במחלוקת המשיח - עם הסרוגים נגיע לגוג ומגוג, ועם החרדים נישאר בלי צבא

ההתערבות הבוטה של החרדים בפריימריז של הליכוד מחייבת אותנו לברר מה הם רוצים, מה מניע את החברה החרדית. כל עוד זה נשאר בתוך ד' אמותיהם, אין זה עניינו של הציבור הרחב, אבל כאשר הם מנסים להשתלט על מפלגת השלטון, יש לברר מה קורה בתוכם ואיך זה עלול להשפיע עלינו.

האם אלה רק תאוות תקציבים והשתמטות מן הצבא ומן העבודה? זה כשלעצמו נוגע לנו, אבל האם יש מעבר לכך?

כדי להבין את המחלוקת הדתית בישראל של היום, יש לחזור אל הטראומה הלאומית-דתית שפקדה את היהדות במאה ה-17, כאשר הופיע "משיח", שבתי צבי, שעורר ביהדות התלהבות עצומה וסחף אחריו את רוב היהודים.

האם אלה רק תאוות תקציבים והשתמטות מהצבא ומהעבודה, או שיש מעבר לכך? לשם הבנת המחלוקת הדתית בישראל של היום, יש לחזור אל הטראומה הלאומית-דתית שפקדה את היהדות במאה ה-17, עם הופעת "משיח"

האימפריה העות'מאנית לא יכלה להתעלם מן התופעה השבתאית. היא עצרה את שבתי צבי והעמידה בפניו את הברירה: הוצאה להורג או התאסלמות. הוא בחר להתאסלם, ועימו קבוצת נאמניו, וההתאסלמות יצרה הלם גדול ביהדות. מתוך ההלם הזה נולדה החרדיות.

בניגוד למשיחיות של ימינו, אשר שמה בראש מעייניה את בניין בית המקדש, המשיחיות של שבתי צבי נזהרה מיצירת פרובוקציה מול האסלאם, והתמקדה ברפורמה חברתית ודתית כמו שיפור מעמד האישה וביטול צווי הלכה – שהרי המשיח כבר בא ואין עוד צורך, למשל, לציין את תשעה באב. נשים מונו לקרוא בתורה, ואפשר להשוות את הרפורמה ההיא לתנועה הרפורמית ביהדות המודרנית.

החרדיות של ימינו נולדה בירכתיה החשוכים של הקיסרות הרוסית, מתוך הטראומה של התרסקות השבתאות. ההחמרה במעמד האישה – היא ריאקציה חריפה לשיפור מעמדה אצל שבתי צבי; הדבקות העקשנית בהלכה וההקפדה בקלה כבחמורה – הן ריאקציה לרפורמה בהלכה שהנהיג "משיח" אשר התברר כמשיח שקר. המפולת של שבתי צבי יצרה את הלקח המרכזי לדורות הבאים: אם לא שומרים בקפידה על ההלכה – יוצאים לשמד.

אבל הלקח העיקרי היה פסיביות מוחלטת. החרדי אינו משנה דבר בהליכות חייו – לא בלבושו, לא בשפתו ולא במאכליו.

המפולת של שבתי צבי יצרה לקח לדורות הבאים: אם לא שומרים בקפידה על ההלכה – יוצאים לשמד. אבל הלקח העיקרי היה פסיביות מוחלטת. החרדי אינו משנה דבר בהליכות חייו – לא בלבושו, לא בשפתו ולא במאכליו

ואז באה הציונות. אולי אין זה מקרה שהיא צמחה במערב אירופה, הרחק מן העולם החרדי, במקום שאליו לא הגיעה ההתלהבות משבתי צבי, והיא אתגרה באופן חריף את הפסיביות ואת השמרנות הקיצונית של החרדים.

הנהירה החדשה של היהודים אחר הציונות הזכירה לחרדים את השבתאות, ומכאן התנגדותם לציונות, ונוכחותם במדינת ישראל מבחינתם היא "גלות ('גולוס') בארץ".

מה שהחריף עוד יותר את שמירת חומות החרדיות הייתה העובדה שהציונות לא הייתה נחלתם של החילונים בלבד, אלא הלהיבה גם חלק ניכר מן היהדות הדתית – בעיקר כאשר יהודים דתיים קראו תיגר על הפסיביות החרדית, וטענו כי הצלחת הציונות נובעת דווקא מן האקטיביות שלה.

הציונות הדתית טענה: הציונות החילונית הוכיחה שהפסיביות היא טעות, ושיש לעשות מעשה כדי להגשים את היהדות, וכי הגשמת היהדות היא בביאת המשיח. כך, מול החרדים המתעקשים שאין לעשות דבר וכי המשיח יבוא כאשר יעלה הרצון מלפניו – אחרי שעם ישראל ישוב בתשובה – הציונות הדתית, המבדילה את עצמה מן החרדים בכיפה הסרוגה, קושרת את ביאת המשיח בבנייתו בפועל של המקדש, וחלק מאנשיה אף מצהירים במפורש שזה יקרה לאחר הריסת המסגדים ברחבת אל-אקצא.

מכאן שהלקח מהלם שבתי צבי לא היה חשבון נפש לגבי רעיון המשיחיות בכלל, אלא לגבי עיתוי בואו של המשיח. לפני כמה שנים שמעתי דיון בערוץ 7 שבו נאמר עד כמה גדול היה מייסד החסידות, הבעש"ט, שידע כי המשיח לא יבוא בימיו, אלא בימינו.

מול החרדים המתעקשים שאין לעשות דבר וכי המשיח יבוא כשיעלה הרצון מלפניו – אחרי שעם ישראל ישוב בתשובה – הציונות הדתית קושרת את ביאת המשיח בבנייתו בפועל של המקדש

הסתובבות ברחובות מאה שערים מעידה כי שיח המשיחיות, שנכפה על החרדים בשל הסרוגים, תופס מקום מרכזי בשיח הדתי, והציבור החילוני חייב להטות אוזן לשיח הזה, כי הוא נוגע גם אליו.

החרדים היו אמורים לצאת בשצף קצף נגד התפיסה המשיחית של הסרוגים, שכן בעיניהם מדובר בשבתי צבי ממש, על כל ההשלכות החמורות לגורל היהדות – אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו "עיוור עיני צדיקים" בחדוות התקציבים.

היום, לאחר שנוכחו כי נתניהו רימה אותם – קצת מאוחר מבחינתם. הם בגדו בקודש הקודשים של אמונתם החרדית בשל בצע כסף.

אולי זה מסביר את מעורבותם בתוך הליכוד. לכאורה, זה נועד למנוע את הגיוס, אבל לא רק. במחלוקת הגדולה עם הסרוגים, הליכוד נוהה אחר הסרוגים במוטציה הכהניסטית – כלומר הזרם הדתי האקטיביסטי, המתמקד בבניית המקדש, לאחר שכבר יש לו משיח משלו: האדמו"ר המת מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ', המוסיף נופך נוצרי ליהדות המשיחית.

מכאן גם התנגדותם של החרדים לגיוס. יש בכך כמובן התנגדות לעצם הציונות, שהקימה מדינה בעשיית מעשה ולא בהמתנה פסיבית למשיח, אך אולי חריפה יותר היא התנגדותם לסרוגים, אשר הפכו את הגיוס לצבא לדרך אקטיבית להביא את המשיח.

לפיכך, כל חולמי החלומות במחנה החילוני על גיוס החרדים אינם מבינים כלל את עומקה – או את רדידותה – של המחלוקת בתוך היהדות הדתית.

בצע התקציבים עיכב את הופעת המחלוקת, אך כעת היא באה. לא ברור לאן היא תוביל את המדינה. מה שכן ברור – לגיוס חרדים לצבא היא לא תוביל. זה שורש המחלוקת עם הציונות, ויותר מכך עם הציונות הסרוגה.

למחלוקת הזאת יש השלכות ישירות על החילונים, והם חייבים להידרש לה ולתת את תשובתם למחלוקת המשיח. הגרסה הסרוגה תוביל את ישראל למלחמות נצח, גוג ומגוג; הגרסה החרדית תשאיר אותנו בלי צבא.

למחלוקת ביהדות יש השלכות ישירות על החילונים, והם חייבים להידרש למחלוקת המשיח הזו. הגרסה הסרוגה תוביל את ישראל למלחמות נצח, גוג ומגוג; הגרסה החרדית תשאיר אותנו בלי צבא

מראשית ימיה השתמשה הציונות בדימויים משיחיים, כגון "גאולת קרקע" – גאולה היא משיח. הגיע הזמן שהציונות הממלכתית תפסוק את פסוקה: הציונות היא המשיח, מדינת ישראל היא בית המקדש. חורבן בית שלישי הוא חורבן המדינה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.