האדמירל הגרמני, הגנרל הישראלי והבעיה עם "אחריות בלעדית"

דבריו של ראש שירות הביטחון הכללי, דוד זיני, כי הוא לוקח "אחריות בלעדית" על ההחלטה שלא להצמיד אבטחה לרמטכ"ל לשעבר ויו"ר מפלגת ישר! גדי איזנקוט, נשמעים במבט ראשון כמו ביטוי ראוי למנהיגות.

אלא שההיסטוריה מלמדת כי הצהרות על אחריות, נחרצות ככל שיהיו, אינן מבטיחות שההחלטה עצמה נכונה, ובוודאי אינן מגינות על הציבור מפני תוצאותיה במקרה של טעות.

ההחלטה שהביאה להפסד במלחמת העולם הראשונה

דצמבר 1916. גרמניה שקועה כבר יותר משנתיים במלחמת העולם הראשונה. בחזית המערבית מיליוני חיילים נלחמים על קילומטרים בודדים, המצור הימי הבריטי מכביד על המשק הגרמני, ובברלין מחפשים בנרות דרך לשבור את הקיפאון.

ההיסטוריה מלמדת שהצהרות על אחריות, נחרצות ככל שיהיו, כמו "האחריות הבלעדית" של זיני על הסירוב לאבטח את איזנקוט, לא מבטיחות שההחלטה נכונה, ואינן מגינות על הציבור מתוצאותיה במקרה של טעות

לאדמירל הנינג פון הולצנדורף, ראש המטה הימי הגרמני, היה פתרון. הוא הציע לפתוח במלחמת צוללות בלתי מוגבלת: להטביע, ללא התראה, כלי שיט העושים את דרכם לבריטניה, גם במחיר של פגיעה באוניות של מדינות ניטרליות.

הולצנדורף לא הסתפק בהמלצה כללית. במזכר ששלח הוא הציג חישובים מפורטים "שהוכיחו" כי אם גרמניה תפעיל את הצוללות ללא ההגבלות שהוטלו עליהן עד אז, בריטניה "תיאלץ לבקש שלום בתוך חמישה חודשים" עקב רעב ומחסור.

כאשר הקייזר הגרמני, וילהלם השני, הביע חשש שמא הטבעה בלתי מבוקרת של אוניות תביא להצטרפות ארצות הברית למלחמה, השיב הולצנדורף במהלך פגישה כי אפילו אם ארה"ב תצטרף למלחמה, האמריקאים לא יספיקו להנחית צבא באירופה. על כל פנים, כך הוסיף:

"אני נותן להוד מלכותך את מילתי כקצין, שאף אמריקאי אחד לא ינחת ביבשת".

אבל המציאות לא התרשמה ממילת הכבוד של הקצין. ב-1 בפברואר 1917 פתחה גרמניה במלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת. בתחילה הצליחו הצוללות הגרמניות להטביע מספר עצום של אוניות, בהן אוניות אמריקאיות. במובן זה החישובים של הולצנדורף היו נכונים.

אולם, מספרם הרב של הקורבנות האמריקאים במלחמת צוללות זו היה בסופו של דבר אחד הגורמים שהובילו את ארצות הברית להכריז מלחמה על גרמניה חודשים ספורים לאחר מכן. עד סוף מלחמת העולם הראשונה נחתו ביבשת אירופה יותר משני מיליון חיילים אמריקאים.

הולצנדורף הציג חישובים "שהוכיחו" כי אם גרמניה תפעיל צוללות ללא הגבלה, בריטניה תיכנע תוך 5 חודשים, והבטיח שארה"ב תישאר בחוץ: "אני נותן להוד מלכותך את מילתי כקצין, שאף אמריקאי אחד לא ינחת ביבשת"

ומה היה גורלו של הולצנדורף? האם הוא התפטר בבושת פנים? האם הועמד למשפט? לא ולא. הוא קודם לדרגת "אדמירל גדול" ("Grossadmiral"), הדרגה הגבוהה ביותר בצי הגרמני הקיסרי. הוא אף שרד את המלחמה, פרש לחיים אזרחיים ונפטר בחודש יוני 1919 כתוצאה ממחלה.

ההחלטה שניצחה את מלחמת העולם השנייה

יוני 1944. כמעט חמש שנים חלפו מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה, וסוף המלחמה אינו נראה באופק. בבריטניה ממתינים מאות אלפי חיילים של בעלות הברית לפלוש לנורמנדי שבצרפת במטרה לשחרר את מערב אירופה מידי גרמניה הנאצית.

האיש שעל כתפיו הונחה ההחלטה הסופית ליציאה למבצע היה הגנרל האמריקאי דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה. הפלישה תוכננה תחילה ל-5 ביוני, אולם מזג אוויר קשה אילץ את אייזנהאואר לדחות אותה.

לפנות בוקר למחרת נפתח חלון קצר שבו, לפי החזאים, צפוי היה שיפור בתנאים. איש לא יכול היה להבטיח כמה זמן הוא יימשך. דחייה נוספת, לעומת זאת, עלולה הייתה לדחות את הפלישה בשבועות ולהגדיל את הסיכוי שהגרמנים יגלו את התוכנית. לאחר ששמע את הקצינים הבכירים ואת אנשי המטאורולוגיה, קיבל אייזנהאואר את ההחלטה: יוצאים לדרך.

כמעט במקביל לקבלת ההחלטה על תחילת הפלישה, לקח אייזנהאואר פיסת נייר וכתב עליה הודעה שנועדה לפרסום במקרה שהפלישה תיכשל. בהודעה הדגיש שההחלטה לתקוף במקום ובמועד שנבחרו התקבלה על ידו על בסיס המידע הטוב ביותר שהיה בידיו, שיבח את החיילים ואז סיים במשפט:

"אם יש לייחס אשמה או כשל כלשהם לניסיון – הם שלי בלבד".

כשהחליט על תחילת הפלישה, כתב אייזנהאואר הודעה שתתפרסם אם הפלישה תיכשל. שם הדגיש שההחלטה היכן ומתי לתקוף התקבלה על ידו על בסיס המידע שהיה בידיו, וכי אם תיכשל, האשמה שלו בלבד

למרבה המזל, הפלישה לאירופה הצליחה והפתק נשאר בכיסו של אייזנהאואר, שבהמשך אף נבחר פעמיים לנשיאות ארצות הברית. הפעם המציאות דווקא האירה פנים למי שקיבל עליו אחריות.

ההבטחה ההרסנית של שר הביטחון הצרפתי

יולי 1870. היחסים בין צרפת לפרוסיה נמצאים על סף פיצוץ, ובפריז מתנהל ויכוח אם הצבא הצרפתי אכן ערוך למלחמה מול הכוח הגרמני העולה. לשר המלחמה, המרשל אדמון לה-בף, הייתה תשובה מרגיעה במיוחד לחברי הפרלמנט שהביעו חשש שמא צרפת אינה מוכנה במידה מספקת.

לה-בף לא הותיר מקום רב לספק. לפי הנוסח שנחרת מאז בזיכרון הצרפתי, הוא הכריז כי על אחריותו הצבא מוכן, עד כדי כך ש:

"גם אם המלחמה תימשך שנתיים, לא נצטרך לקנות אפילו כפתור אחד לחותלות החיילים".

ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ב-19 ביולי 1870, הכריזה צרפת מלחמה על פרוסיה. אלא שכמעט מהרגע הראשון התברר שהצבא לא היה ערוך כהלכה למלחמה. הגיוס וההתארגנות סבלו מקשיים, האספקה היתה עלובה, הפיקוד היה לקוי והצבא הצרפתי מצא את עצמו נחות מול הכוחות הגרמניים. בתוך שבועות ספורים הגיעו התבוסות בוויסמבורג, בוורת ובפורבאך. בתחילת ספטמבר כבר הובס הצבא הצרפתי בסדאן, הקיסר נפוליאון השלישי נפל בשבי והקיסרות הצרפתית השנייה התמוטטה.

ומה קרה ללה-בף? לאחר התבוסות הראשונות הוא הודח מתפקידו, ובהמשך שב לפקד על גיס ונפל בשבי עם כניעת הכוחות הצרפתיים במץ. לאחר המלחמה הוא לא הוצא להורג, לא נכלא ואף לא נשפט על כך שהבטיח לצרפתים צבא שמוכן עד הכפתור האחרון. הוא פרש מן החיים הציבוריים וחי עוד כשני עשורים, עד למותו בשנת 1888.

ומה קרה ללה-בף? לאחר התבוסות הראשונות הודח, אך בהמשך שב לפקד על גיס ונפל בשבי עם כניעת הכוחות הצרפתיים. לאחר המלחמה לא הוצא להורג ולא נכלא או נשפט על שהבטיח לצרפתים צבא שמוכן עד הכפתור האחרון

מי שנושאים בתוצאות הם אחרים

נזכרתי בהולצנדורף, אייזנהאואר ולה-בף לאחרונה כשקראתי את הודעתו החריגה של דוד זיני:

"ההחלטה על אי-אבטחתו של מר איזנקוט התקבלה על ידי ראש השב"כ והוא הנושא באחריות הבלעדית לעניין זה".

כאמור, לכאורה, יש משהו ראוי להערכה בקבלת האחריות של זיני. אלא שכאן מתעוררת שאלה פשוטה: מהו למעשה פירושן של המילים "אני נושא באחריות הבלעדית"?

הרי אם יתברר בעתיד שההחלטה הייתה נכונה, לא יהיה צורך ב"לקיחת אחריות". ואם יתברר חלילה שהיא הייתה שגויה, מהי למעשה משמעותה של ההתחייבות שנתן זיני? האם הוא יתפטר? יפוטר? האם תוקם ועדת חקירה? האם יעמוד למשפט?

וכיצד תועיל החלטתו האמיצה "לשאת באחריות הבלעדית לעניין" למדינת ישראל או למשפחתו של איזנקוט אם חלילה יתרחש אסון?

קבלת אחריות על ידי בעל תפקיד איננה מנגנון קסם שמחזיר את הגלגל לאחור ואינה ערובה לאיכות ההחלטה. האמירה "האחריות היא שלי", בין אם ההחלטה מתבררת כנכונה או שגויה, פשוט אינה תשובה מספקת.

אם יתברר חלילה שהחלטת זיני שגויה, מה משמעות התחייבותו? האם יתפטר? יפוטר? יישפט? האם תוקם ועדת חקירה? וכיצד תועיל החלטתו "לשאת באחריות הבלעדית" למדינת ישראל או למשפחת איזנקוט? 

גם הוועדה המייעצת לא התרשמה

בסוף חודש אוגוסט פורסם בתקשורת כי הוועדה המייעצת לאבטחת אישים החליטה, בניגוד לעמדתו של זיני, להמליץ לוועדת השרים לענייני שב"כ לאשר לאיזנקוט אבטחה מטעם שירות הביטחון הכללי עד ליום הבחירות. ההכרעה הסופית תתקבל בידי ועדת השרים ויש לקוות כי האחרונה תאמץ את המלצתה של הוועדה המייעצת.

נותרו פחות מחודשיים עד ליום הבחירות לכנסת, ואיזנקוט אינו עוד איש ציבור מן השורה. מפלגתו ניצבת בראש הסקרים, והוא מוביל בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה.

פגיעה בו בעת הזאת לא תהיה רק טרגדיה אישית ומשפחתית. היא עלולה להפוך לאירוע לאומי שיטלטל את מערכת הבחירות ואת המדינה כולה. כל זאת, בזמן שמדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים ואסטרטגיים רבים, בצומת דרכים זהותי ומשטרי, ובתקופה של שבר וחוסר יציבות חברתיים.

איני מזלזל כלל וכלל בהצהרה של זיני. בעולם שבו בכירים נוטים לא פעם לחפש במהירות את האדם עליו אפשר להטיל את האשמה, יש ערך בכך שראש ארגון אומר בפשטות: ההחלטה שלי.

אבל מכאן ועד "אחריות בלעדית" הדרך ארוכה. האחריות של זיני, אם חלילה יתרחש אסון, לא תבטל את האסון, לא תחזיר את הגלגל לאחור ולא תמנע את הנזק למדינת ישראל ולמערכת הדמוקרטית.

פגיעה באיזנקוט כעת לא תהיה רק טרגדיה אישית ומשפחתית. היא עלולה להפוך לאירוע לאומי שיטלטל את מערכת הבחירות ואת המדינה כולה. וזאת כשישראל בצומת דרכים ביטחוני, זהותי ומשטרי, ובתקופת שבר

אפשר לכבד את נכונותו של אדם לעמוד מאחורי החלטתו, ובאותה נשימה לומר לו שבמקרה הזה לא מספיק שתהיה מוכן לשלם את המחיר אם טעית. במקרה שעל הפרק, צריך לעשות כל שניתן כדי לוודא שמדינת ישראל ואזרחיה לא יצטרכו לשלם אותו.

עודד ארבל הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים ותואר שני בהיסטוריה של העת העתיקה. מומחה בכתיבת תוכן משפטי לעורכי דין. עוקב בדאגה אחר התהליכים הגלובליים המתרחשים בימנו, לאור מאורעות שונים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה האנושית.