הפחד והרתיעה מפני שילוב המפלגות הערביות בממשלות ישראל חוצים כמעט את כל המפלגות היהודיות, למעט הדמוקרטים. הם מחייבים מחשבה אחרת על הסוגיה.
אפשר לפטור את הדיון בהטחת אשמת הגזענות או בחששות הביטחוניים, אבל עדיין נדרש פתרון. מדינה שפויה לא יכולה להתעלם מ-20% מאזרחיה ולמנוע מהם כל שותפות בשלטון ובקבלת ההחלטות.
הנה הצעה פשוטה: תתחילו להתייחס לערבים בשלטון כמו שמתייחסים לחרדים בשלטון. החרדים מנהלים חיים עצמאיים כמעט לחלוטין, דורשים ומקבלים מהמדינה תקציבים, הטבות, חופש תרבותי מוחלט, חינוך עצמאי לגמרי – ומנגד הם יושבים בממשלה בעיקר כדי לדאוג לענייני המגזר החרדי.
מדינה שפויה לא יכולה להתעלם מ-20% מאזרחיה ולמנוע מהם כל שותפות בשלטון ובקבלת ההחלטות. הנה הצעה פשוטה: תתחילו להתייחס לערבים בשלטון כמו שמתייחסים לחרדים בשלטון
בהצבעות בענייני ביטחון הם תמיד יתמכו בראש הממשלה. ברוב הצבעות הקואליציה הם ממושמעים ותומכים במה שסיכמו נציגיהם בהסכם הקואליציוני.
אף על פי שהכנסת והממשלה עוסקות בכל סוגיות החיים של אזרחי ישראל כולם, החרדים משתתפים בקבלת חוקים והחלטות גם לגבי מגזרים שאינם חרדיים.
רק בעניין אחד הם התנגשו בשלטון שבו הם שותפים בעלי זכויות שוות – נושא הגיוס.
אם מפלגות הקואליציה הבאה יחשבו באותה נוסחה על שילוב מפלגות אזרחי ישראל הערבים בשלטון, הרי לא צריכה להיווצר שום בעיה.
הערבים ידרשו תקציבים, מאבק בפשיעה וברציחות, ידרשו חופש חינוך ותרבות לפי מגילת העצמאות, ידרשו שוויון למגזר היהודי (החילוני, או אפילו לזה החרדי) ומנגד הם יתמכו ברוב פעולות הממשלה לפי הסכמים קואליציוניים, למעט עניין אחד – הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
סביר שבנושא הזה הם ידרשו חופש הצבעה.
אולי גם בעניין הגיוס של יהודים.
אחרי הכול, המדינה עדיין לא מחייבת אזרחים ערבים להתגייס לצבא, או אפילו לשירות לאומי. אולי בעתיד גם בנושא הזה יהיה שוויון.
כך ישבו נציגים ערבים בממשלת ישראל וידונו כשווים בסוגיות המדינה המחייבות החלטות והכרעות: ענייני החינוך, הבריאות, ביטחון הפנים, איכות הסביבה, התיירות, הרווחה, התקציב, האנרגיה, אפילו יחסי החוץ. בכל אלה אין שום סיבה לא לשתף את האוכלוסייה הערבית בקבלת החלטות שלטוניות.
נציגים ערבים יישבו בממשלה וידונו כשווים בסוגיות המדינה המחייבות הכרעות: חינוך, בריאות, ביטחון פנים, איכות הסביבה, תיירות, רווחה, תקציב, אנרגיה, אפילו יחסי החוץ. בכל אלה אין שום סיבה לא לשתפם
נותרו ענייני הביטחון. גם אותם ניתן להפריד. האם אזרחי ישראל הערבים לא יכולים לתמוך בהסכמי שלום שנחתמו עם ירדן ומצרים? בהסכמי אברהם שנחתמו עם מדינות ערביות במפרץ? האם הטרור של חזבאללה לא מאיים גם על כפרים נוצריים ומוסלמיים בצפון? האם חמאס לא רצח גם אזרחים ערבים ב-7 באוקטובר?
ברור שרק בעניין הפלסטיני עלולים אזרחי ישראל הערבים להימצא במצב ייחודי קשה. אלה אחיהם, בני עמם ולעיתים ממש בני משפחה – שגורלם תלוי בשאלה אם ישראל מספחת את השטחים או מסכימה למדינה פלסטינית או ממשיכה במצב הקיים של "ניהול הסכסוך".
ישראל כבר הגיעה להסכמים עם גדולי אויביה. מדינות שנגדן נוהלו מלחמות עקובות מדם, חתמו על הסכמי שלום. וישראל אף הגיעה להסכם עם ארגון הטרור של אש"ף – הסכמי אוסלו מחזיקים מעמד מאז 1993.
האם לא ניתן להגיע להסכם קואליציוני עם המפלגות הערביות, המגדיר את מסגרת השותפות עד לרגע שבו יתחיל דיון על גורל הסכסוך הישראלי-פלסטיני? או עד הרגע שממשלת ישראל תידרש להחליט אם היא הולכת להסכם או חלילה לעימות נוסף?
החרדים לא משתתפים במלחמה, פשוט בגלל סוגיית החשש ללומדי התורה. הם דורשים פטור מוחלט משירות צבאי. למרות זאת הם היו שותפים לרוב ממשלות ישראל.
המפלגות הציוניות היהודיות יכולות להגיע להסכם מכובד עם נציגי הערבים גם בסוגיה הקשה עבורם. אחרי הכול הם הפכו מאויב ב-1948 לשותף מלא במדינת ישראל שקמה מייד לאחר המלחמה.
הם עובדים יחד עם היהודים כרופאים ואחיות, שופטים ופרקליטים, רוקחים, מהנדסים, נהגים, שחקני תאטרון, עיתונאים ועוד שלל מקצועות אזרחיים, ויש ביניהם רבים שמתגייסים למשטרה, למד"א, למג"ב, למכבי האש ועוד.
השותפות היהודית-ערבית בחיי המדינה היא כבר עובדה מוגמרת. נותרה ההחלטה להפוך אותה לשותפות רשמית גם במוסדות השלטון. ערבים יושבים בכנסת ישראל מאז הקמתה. שותפים לחקיקת חוקים, יושבים בכל ועדות הכנסת למעט חוץ וביטחון. יש בהם שהיו סגני יו"ר הכנסת שנים רבות.
השותפות היהודית-ערבית בחיי המדינה היא כבר עובדה מוגמרת. נותרה ההחלטה להפוך אותה לשותפות רשמית גם במוסדות השלטון. ערבים יושבים בכנסת ישראל מאז הקמתה. שותפים לחקיקת חוקים ובוועדות הכנסת
נדרש כעת עוד צעד אחד אמיץ לשלבם גם בממשלה במסגרת המשקפת את הפחד היהודי מחד ואת הדילמה הערבית מאידך.
זה ייתכן, זה אפשרי, זה הכרחי.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו