בשבוע שעבר חזינו בתמונות המקוממות של חבר הכנסת צבי סוכות מנתץ אנדרטה בכפר מאדמא, מדרום לשכם. האירוע גורר שלל תגובות וגינויים מכל קצוות הקשת הפוליטית.
אפילו בצה"ל מיהרו להתנער מהשימוש הפסול שנעשה בחיילים כמאבטחים פרטיים לפרובוקציה תקשורתית, שתכליתה המרכזית היא ככל הנראה ניסיון להציל מפלגה מבוססת-שיסוי מגלישה אל מתחת לאחוז החסימה.
על רקע הדברים הללו מתעוררת שאלה עמוקה יותר: ממתי ניתוץ אנדרטאות נתפס כטקטיקה שקוטפת קולות בקלפי? מתי זלזול כה גלוי ובוטה בזיכרון של עם אחר – גם אם הוא נתפס כאויב – הפך לחלק לגיטימי, כמעט נורמטיבי, של הפעילות הפוליטית בישראל?
ממתי ניתוץ אנדרטאות נתפס כטקטיקה שקוטפת קולות בקלפי? מתי זלזול כה גלוי ובוטה בזיכרון של עם אחר – גם אם הוא נתפס כאויב – הפך לחלק לגיטימי, כמעט נורמטיבי, של הפעילות הפוליטית בישראל?
כדי לענות על השאלה הזו, ראוי לחזור לאירוע היסטורי נשכח. לאחר כיבוש ירושלים ב-1967, החלו תושבי העיר הפלסטינים להקים אנדרטאות לזכר חיילי הלגיון הירדני שנפלו בקרבות מול צה"ל. ראשי המדינה והעירייה חששו שהאתרים הללו יהפכו למוקדי התקוממות ומרד, אך במקביל הבינו שהרס סמלים לא יגרום לאוכלוסייה הפלסטינית לקבל עליה את השלטון הישראלי.
כדי להתמודד עם האתגר, נשלח סגן ראש העיר דאז, מירון בנבנישתי, לנהל משא ומתן חסוי עם אנשי הווקף המוסלמי. בתום המגעים סוכם על הקמת ארבע אנדרטאות במזרח ירושלים, תוך הסכמה מדוקדקת על עיצובן ועל הכתוב עליהן.
לאחר שהאנדרטה הראשונה הוקמה – סמוך לפינה הצפון-מזרחית של חומות העיר העתיקה – פרצה סערה ציבורית שהובילה לביטול ההסכם, ואנדרטאות נוספות לא הוקמו. עם זאת, האנדרטה שכבר נבנתה לא נהרסה, ולאורך השנים הפכה לנקודת עלייה לרגל ולסמל מורשת פלסטיני מרכזי.
אפשר, כמובן, לקשור בין המאבק נגד הקמת יתר האנדרטאות בעיר לבין מדיניות הממשלה באותן שנים למחוק את שרידי הכפרים הפלסטיניים שננטשו ב-1948. שתי המגמות הללו שיקפו את הקושי המתמשך של החברה הישראלית להתמודד עם נוכחותם של סמלים המזכירים את זהותם הנפרדת של הפלסטינים.
ועדיין, על רקע פטיש המחץ של סוכות בכפר מאדמא, ההחלטה שלא להרוס את האנדרטה שכבר נבנתה בליבה של ירושלים מלמדת על דבר-מה נוסף. כפי שעולה מהפרוטוקולים ומסיקור הפרשה בזמן אמת, ההחלטה לשמר את האנדרטה לא נבעה מחרדה מגינויים בינלאומיים, לא מבטאת הלך רוח תבוסתני וגם לא שיקפה תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. היא שיקפה תכונה שנשכחה: היכולת להפגין אמפתיה מתוך עמדה של עוצמה.
ההחלטה לשמר את האנדרטה לא נבעה מחרדה מגינוי בינלאומי, לא ביטאה תבוסתנות או שיקפה תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. היא שיקפה תכונה שנשכחה: היכולת להפגין אמפתיה מתוך עמדה של עוצמה
מי שאישרו את שימור האנדרטה היו אנשים שלחמו בעצמם במערכות ישראל, איבדו חברים לקרב ופקדו אנדרטאות דומות. כשראו פלסטינים חולקים כבוד למתיהם, הם לא ראו מולם רק את האויב – הם ראו מולם גם את עצמם.
הנכונות לאפשר לאחר להתאבל התקבלה מתוך הבנה שאין אפשרות לעצור את מעגל הדמים מבלי לכבד את נרטיב השכול של הצד השני. בעיקר, היא התקבלה על ידי חברה חזקה ובטוחה בדרכה, שלא חששה לאפשר גם לאויביה לשמר את זיכרון מתיהם.
מאז עברה החברה הישראלית תהליך עמוק של נסיגה. היא הפכה לחברה מפוחדת וחסרת ביטחון, שהנהגתה מנציחה את שלטונה באמצעות זריעת פחד, פילוג ושיסוי. הפרובוקציות של סוכות מיועדות להצטייר כזקפה לאומית וכחזרה לעוצמה, אך הן משיגות את ההפך הגמור.
בסרטון נוסף שפרסם השנה, שבו תיעד את עצמו מנתץ שלט בבית ספר במזרח ירושלים, הוא נימק את מעשיו בכך שהמוסד מהווה "סכנה לריבונות" מכיוון שספרי הלימוד שלו עסקו בזהות פלסטינית ומפני שלא הונף בו דגל ישראל.
הסרטונים הללו מצטרפים למציאות יומיומית של פלישות מתנחלים לאתרים ארכאולוגיים בלב כפרים פלסטיניים, השחתת רכוש והשתלטות על אדמות – והכול בחסות כוחות צה"ל, העומדים מהצד או מטילים עוצר על התושבים המקומיים.
מי שאישרו את שימור האנדרטה היו אנשים שלחמו בעצמם במערכות ישראל, איבדו חברים לקרב ופקדו אנדרטאות דומות. כשראו פלסטינים חולקים כבוד למתיהם, הם לא ראו מולם רק את האויב – אלא גם את עצמם
אפשר היה להמליץ לסוכות ולחבריו לקרוא את פרוטוקול הפרשה מ-1967 וללמוד שיעור בביטחון עצמי מהו. אך ספק אם יש במי להטמיע את הלקח. הימין המשיחי והקיצוני הוכיח שוב ושוב כי ה"עוצמה" היחידה שהוא מכיר היא אלימות, מכות פטיש וגרפיטי, שמאחוריהם מסתתרת תפיסת עולם מפוחדת וניהיליסטית. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא כמה הרס וחורבן עוד נצטרך לספוג עד שהרוח הרעה הזו תחלוף מחיינו.
ד"ר חמי שיף כתב את הדוקטורט שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו