הכנסת כל החרדים לחבילה אחת מיצרת חזות ברורה של התהליך לכאורה שהחרדים עוברים. ולא היא. הכותב מבלבל בין החרדים לבין האוטונומיה החרדית.
מכיון שההתיחסות אל החרדי כפרט אינה קיימת, נוצרו התנאים (בעדוד ההנהגה של שני הצדדים) לגיוס/אי גיוס חרדים (לא גיוס של הפרט שילה או יצחק או יעקב). אין לזה שום קשר למקורות החרדיים או למפץ של שבתאי צבי לפני 300 שנה. יש לזה קשר לכח ולכסף, מצד אחד, ולאמונה אמיתית בעליונות לומדי התורה (ברמת המנהיגים) מצד שני.
החרדים כפרט הפכו להיות שקופים. כל חריגה מהכלל (למשל מעצר של פרט) מייצרת תגובה של הכלל שעיקר קיומו נמשך מחוסר ההפרטה הזו.
מכיון שאי אפשר לייצר תקשורת דו צדדית עם הכלל או הנהגתו (ראה את לנדו דנן ואת ההתיחסות שלו לאחר שדבריו פורסמו), צריך לייצר קשר דרך הצבור.
מכאן, שהפתרון היחיד הוא לייצר קושי בלתי נסבל, כדי שהצעקה תעלה ותגיע לאזני ההנהגה האטומה לכל רעש חיצוני , כדי שיחזרו בתשובה. במימד הזה, התועלת של הלחץ הזה תהיה רבה יותר מאשר לגרום להם ללבוש בגדי כהונה ירוקים.
ההנהגה של האוטונומיה מבוהלת מהאפשרות הזו וזה מקור הרצון להתפקד לליכוד. אולי כך ימנע מנוף הלחץ המסוכן הזה.
וברור, שגם עכשיו קשה לפרטים השקופים בתוך הכלל הזה. ואין ברירה לציבור הכללי אלא לייצר עליהם עוד לחץ.
גם לצאת ממצריים לא היה קל.
כל ההטבות הייחודיות שנוצרו על ידי הנהגת הכלל לא נוצרו כדי להיטיב עם הפרט שם, כי הוא שקוף, אלא כדי להנציח את הכלל , ולכן דינן להתבטל.
כמוהן גם רשתות החינוך המפלגתיות שקלונן והשקרים שלהן נחשפו ונחשפים עכשיו.
זו מלחמה להחזרת ההתיחסות לפרט היהודי במדינת ישראל, חילוני, מסורתי, דתי וחרדי.
שום היבט הסטורי אין כאן. סבא של רוב אלו שצועקים נמות ולא נתגייס היום- שירת בצבא