מי אמר שאחרי 70 מפסיקים להתאהב?

על נשים שחיות יותר, גברים שמחפשים קרבה, עולם דייטינג חדש, והאפשרות להמציא מחדש את הזוגיות בגיל השלישי.

*  *  *

לאחרונה חברה הכירה לי עולם שלא הכרתי מקרוב. עולם הדייטינג בגיל השלישי.

היא התגרשה לפני שנה. יש לה חיים מלאים. עבודה, חברות, משפחה ועיסוקים. היא לא מחפשת שמישהו יציל אותה, וגם לא ממהרת "להתחיל מחדש". היא פשוט רוצה בן זוג.

היא מכירה גברים בעיקר באתרי היכרויות. מספרת על הדייטים, על השיחות, על ההיכרויות החדשות. ובעיקר, על הרצון שלה ליהנות.

כששאלתי אותה איך היא מדמיינת זוגיות בגיל הזה, היא ענתה בפשטות: "כל אחד בבית שלו". 

לא לעבור לגור יחד. לא למזג חשבונות. לא להפוך שוב לאותה יחידה משפחתית שהיינו בגיל 30. להיות ביחד, אבל להישאר שני אנשים שלמים.

כששאלתי איך היא מדמיינת זוגיות בגיל הזה, היא ענתה בפשטות: "כל אחד בבית שלו". לא לעבור לגור יחד. לא למזג חשבונות. לא להפוך ליחידה המשפחתית שהיינו בגיל 30. להיות ביחד, אבל להישאר שני אנשים שלמים

לנסוע, לצחוק, לטייל, ללכת להצגה, לאכול ארוחת ערב, לדבר עד מאוחר, ואז לחזור כל אחד לבית שלו.

ככל שחשבתי על זה הבנתי שאולי יש פה משהו הרבה יותר גדול מסיפור אישי של אישה שהתגרשה בגיל מבוגר. אולי הוא מספר משהו על הזוגיות שמתאימה לעולם שבו אנחנו חיים יותר.

כי המציאות השתנתה.

בישראל חיים כ־1.25 מיליון בני ובנות 65 ומעלה. נשים מהוות כ־55% מהם. בגיל 75 ומעלה הן כבר כמעט 58%, ובגיל 85 ומעלה יותר מ־61%. תוחלת החיים של אישה בת 65 בישראל היא כמעט 23 שנים נוספות.

כמעט 23 שנים. זה כבר לא "הפרק האחרון". זו תקופת חיים שלמה.

אבל כשאנחנו מדברים על הזדקנות, אנחנו עדיין מדברים בעיקר על בריאות, פנסיה, נכדים ודיור. כמעט לא מדברים על דבר פשוט הרבה יותר. אהבה.

כאילו בגיל מסוים, החברה מחליטה שהלב אמור לעבור למצב המתנה. אלא שהלב לא קיבל את ההודעה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), הפער בין נשים לגברים במצב הזוגי בגיל המבוגר גדול מאוד. בקרב בני 65 ומעלה, חלקם של הגברים הנשואים גבוה משמעותית מזה של הנשים, בעוד ששיעור האלמנות בקרב נשים גבוה בהרבה: ככל שעולים בגיל, הפער רק גדל.

כשעוסקים בהזדקנות מדברים בעיקר על בריאות, פנסיה, נכדים ודיור. כמעט לא מדברים על דבר פשוט בהרבה: אהבה. כאילו בגיל מסוים החברה מחליטה שהלב אמור לעבור למצב המתנה, אלא שהלב לא קיבל את ההודעה

בגיל 85 ומעלה, רוב הנשים אינן נשואות ורובן אלמנות.

יש לכך סיבה פשוטה. נשים חיות יותר. הן גם נוטות להיות צעירות יותר מבני זוגן. בנוסף, גברים שנפרדו או התאלמנו נישאים מחדש בשיעורים גבוהים יותר מנשים.

כך נוצר מצב כמעט אבסורדי. הנשים שקיבלו את המתנה הגדולה ביותר של אריכות ימים הן גם אלה שיש להן יותר שנים לחיות בלי בן זוג.

אבל כאן חשוב לעצור. לחיות לבד זה לא בהכרח להיות לבד.

אישה בת 72 יכולה להיות מוקפת בחברות, ילדים, נכדים, שכנות, קבוצות, התנדבות ופעילות. היא יכולה לנהל חיים מלאים ועצמאיים, לצאת בבוקר ולחזור בערב לבית שלה, ועדיין לרצות שמישהו יהיה שם כדי לחלוק איתו את החיים.

כי יש הבדל בין חברה לבין אינטימיות. אפשר להיות מוקפים באנשים ועדיין להתגעגע למגע, לשיחה של סוף היום, לאדם אחד שמכיר את הסיפור שלך ויודע איך עבר עליך היום.

אולי כאן נמצא גם אחד ההבדלים בין נשים לגברים בגיל הזה.

נשים רבות מגיעות לגיל הזה כשהן כבר יודעות לבנות רשתות חברתיות ולתחזק אותן. הן פיתחו לאורך השנים קשרים עם חברות, משפחה וקהילה. גברים רבים בנו חלק גדול מחייהם סביב הזוגיות, וכשהיא מסתיימת, הם עלולים לגלות שלא פשוט לבנות מחדש את רשת הקרבה.

לכן הם מחפשים לפעמים לא רק בת זוג. הם מחפשים בית. חום. מישהו שיחכה להם. ומולם ניצבות נשים שאומרות: "אני רוצה אהבה, אבל אני לא רוצה לחזור להיות מטפלת".

גברים רבים בנו חלק גדול מחייהם סביב הזוגיות, עם סיומה הם מחפשים לעיתים יותר מבת זוג – גם בית וחום. מישהו שיחכה להם. ומולם יש נשים שאומרות "אני רוצה אהבה, אבל לא רוצה לחזור להיות מטפלת"

וזה אולי אחד השינויים הגדולים שצריכים לקרות בשיח על זוגיות בגיל השלישי.

כי למה אנחנו מניחים שזוגיות בגיל 70 צריכה להיראות כמו זוגיות בגיל 30? בגיל 30 אנחנו בונים חיים משותפים: בית, ילדים, חשבון בנק, קריירה. בגיל 70 החיים כבר בנויים. יש בית, חברים, הרגלים, ילדים בוגרים, נכדים, תחביבים. יש זהות.

אז אולי לא צריך לבנות חיים חדשים. אולי צריך פשוט להוסיף להם אדם נוסף. החברה שלי מבינה את זה היטב. היא לא רוצה לוותר על החיים שבנתה כדי להיות בזוגיות. היא רוצה זוגיות שתשתלב בתוך החיים שלה.

וכאן מגיעה האפשרות המעניינת של "כל אחד בבית שלו". שני בתים. שני מעגלים חברתיים. שתי משפחות. שתי שגרות. קשר אחד.

להיפגש כשמתחשק. לנסוע יחד. לישון יחד לפעמים. להיות שם כשצריך. ובעיקר, לבחור זה בזו בלי לאבד את עצמכם. זו לא פחות זוגיות. אולי זו פשוט זוגיות שמתאימה לחיים ארוכים.

והדרך אליה עוברת היום גם דרך עולם הדייטינג הדיגיטלי.

עבור מי שהכיר את בן או בת הזוג שלו לפני עשרות שנים, זה עולם כמעט בלתי נתפס. פתאום צריך לבחור תמונה, לכתוב כמה משפטים על עצמך, לסמן מה מחפשים. להחליט אם להחליק ימינה או שמאלה על אדם שמעולם לא פגשת. איך מכניסים חיים שלמים לתמונה אחת ולכמה שורות בפרופיל? אולי אי אפשר.

אולי זו גם ההזדמנות. כי אם אנחנו כבר חיים בעולם שבו אנשים בני 70, 75 ו־80 ממשיכים לעבוד, לטייל, ללמוד, להתנדב ולחוות, למה שנניח שהחיים הרגשיים שלהם צריכים להיעצר?

הבעיה היא לא שהלב מזדקן. הבעיה היא שהחברה החליטה שבגיל מסוים כבר לא אמורים להשתמש בו. אולי הגיע הזמן להפסיק לשאול אנשים בגיל 70 אם הם "עדיין מחפשים זוגיות".

במקום זה, כדאי לשאול אותם: איזו זוגיות אתם רוצים?

שני בתים. שני מעגלים חברתיים. שתי משפחות. שתי שגרות. קשר אחד. להיפגש כשמתחשק. לנסוע יחד. לישון יחד לפעמים. להיות שם כשצריך. זו לא פחות זוגיות. אולי זו פשוט זוגיות שמתאימה לחיים ארוכים

כי אחרי חיים שלמים שבהם אמרו לנו איך זוגיות אמורה להיראות, יכול להיות שהחיים הארוכים נותנים לנו סוף סוף הזדמנות לעשות משהו אחר. לא למצוא את הזוגיות של גיל 30.

להמציא את הזוגיות של גיל 70.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.