהרשות המבצעת מצליחה לצמצם את הביקורת השיפוטית עליה, לשלוט במינוי שומרי הסף המקצועיים ולהגביל את זרימת המידע דרך התקשורת, היא מסירה בהדרגה את כל המנגנונים שהיו אמורים לבלום אותה אם תטעה או תפעל בניגוד לאינטרס הציבורי.

כשאומרים "החלשת הדמוקרטיה", למה הכוונה?

1. חוק הלאום

הסנונית הראשונה הגיעה עם חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי משנת 2018. החוק התמקד בהגדרת המדינה כמדינה יהודית, ללא התייחסות מאזנת לזכויותיהם של אזרחי המדינה שאינם יהודים המתחייבת על בסיס עקרון שוויון הזכויות, המופיע במגילת העצמאות.

2. המאבק במערכת המשפט

הקואליציה הנוכחית, בהובלת רה"מ נתניהו ושר המשפטים יריב לוין, הובילה מאז ינואר 2023 שורת מהלכים להגבלת יכולתו של בית המשפט לבקר את הממשלה. המהלכים הללו, "הרפורמה המשפטית" (או ההפיכה המשטרית), כללו את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ביטול עילת הסבירות וסעיף התגברות. הם עוררו את גל ההפגנות הגדול בתולדות המדינה. מאז הטבח ב-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" הם נעצרו לזמן מה, אך המשיכו לאחר מכן, וממשיכים גם כיום. 

שר המשפטים יריב לוין מציג את הרפורמה שלו במערכת המשפט, 4 בינואר 2023 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

המהלכים נגד מערכת המשפט כוללים גם את אי-כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים, בניסיון לכפות מינוי של שופטים הנאמנים לממשלה, ואת הסירוב למנות נשיא קבוע לבית המשפט העליון ואת אי-ההכרה בבחירת הנשיא יצחק עמית. חלק מהמהלכים נבלמו על ידי בג"ץ עצמו, ביניהם פסילת ביטול עילת הסבירות בינואר 2024 – אירוע חסר תקדים של פסילת תיקון לחוק יסוד בבג"ץ.

המהלכים הללו נועדו להביא למצב בו הממשלה היא הריבון העליון, בלא איזון עם רשויות שלטוניות אחרות. עקרון הפרדת הרשויות אינו חלוקת עבודה טכנית, אלא מנגנון הישרדות של הדמוקרטיה עצמה: הכנסת מחוקקת אך זקוקה לממשלה לביצוע החוקים, הממשלה מבצעת אך כפופה לחוק ולביקורת שיפוטית, ובית המשפט שופט, אך אינו שולט בתקציב או בכוח האכיפה.

האיזון הזה עדין מטבעו ומוחזק רק כל עוד כל רשות נמנעת מלנצל רגעי חולשה של האחרות. הנזק בהחלשת רשות אחת לטובת רשות אחרת אינו נזק לאותה רשות בלבד, אלא לעצם יכולתה של המערכת לתקן את עצמה.

המשטר הדמוקרטי בישראל אינו כולל הפרדה בין הכנסת לממשלה כמו במשטרים נשיאותיים – מה גם שהוועדה לבחירת שופטים ביטלה לגמרי את ההפרדה החלקית שהייתה ביניהן. המשטר בארץ גם אינו כולל מנגנוני איזונים ובלמים אחרים הקיימים כמעט בכל דמוקרטיה אחרת, כמו חוקה, שני פרלמנטים נפרדים, משטר פדרלי או כפיפות לבתי דין בינלאומיים.

השופטים רות רונן, נעם סולברג וגילה כנפי-שטייניץ יושבים בדיון בבג"ץ בעתירות נגד הבחירה בעו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 18 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הבלם היחיד בפני כוחה העודף של הממשלה בישראל הוא בית המשפט העליון.

תומכי ה"רפורמה" טוענים כי הם מתקנים "מהפכה חוקתית", שכביכול התקיימה בשנות ה-90, שבה בית המשפט העליון "לקח לעצמו את הסמכות לבטל חוקים והחלטות ממשלה". הטענה הזו אינה נכונה. העליון ביטל החלטות ממשלה מאז שנות ה-50 ופסל חוקים שחוקקה הכנסת מאז 1969.

ביהמ"ש לא "לקח את הסמכות לעצמו" – היא הוענקה לו על ידי הכנסת, ובחלק מחוקי היסוד נכתב בפירוש שיש להם מעמד על האוסר על הכנסת לחוקק חוקים הסותרים אותם.

עם "חוקי-העל" הללו נמנים חוק יסוד: הכנסת (שנחקק ב-1958), חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק (שניהם נחקקו ב-1992 בהובלת שר המשפטים דאז, דן מרידור, ויו"ר ועדת החוקה דאז, אוריאל לין, שניהם מהליכוד), ואושרו ברוב גדול. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי הוא מתבסס על מגילת העצמאות ובכך הופך את עקרון השוויון לחוקתי.

3. החלשת הייעוץ המשפטי לממשלה

הממשלה מקיימת מתקפה מתמדת על מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. המתקפה על מוסד היועמ"ש עברה משלב הוויכוח הפומבי לשלב המוסדי: ניסיון להפריד בין היועצים המשפטיים במשרדים ליועצת המשפטית לממשלה, ניסיון להעביר את מינוי היועצים לשרים עצמם, וההליך הבלתי-חוקי להדחת היועצת שרה בהרב-מיארה, שנפסל בבג"ץ.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה משתתפת בדיון בוועדת הכנסת בירושלים. 9 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מדובר בניסיון לשנות את עצם התפקיד – מגורם המפקח על חוקיות הממשלה לגורם הכפוף לה פוליטית. למרות שהיועמ"שית לא הודחה, מעמדה נחלש בפועל, הממשלה מתעלמת בעקביות מהמלצותיה ופעמים רבות מייצגת את עצמה בבג"ץ בעזרת עורכי דין פרטיים, בלעדיה.

4. פוליטיזציה של השירות הציבורי

המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי עד אפריל 2024 היו למעלה מ-1,641 מינויים הפטורים מחובת מכרז, מתוכם 66 חדשים רק בשלוש וחצי השנים האחרונות. שתי דוגמאות:

• נציבות שירות המדינה – המכון מתעד כי רק התערבות היועצת המשפטית קבעה שהמינוי הבא ייעשה בוועדת איתור בראשות שופט בדימוס, ולא באופן פוליטי ישיר כפי שנוסה במקרה המועמדת עפרה ברכה.
• דירקטוריונים ממשלתיים – לפי דיווח בחדשות 12, זוהתה זיקה פוליטית ב-32 מינויי דירקטוריונים מאז 2023, לעומת שישה בלבד בממשלה הקודמת באותו פרק זמן.

5. כיפוף המשטרה ומערכת אכיפת החוק

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, העביר עם כניסתו לתפקיד חוק המרחיב את סמכויותיו באופן נרחב. בג"ץ פסל חלקים מהחוק, מחשש שהוא יביא לפוליטיזציה של המשטרה. היועמ"שית ניסחה עם בן גביר מתווה עקרונות שנועד להגביל את מעורבותו בנושאים כמו מינוי קציני משטרה ואבטחת הפגנות.

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ומפכ"ל המשטרה רב-ניצב דני לוי מעניקים דרגת ניצב לעירן נהון יחד עם אשתו ואמו. 11 ביוני 2026

אבל בן גביר מתעלם באופן מוחלט ממגבלות בג"ץ, מהחוק ומהסיכומים שלו עצמו עם בהרב-מיארה ומנהל את המשטרה כרצונו. הוא התערב במינוי קציני משטרה רבים, יצר נורמה של קידום קצינים לפי נאמנות פוליטית ולא לפי מקצועיות, ומתערב ברגל גסה במדיניות השמירה על הסדר בהפגנות.

בין הדוגמאות הרבות למעורבותו של בן גביר בעבודת המשטרה החורגת מסמכות שר ממונה:

• מכתב המפכ"ל לבג"ץ – לפי דיווח מפכ"ל המשטרה לשעבר, יעקב שבתאי, פירט ארבעה אירועים שבהם נתן השר הנחיות אופרטיביות ישירות לדרג המבצעי, בניגוד לדין.
• גיבוי לשוטר יורה תוך התערבות בחקירה – לפי סקירת בן גביר גיבה שוטר שירה באזרח עוד לפני תום הבירור, ובכך העביר מסר לשוטרים לגבי ההתנהלות המצופה מהם.

6. פוליטיזציה של מח"ש

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) היא הגוף שאמור לשמש בלם מרכזי מול אלימות משטרתית. ביוני 2026 אישרה הכנסת את "חוק מח"ש" ביוזמת ח"כ משה סעדה, ולפי דיווח החוק מוציא את מח"ש מהפרקליטות ומכפיף אותה לשר המשפטים – כולל סמכות מינוי ראש המחלקה, שעד כה נבחר בוועדת מכרזים מקצועית. היועצת המשפטית התנגדה וטענה כי החוק "יביא להשתלטות פוליטית על מח"ש".

משרדי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המשנה ליועמ"שית, שרון אפק, כתב בחוות דעתו כי החוק "מביא להסרת החיץ בין מח"ש לדרג הפוליטי", וכי תפקיד "הממונה על התיאום" שהחוק יוצר עלול לשמש "לעצור חקירות שאינן נוחות לשלטון".

המכון לדמוקרטיה קובע כי הכפפת מח"ש לשר עלולה לפגוע באי-התלות שלה בדרג הפוליטי, וגם האגודה לזכויות האזרח הזהירה כי אירועי אלימות משטרתית כלפי מפגינים עלולים שלא להיחקר כראוי.

עוד בטרם נכנס החוק לתוקף, דווח ב-ynet כי שר המשפטים פרסם מכרז לבחירת ראש מח"ש חדש בהליך הפוליטי החדש, לאחר שראשת מח"ש הקודמת סיימה את תפקידה ולא מונתה לה מחליפה בהליך הרגיל. היועצת המשפטית ביקשה מבג"ץ צו ביניים שיקפיא את יישום החוק; הסוגיה ממתינה כעת להכרעת נשיא העליון יצחק עמית.

7. ניסיונות להגביל את התקשורת ולקדם ערוצי תעמולה

"חוק השידורים" שיזם שר התקשורת שלמה קרעי, שעבר בכנסת ביולי, העלה את סף ההכנסות ל"רישיון זעיר" הפטור מרגולציה – כולל חובת הפרדה מבעל הערוץ – מ-80 מיליון עד 2 מיליארד שקל בשנה.

ההפרדה עשויה לאפשר לבעלי הון להתערב בעבודת העיתונאים ובכך לפגוע בעצמאות כלי התקשורת ולעשותם פגיעים ללחצים מסחריים ופוליטיים. החוק כולל גם סעיפים המעניקים עדיפות רגולטורית לערוץ 14.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בתוכנית "הפטריוטים" של ערוץ 14, 30 ביוני 2026 (צילום: צילום מסך, ערוץ 14)

הרפורמה ממשיכה מגמה שליוותה את עבודת הממשלה: נתניהו פעל באופן אקטיבי לטפח את ערוץ 14 התומך בו ואינו שומר על שום סטנדרטים של אתיקה עיתונאית ובעליו זכה גם להטבות רגולטוריות מקרעי וגם להגדלה לא-פרופורציונלית של נפח הפרסום הממשלתי על חשבון ערוצים אחרים.

בשוק צצו זירות נוספות המזוהות עם השלטון – ערוץ i24NEWS באפיק 15, וערוץ 16 החדש שהחל לשדר ביוני.

8. פגיעה בעצמאות מוסדות המדינה

נתניהו קידם בפומבי מועמד משלו, מיכאל ראבילו, לתפקיד מבקר המדינה מול השופט בדימוס יוסף אלרון – מהלך שעורר ביקורת על ניגוד עניינים. נכון לכתיבת שורות אלה משרד מבקר המדינה נותר ללא מבקר מכהן. אירוע דומה חזר על עצמו בנציבות שירות המדינה, שבה רק התערבות היועצת המשפטית מנעה מינוי פוליטי.

9. מערכת החינוך כזירת מאבק

בעקבות המלחמה עם איראן, בוטלה השנה בחינת הבגרות באזרחות, בעוד בחינות אחרות רק נדחו. המדיניות הממשלתית מחזקת מסגרות הפטורות בפועל מלימודי ליבה אזרחית-דמוקרטית, ובראשן החינוך החרדי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו משוחח עם ראש מכינת עלי הרב אלי סדן בביקור במקום. 30 בינואר 2024 (צילום: עמוס בן גרשום /לע"מ)

לפי פרסומים, ביניהם כתבת תחקיר בערוץ 4 הבריטי, גם חלק ממוסדות חינוך חרדיים-לאומיים כמו מכינת "עלי" (בני דוד) מחנכים לערכים אנטי-דמוקרטיים ויש להם השפעה גוברת על שכבת הפיקוד הצעירה בצה"ל.

10. חקיקה ואי-שוויון בחלוקת הנטל

המשך הפטור הגורף לגברים חרדים משירות צבאי, גם בזמן מלחמה ארוכה וגם לאחר שתוקף החוק הזמני שהתיר את הפטור פג, והמימון לישיבות בהן לומדים צעירים שהשתמטו מגיוס, תוך המשך חיוב שאר האוכלוסייה, נעשו בניגוד מוחלט לחוק, בניגוד לעיקרון החוקתי של שוויון בפני החוק ובניגוד לפסיקות בג"ץ. 

מה אומר המכון לדמוקרטיה על מצב הדמוקרטיה בישראל?

בסיכום שנת 2025 מיפה IDI שש זירות שבהן הדמוקרטיה הישראלית נפגעה: פגיעה בעצמאות מערכת המשפט, ערעור מוסד הייעוץ המשפטי, פוליטיזציה במשטרה ובשירות הציבורי, פגיעה בזכויות יסוד, החלשת התקשורת והחברה האזרחית, ופגיעה בטוהר הבחירות. המכון מדגיש כי הקצב שבו המהלכים מוצעים מחדש, גם אחרי שנבלמו, הוא עצמו חלק מהבעיה.

מה אומרים מדדי הדמוקרטיה הבינלאומיים על ישראל?

מכון V-Dem השוודי הוריד ב-2024, לראשונה זה יותר מ-50 שנה, את סיווג ישראל מ"דמוקרטיה ליברלית" ל"דמוקרטיה אלקטורלית" – בעיקר בשל הפגיעה במערכת המשפט.

המחאה נגד ההפיכה המשטרית בקפלן, 24 ביוני 2023 (צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)

במקביל, מכון "פרידום האוס" הוריד את הניקוד של ישראל מ-81 נקודות ב-2014 ל-73 כיום, לצד מדינות כמו ברזיל ונמיביה.

לסיכום: לאורך כשלוש השנים וחצי האחרונות, ללא הפסקה משמעותית גם בתקופת מלחמה, שבה וחזרה סדרת יוזמות שכולן פועלות לצמצום כוחם של הגורמים שאמורים לבלום את הרשות המבצעת. לפי כל המדדים מדובר בנסיגה דמוקרטית של מדינת ישראל.

שאלות העולות מהמידע

מתי התחיל תהליך הפגיעה בדמוקרטיה?

עם הצגת "הרפורמה המשפטית" בינואר 2023.

האם פסילת חוקים היא יוזמה עצמאית של בג"ץ במסגרת מהפכה חוקתית?

לא. חלק מחוקי היסוד, ביניהם חוק יסוד: הכנסת מ-1958, חוק יסוד: חופש העיסוק מ-1992 וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מאותה שנה, קובעים במפורש כי לכנסת אסור לחוקק חוקים הסותרים אותם, ולמעשה מחייבים את בג"ץ לפסול חוקים כאלה אם יש עתירות נגדם. בג"ץ פסל חוקים כבר מאז 1969.

בנימין נתניהו ואיתמר בן גביר במליאת הכנסת, 30 בספטמבר 2024 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

מהן הזירות המרכזיות שבהן מתועדת שחיקת הדמוקרטיה?

חוק הלאום, מערכת המשפט, הייעוץ המשפטי, השירות הציבורי, המשטרה, מח"ש, התקשורת, מוסדות המדינה, החינוך וחלוקת הנטל.

מהי הדוגמה הבולטת ביותר להתערבות פוליטית במשטרה?

אחת הדוגמאות הרבות היא מכתב מפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי ליועצת המשפטית, שפירט ארבעה אירועים שבהם השר בן גביר נתן הנחיות אופרטיביות ישירות לדרג המבצעי.

מה משמעות "חוק מח"ש"?

הוצאת מח"ש מהפרקליטות והכפפתה לשר המשפטים, כולל מינוי ראש המחלקה וגורם "ממונה על תיאום" שיכול להשפיע אילו תיקים ייחקרו.

מיכאל ראבילו במשכן הכנסת בירושלים, 1 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מה השתנה בבחינת הבגרות באזרחות?

בוטלה ביוני 2026, בעוד בחינות אחרות רק נדחו – מה שעורר ביקורת על פגיעה דווקא במקצוע העוסק במוסדות המדינה.

מה קרה בבחירת מבקר המדינה?

נתניהו קידם בפומבי מועמד משלו מול מועמד אחר, במהלך שעורר ביקורת על ניגוד עניינים. נכון לכתיבת המאמר, התפקיד פנוי.

מה אומר המכון לדמוקרטיה על מצב הדמוקרטיה הישראלית ב-2025?

שש זירות פגיעה מרכזיות, המהוות תופעה מצטברת ולא אירועים מבודדים.

מה אומרים מדדי הדמוקרטיה הבינלאומיים?

מדד V-Dem הוריד את דירוגה של ישראל מ"דמוקרטיה ליברלית" ל"דמוקרטיה אלקטורלית" ב-2024. "פרידום האוס" הוריד את דירוג המדינה מ-81 ל-73 נקודות מאז 2014.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית