עצמאות וענייניות

איך הופכים את המערכת ואת הפוליטיקאים לענייניים? איך כל דיון יהיה רק לגופו, וכל החלטה תנבע רק מתוך דיון כזה?

התשובה מורכבת, וברשומה זו אציג חלק ממנה – חלק שרובו ככולו אינו תלוי בשינויי חקיקה. כבר היום כל בוחר יכול לדרוש מהמועמד שלו לאמץ אותה, וכל חבר כנסת יכול לאמץ אותה מרצונו.

לקראת הבחירות הקרובות, המפלגות מגבשות את רשימות המועמדים שלהן. זו ההזדמנות לדרוש מהן לצרף לרשימות אנשים שאפשר לסמוך על שיקול דעתם האישי ועל יכולתם לקבל החלטות עצמאיות לטובת המדינה. גם מספר קטן של ח"כים כאלה יכול לשפר את ענייניות הדיונים וההחלטות – וככל שיהיו יותר, כך תגדל ההשפעה.

לקראת הבחירות הקרובות, המפלגות מגבשות את רשימות המועמדים שלהן. זו ההזדמנות לדרוש מהן לצרף לרשימות אנשים שאפשר לסמוך על שיקול דעתם האישי ועל יכולתם לקבל החלטות עצמאיות לטובת המדינה

שחרור מקואליציה ומאופוזיציה

בבסיס התשובה עומדת הימנעות של חבר כנסת מחתימה על הסכם קואליציוני ומציות לו, ומהפעלת משמעת קואליציונית או סיעתית. חבר הכנסת ישקול כל עניין לגופו. הכול יקפידו על חסינותו. לא יוטלו עליו עיצומים על הצבעה עצמאית שסוטה מעמדת סיעתו.

הכנסת והממשלה צריכות לעבוד ביחד ובתיאום למען המדינה בלבד. עם זאת, חבר כנסת יכול לפעול להחלפת הממשלה בהצעת ממשלה חלופית שתזכה בתמיכת 61 חברי כנסת – אך אסור לו להילחם בה כדי להפילה. התנגדות להצעת חוק ספציפית לגופה נשארת לגיטימית לחלוטין; האיסור הוא רק על התנגדות שיטתית ככלי להפלת הממשלה.

רבים מקבלים את ההנחה שכ-70% מהציבור יכולים להגיע להסכמה על 70% מהנושאים. אם כך, ברוב הנושאים דיון ענייני יביא להסכמה רחבה בכנסת ללא כפייה, וביתר הנושאים תוכרע הסוגיה ברוב רגיל – הכרעה לגיטימית ומוסרית דיה.

שחרור מקואליציה ומאופוזיציה לא אמור לגרום לאנרכיה או לחוסר משילות, אם הוא ילווה בענייניות אמיתית ובהימנעות מ"סחטנות" (כמפורט להלן). הציבור, ארגוני חברה אזרחית וכלי התקשורת יפקחו על הפוליטיקאים ויחשפו שיקולים זרים; גם חברי הכנסת והשרים עצמם יפקחו זה על זה.

נדרשת הימנעות של חבר כנסת מחתימה על הסכם קואליציוני ומציות לו, ומהפעלת משמעת קואליציונית או סיעתית. חבר הכנסת ישקול כל עניין לגופו. הכול יקפידו על חסינותו. לא יוטלו עליו עיצומים על הצבעה עצמאית

מניעת סחטנות

בתרבות הפוליטית הקיימת יש מקום לסחטנות – לחץ לקבל החלטה לא לגופה, אלא מפני איום בפעולה מכאיבה או הבטחת תגמול. ההצעה כאן היא להימנע מסחטנות, מ"דילים פוליטיים" ומ"יחסי תן וקח", יהיה אשר יהיה הכינוי לתופעה.

הרכבת ממשלה כיום היא תהליך סחטני מובהק: מועמד לראשות הממשלה מקבל דרישות רבות מח"כים שתמיכתם דרושה לו, ויודע שעלול לאבד אותה אם יסרב.

הפתרון המוצע: כל מועמד לראשות ממשלה יפרסם עוד לפני הבחירות את הרכב הממשלה שהוא מציע. כך ייווצר לחץ ציבורי נגד הלחץ הסחטני. הבוחר ישקול את הממשלה המוצעת כחלק משיקוליו, וראש הממשלה הנבחר לא ייסחט אחרי הבחירות – כי הכול נקבע מראש.

ח"כ לא יצביע נגד אמון בממשלה שהוצגה לכנסת אחרי הבחירות על ידי מי שרוב חברי הכנסת המליצו לנשיא להטיל עליו את הרכבתה; הוא יצביע בעדה או יימנע. כך יוכל ראש ממשלה נבחר להקים גם ממשלת מיעוט – היא עדיפה על קואליציה הנכנעת לדרישות מיעוט, על קואליציה משותקת בגלל חילוקי דעות בתוכה ועל מערכת בחירות נוספת שאין לדעת מה ישתנה בה.

הליך אי-האמון הקונסטרוקטיבי יישאר בעינו: 61 ח"כים עדיין יוכלו להחליף את הממשלה בכל עת. יש ליישם גם את ההליך הזה בעצמאות ובענייניות.

בתרבות הפוליטית הקיימת יש מקום לסחטנות – לחץ לקבל החלטה לא לגופה, אלא מפני איום בפעולה מכאיבה או הבטחת תגמול. ההצעה כאן היא להימנע מסחטנות, מ"דילים פוליטיים" ומ"יחסי תן וקח"

הפרדת השרים מהכנסת

חלק אחר של התשובה הוא הפרדה בין חברי הכנסת לשרים, למעט ראש הממשלה, כבר מרשימת המועמדים. מי שמתמודד לכנסת לא יתמודד לממשלה, ולהפך. מועמד לראשות הממשלה יציג לפני הבחירות את שמות השרים, תפקידיהם ואת קווי היסוד של ממשלתו.

לח"כ שהוא גם שר אין די זמן לדיון ענייני וממצה בנושאי הכנסת; ההפרדה תשפר את תשומת הלב לדיונים ותחזק את פיקוח הכנסת על הממשלה. היא הולכת צעד מעבר ל"חוק הנורווגי" הקיים (שרק מאפשר לשרים להתפטר מהכנסת) – וכאן היא מוצעת ככלל, לא כחריג. רצוי גם שינוי חקיקה: ח"כ שהפך לשר לא יחזור לתפקיד ח"כ אם יחדל לכהן כשר.

די במועמד אחד לראשות הממשלה, ובמפלגתו, שיבחרו ליישם את ההפרדה כדי לשפר את השלטון ולמשוך בוחרים – שכן שר צריך כישורי ניהול ומנהיגות, ואילו מח"כ נדרשים כישורים אחרים: רדיפת צדק ותיעדוף ראוי של צורכי הציבור.

ממשלה של כולם

כדי שהממשלה תהיה ממשלה של כל העם ולא רק של חלקו, ראוי שכשליש מהשרים בממשלה המוצעת יהיו מהציבור שמעדיף ראש ממשלה אחר. כך יהיה קול וייצוג לרוב העם – גם למי שנבחריו לא הצליחו להרכיב ממשלה כרוחם – בלי לפגוע במשילות ראש הממשלה, וגם מגוון הדעות שיידון בממשלה ישתפר.

הפרדה בין ח"כים לשרים, למעט רה"מ. מי שמתמודד לכנסת לא יתמודד לממשלה, ולהפך. שר צריך כישורי ניהול ומנהיגות, ואילו מח"כ נדרשים כישורים אחרים: רדיפת צדק ותיעדוף ראוי של צורכי הציבור

מי בעצם ידאג שזה יקרה?

אפשר לקוות שחברי הכנסת יאמצו את המוצע כאן מרצונם, אך אי אפשר לסמוך על כך – ההנעה והלחץ לשינוי צריכים לבוא מהציבור. תפקיד הבוחר לא מסתיים ביום הבחירות: עליו להמשיך ולעקוב אחרי הח"כים והשרים ולבקר פעולות לא ענייניות שלהם. עיקר ההשפעה על כל פוליטיקאי מגיעה מהתומכים בו ולכן מוטלת עליהם אחריות יתרה. גם אם הדיונים לא יהיו ענייניים לחלוטין אלא רק קרובים לכך – איכות ההחלטות כבר תשתפר מאוד.

תוצאות נוספות

השינוי יביא לניתוק הכנסת משליטת הממשלה ולחיזוק פיקוחה עליה, לצד השפעה גדולה יותר של הכנסת על שתי הרשויות האחרות דרך חקיקה עצמאית.

השינוי צפוי גם להרחיב ולשפר את מאגר המועמדים לכנסת ולממשלה: אנשים טובים שאינם מוכנים היום "לציית לאחרים" יהיו מוכנים לשקול ריצה לכנסת אם יוכלו לממש בה את השקפת עולמם, ואחרים יהיו מוכנים לשמש שרים.

מעבר לכך, השינוי יתקן נזק שגורמת התרבות הקיימת: הצבעה שנובעת מהסכם וציות ולא משיקול דעת עצמאי מכריחה את הח"כ להצדיק באוזני הציבור עמדה שאינה שלו באמת – הצדקה שמשנה בהדרגה גם את השקפת עולמו שלו וגם של חלק מהציבור. כך נגרם נזק כפול: לאיכות הדיון ולשיקול הדעת.

גם ארבעה ח"כים יכולים לחולל שינוי

ככל שיותר חברי כנסת יאמצו את הדרך הזאת, כך תגדל התועלת. גם קומץ קטן של ח"כים עצמאיים וענייניים, ארבעה למשל, יכול לחולל שינוי משמעותי גם במסגרת התרבות הפוליטית הקיימת: להצטרף להחלטות טובות וליצור את הרוב הדרוש להן, ולשחרר מקבלי החלטות מסחטנות – למשל, לתמוך בתקציב המדינה ולשחרר את ראש הממשלה מתלות במיעוט בתוך הקואליציה.

הצבעה מתוך ציות ולא משיקול דעת עצמאי מכריחה את הח"כ להצדיק בפני הציבור עמדה שאינה שלו באמת – מה שמשנה בהדרגה גם את השקפת עולמו שלו וגם של חלק מהציבור, ובכך נגרם נזק כפול: לאיכות הדיון ולשיקול הדעת

אם תקום קואליציה ממושמעת לחלוטין לאחר הבחירות, עדיין תהיה תועלת בכמה ח"כים שיתייחסו לכל נושא בכנות ולעומק, ולא מתוך שיקולים זרים. כך יובהר לציבור שיש חלופה להתנהלות הקיימת – ותתעורר תקווה.

יהודי אזרח ישראל: הדמוקרטיה חשובה ליהדות, והיהדות חשובה לדמוקרטיה הישראלית. אני מעוניין בתגובה שלך.