בשבוע שעבר חזינו בתמונות המקוממות של חבר הכנסת צבי סוכות מנתץ אנדרטה בכפר מאדמא, מדרום לשכם. האירוע גורר שלל תגובות וגינויים מכל קצוות הקשת הפוליטית.

אפילו בצה"ל מיהרו להתנער מהשימוש הפסול שנעשה בחיילים כמאבטחים פרטיים לפרובוקציה תקשורתית, שתכליתה המרכזית היא ככל הנראה ניסיון להציל מפלגה מבוססת-שיסוי מגלישה אל מתחת לאחוז החסימה.

ד"ר חמי שיף כתב את הדוקטורט שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה.

במאמר שפרסם לאחרונה ב"הארץ "ישראל האחרת" מציעה אולי מצפון, אך לא חשבון נפש ושינוי", טען ערן רולניק כי החברה הישראלית איבדה את האמפתיה והיכולת לראות את האחר. זאת משום שלא עברה תהליך אמיתי של אבל וחשבון נפש – תהליך שהיה עשוי לאפשר לה לעבד את הטראומות שעיצבו אותה, ואת אלו שגרמה לאחרים.

למעשה, טוען רולניק, ביקורת – פנימית או חיצונית – נתפסת בחברה הישראלית כערעור על הלגיטימיות של קיומנו הלאומי, ולכן השיח הישראלי מתמלא בסיסמאות ריקות על אחדות. כפועל יוצא מכל אלה החברה הישראלית נמנעת מהתמודדות עם הכאב והאובדן שיצרה הקמת המדינה לפלסטינים, ועם ההכרה שגם להם יש זיקה היסטורית לארץ הזו.

ד"ר חמי שיף כתב את הדוקטורט שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה.

ביום שני השבוע, ה-9.2.25, פשטו שוטרים על שתי חנויות מרשת החנויות Educational Bookshop הפועלות ברחוב צלאח א-דין במזרח ירושלים. בתחילה המשטרה טענה כי הפשיטה על החנויות הינה בגין מכירת פרסומים הכוללים הסתה לאלימות, אך בדיעבד היא שינתה את הסיבה לפשיטה להפרת הסדר הציבורי.

במהלך הפשיטה נעצרו בעלי החנות, מוחמד ואחמד מונא, והוחרמו ספרים שלכאורה מחזקים את טענות המשטרה. בין העדויות המפלילות הוחרם גיליון של עיתון "הארץ", עליו תמונות של חטופים וספר שעל כריכתו ציור של דגל פלסטין.

ד"ר חמי שיף כתב את הדוקטורט שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה.

לאחרונה מכר בית המכירות סות'ביס בניו יורק לוח עתיק, שעשה דרכו אל מחוץ לישראל. על הלוח בן 1600 השנה גרסה שומרונית לעשרת הדיברות, ולפני מכירתו ערכו הוערך בכשני מיליון דולר.

ייתכן שנתקלתם בכתבה על כך – תקשורת ויחסי ציבור הם חלק מכללי המשחק בתחום הזה. מה שלא רגיל בסיפור, הוא שמנהל רשות העתיקות הישראלי בחר לפרסם בערוץ הטלגרם שלו תמונה שלו לצד הממצא כאשר הוא מדבר עם נציגת בית המכירות, כשידו מונחת על החזה במחווה של התרגשות. מה הבעיה בכך? בשביל זה צריך קצת רקע.

ד"ר חמי שיף כתב את הדוקטורט שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה.

ידיעה שפורסמה לאחרונה ב"ישראל היום" על מסכת אבן המתוארכת לתקופה הניאוליתית (כ-9,000 שנה לפני זמננו) באזור הר חברון, מסבה את תשומת הלב למספר נושאים.

המסכה יכולה ללמד אותנו על עולמן הרוחני של חברות אנושיות בתקופה קריטית, בה עברו ממערכת כלכלית של ציידים לקטים הנודדים ממקום למקום – למערכת חברתית של יושבי קבע העוסקים בחקלאות. אבל לא פחות חשוב מכך, הידיעה עצמה יכולה ללמד אותנו על כשל מוסרי עמוק בחברה הישראלית של ימינו, שייתכן כי במידה רבה הוביל אותנו למקום בו אנו נמצאים כיום.

ד"ר חמי שיף כתב את הדוקטורט שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה.

מחקר ארכאולוגי חדש ומקיף שהתפרסם לאחרונה קבע, כי בניגוד לתפיסות מקובלות עד היום, חומות העיר של ירושלים בתקופת הברזל, בה התקיים בית המקדש הראשון, לא נבנו בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, אלא כבר באמצע אותה מאה.

המחקר זכה לסיקור תקשורתי נרחב והכותרות הדגישו את הניצחון המדעי של המחקר, שהפריך את הידיעות הקודמות. בהחלט מדובר בהישג, אבל עדיין לא ב"ניצחון מוחלט". כדי להגיע לשם תצטרך הארכאולוגיה הישראלית להשתחרר ממשקולות אחרות שנקשרו לרגליה עוד בנעוריה.

ד"ר חמי שיף כתב את הדוקטורט שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה.