ב-2009 קבעה ממשלת ישראל כיעד כי עד 2020 20% מהחשמל בישראל ייוצר מאנרגיה מתחדשת, עם יעד ביניים של 5% עד 2014. שני היעדים הוחטאו בפער גדול.
ב-2020 נקבע יעד חדש, לפיו 30% מהחשמל אמור להיות מיוצר מאנרגיה מתחדשת עד 2030, עם יעד ביניים של 20% עד 2025. יעד הביניים הוחטא – ב-2025, רק כ-16% מהחשמל בישראל יוצר מאנרגיה סולארית. ההערכה היא שגם היעד הסופי לא יושג. ב-2025 הציעה רשות החשמל יעד מציאותי יותר: 35% מהחשמל עד 2035.
ישראל מייצאת כיום כמעט מחצית מהגז הטבעי שהיא מפיקה למצרים ולירדן, בזמן שמבקר המדינה מזהיר כי בהיעדר חלופות, המדינה עלולה לאבד את עצמאותה האנרגטית בתוך כ-22 שנה.
האם ישראל עומדת ביעדים לייצור אנרגיה מתחדשת?
ב-2009 קבעה הממשלה לראשונה יעד, לפיו, 10% מהחשמל בישראל ייוצר בישראל מאנרגיה מתחדשת – אנרגיה סולארית, טחנות רוח וסכרים הידרואלקטריים, עד 2020, ויעד ביניים של 5% עד 2014.
אבל בפועל, שיעור ייצור החשמל ב-2014 עמד על כ-2.1% בלבד – פער של 58% מהיעד. ב-2020 הגיע הייצור לכ-5%, מחצית מהיעד המקורי (פער של 50%).
בדיקת מבקר המדינה מצאה כי משרד האנרגיה והתשתיות לא גיבש מעולם תוכנית אב סטטוטורית ומחייבת למשק האנרגיה, וזאת חרף התרעות חוזרות של משרד המבקר בשנים 2012, 2016, 2020 ו-2024.
בעקבות הכשל קבעה הממשלה יעד שלישי – 30% עד 2030, עם יעד ביניים של 20% עד 2025. בשנים האחרונות חל זינוק בייצור החשמל הסולארי בישראל – במקביל לזינוק במדינות אחרות וגם בצל המלחמות – אבל גם יעד הביניים השני לא הושג: ב-2024 עמד הייצור בפועל על כ-14% בלבד, בעיקר מחשמל סולארי; ב-2025 הוא הגיע ליותר מ-16% – כלומר, קרוב ל-20% מתחת ליעד.
פרשנים בתחום האנרגיה, כמו כתב ופרשן "כלכליסט", עדיאל איתן מוטסקי, סבורים כי היעד ל-2030 "לא ריאלי". ואכן, בינואר השנה הציעה רשות החשמל לממשלה יעד חדש, ריאלי יותר: להגיע ל-35% עד 2035. וכלל לא ברור אם היעד הזה יושג; מנכ"ל חברת נגה לניהול משק החשמל מעריך כי אינו ריאלי.
בעשרים שנה ושלושה יעדים ממשלתיים רצופים, אף יעד אחד למעבר לאנרגיה מתחדשת אחד לא הושג במועדו.
למה ישראל לא עוברת לאנרגיה סולארית, למרות כל השמש?
יותר מ-75% מהחשמל בישראל מיוצר מגז טבעי, המופק משלוש אסדות ימיות בלבד. יותר ממחצית מהגז מופנית לייצוא למצרים ולירדן. ב-2025 נחתמה עסקת ענק לאספקת כ-130 מיליארד מטר מעוקב (BCM) למצרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה אלי כהן מציגים את העסקה כ"הישג" שיכניס למדינה כ-50 מיליארד שקל ממיסים.
במהלך מלחמת 12 הימים עם איראן ביוני אשתקד הושבתו שלושת מאגרי הגז ותחנות הכוח חזרו לייצר חשמל מפחם ומסולר – חומרים יקרים ומזהמים שמיובאים מחו"ל. השנה, בזמן המלחמה עם איראן במרץ, שניים משלושת המאגרים הושבתו שוב לכשבועיים, מה שגרם להפסקות חשמל בירדן ולחשש מהן בישראל.
הריכוזיות הזו – חשמל שמופק ברובו משלושה מתקנים בודדים, המושבתים בזמן מלחמות, וכמחציתו נלקחת לייצוא – היא בדיוק מה שמומחים רבים, ביניהם מבקר המדינה, מזהירים מפניו: תשתית פגיעה, נעדרת יתירות, בזמן שהמעבר לאנרגיה מבוזרת מהשמש נותר מאחור.
הביקורת על הריכוזיות הזו אינה מגיעה רק מבחוץ. ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, יוגב גרדוס, כתב במכתב רשמי למנכ"ל משרד האנרגיה כי "התחייבות לקצב יצוא מואץ מדי של גז טבעי עלולה לסכן את הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל".
גם מתוך הממשלה עצמה, אפוא, עלתה התרעה כי ההסתמכות הכמעט-בלעדית על הגז, על חשבון פיתוח מקורות אנרגיה מבוזרים, היא סיכון אסטרטגי, בנוסף על הפגיעה סביבתית.
כ-85% מהחשמל בישראל מיוצר משלוש אסדות גז בלבד.
האם התכנון של ייצור החשמל בישראל כושל?
לפער יש גם צד תכנוני. משרד האנרגיה התנהל שנים ארוכות לפי תוכניות פיתוח קצרות טווח, של כשלוש עד חמש שנים בלבד, בעוד שמדינות מפותחות מתכננות את תשתיות האנרגיה שלהן קדימה לעשר עד עשרים שנה.
אותו דפוס חוזר בתחום אגירת האנרגיה: לפי דוח מבקר המדינה, מדינות כמו ארצות הברית, וקליפורניה בפרט, החלו להסדיר אגירת אנרגיה כבר ב-2008, וסין וגרמניה קבעו יעדי אגירה עוד בעשור הקודם. משרד האנרגיה נדרש לנושא רק בשנים האחרונות.
אגירה היא תנאי הכרחי לניצול מלא של חשמל סולארי, מכיוון שהיא מאפשרת להסיט עודפי ייצור משעות הצוהריים לשעות השיא בערב. בלעדיה, גם התקנת פאנלים נוספת אינה פותרת את הבעיה שלשמה היא נועדה.
איך מדינות עם פחות שמש מייצרות יותר חשמל סולארי?
ישראל נהנית מיותר מ-300 ימי שמש בשנה – אחת המדינות שטופות השמש ביותר מבין המדינות המפותחות. ובכל זאת, לפי נתוני ארגון המדינות המפותחות (OECD), ישראל היא האיטית ביותר מכל 37 מדינות הארגון במעבר לאנרגיות מתחדשות.
באוסטרליה, שאינה עולה על ישראל בכמות קרינת השמש הזמינה, כ-43% ממשקי הבית מצוידים כיום בפאנלים סולאריים על הגג, וההספק המצטבר של הייצור הסולארי הביתי כבר עלה על כלל הספק תחנות הפחם במדינה.
באיחוד האירופי, שרוב שטחו רחוק מקו המשווה, קר וחשוך, מיוצר כ-45% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות – מים, רוח ושמש – הרבה יותר מכלל ייצור החשמל באיחוד מהדלקים הפוסיליים (נפט, פחם וגז) גם יחד, שמסתכם בפחות מ-30%. אפילו טורקיה עברה את ישראל במרוץ לייצור חשמל מאנרגיה נקייה.
מתי נגיע ליעד של ייצור 30% מהחשמל מאנרגיה סולארית?
בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת באוקטובר 2025 הצהיר שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן כי ישראל "תעמוד ביעד" של 30% אנרגיה מתחדשת עד 2030 – זאת אף שלדבריו-שלו, בקצב הגידול השנתי הנוכחי (כ-2%) ישראל צפויה להגיע רק ל-25% באותה שנה.
כחצי שנה אחר כך, הודתה רשות החשמל כי גם בתרחיש אופטימי, היעד לא יושג ב-2030 אלא רק סביב 2032 – איחור נוסף על שלוש ההחטאות הקודמות.
במקביל, ולפני שיעד 2030 הושג בכלל, כבר מקדמת רשות החשמל יעד חדש ל-2035: 35% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת.
הפער בין ההבטחה למציאות אינו רק מספרי: מבקר המדינה מזהיר כי בהיעדר האצה ממשית, עלולה ישראל להידרש לייבא גז טבעי בתוך כ-22 שנה, כאשר עתודות תמר, לווייתן וכריש יתדלדלו.
רשות החשמל מעריכה כי יעד 2030 יושג רק ב-2032 – ולפני שהושג בכלל, כבר מקודם יעד רביעי ל-2035.
| שנה | יעד ממשלתי | ביצוע בפועל | פער / סטטוס |
|---|---|---|---|
| 2014 | 5% | כ-2.1% | פער של 58% (מבקר המדינה) |
| 2020 | 10% | כ-5% | פער של 50% (מבקר המדינה) |
| 2024 | – | כ-14% | נתון בפועל |
| 2025 | 20% (יעד ביניים) | כ-16% | פער של 20% |
| 2030 | 30% (יעד לאומי) | טרם הגיע המועד | צפוי רק ב-2032, לפי הערכת רשות החשמל |
| 2035 | 35% (יעד מוצע חדש) | טרם הגיע המועד | מוצע לפני שיעד 2030 הושג (רשות החשמל, ינואר 2026) |
לסיכום: ב-17 השנים האחרונות נקבעו שלושה יעדים למעבר לאנרגיה מתחדשת ושלושתם הוחטאו. כעת רשות החשמל מעריכה שהיעד הרביעי, 30% עד 2030, יושג רק ב-2032, בזמן שכבר מקודם יעד חמישי ל-2035.
מאז 2009, השנה בה נקבע לראשונה היעד הממשלתי לאנרגיה מתחדשת, התחלפו שישה ראשי אנרגיה: עוזי לנדאו, סילבן שלום, יובל שטייניץ, קארין אלהרר, ישראל כ"ץ ואלי כהן. אבל ראש הממשלה בכל השנים הללו, למעט הפסקה קצרה אחת (2021-2022), היה בנימין נתניהו.
שאלות לסיכום: שלוש פעמים מאז 2009 קבעה הממשלה יעד לאנרגיה מתחדשת, ושלוש פעמים החטיאה אותו בפערים של עד 58%. איך יכול משרד האנרגיה והתשתיות להבטיח שהיעד הרביעי, 30% ב-2030, יהיה שונה?
מבקר המדינה התריע ארבע פעמים – ב-2012, 2016, 2020 ו-2024 – על היעדר תוכנית אב סטטוטורית למשק האנרגיה. מדוע משרד האנרגיה והתשתיות לא השלים את התוכנית עד היום?
ישראל מייצאת יותר ממחצית מהגז שהיא מפיקה, בזמן שיותר מ-75% מהחשמל שלה תלוי בשלוש אסדות בלבד. האם זו מדיניות אנרגטית אחראית?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן הצהיר כי ישראל "תעמוד ביעד" של 2030 – בזמן שרשות החשמל, הגוף המקצועי במשרדו, כבר מעריכה שהיעד יושג רק ב-2032. מי צודק?
אוסטרליה, עם ותק קצר יותר בתחום, הגיעה ל-43% ממשקי הבית עם מערכות סולאריות על הגג. מה מנע ממשרד האנרגיה, במדינה עם יותר ימי שמש, להגיע רחוק יותר עד היום?
האם יש סיבה לצפות שהיעד הבא יהיה שונה במהותו מקודמיו, כשהגורם שאמור להגשים אותו הוא אותו משרד שלא גיבש תוכנית אב גם אחרי ארבע התרעות של מבקר המדינה?
האם תלות של 75% בגז המופק משלוש אסדות היא הבחירה האסטרטגית הנכונה למדינה שמעל 300 ימים בשנה השמש זורחת בה?
ומה יקרה אם עתודות הגז אכן יתדלדלו בתוך 22 שנה, כפי שמזהירים המומחים ומבקר המדינה, בלי שהחלופה הסולארית תהיה מוכנה?
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו