תקציב הרווחה גדל בהרבה אבל שיעור העוני לא ירד

בקצרה: 

• 37% מבוגרי החינוך המיוחד – הזכאים לשירותי רווחה – כ-3,500 בני אדם – אינם מקבלים מהמדינה כל שירות.
• 1,155 תקני עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות אינם מאוישים. 
• תקציב משרד הרווחה זינק מ-12.2 מיליארד שקל נטו ב-2025 ל-14 מיליארד שקל נטו ב-2026 אך מדדי העוני לא ירדו.
• משרד הרווחה והביטחון החברתי כשל ביישום רפורמות, אף שתקציבו גדל פי 2.3 מאז 2010. ממדי העוני כמעט לא ירדו.
• דוחות מבקר המדינה חושפים כשלים כרוניים בטיפול בבוגרים עם מוגבלות, במחלקות לשירותים חברתיים ובהעברת שירותי הרווחה לרשויות המקומיות.
• דוח מבקר המדינה קבע כי 81% מהרשויות המקומיות מספקות שירותי רווחה במיקור חוץ "ללא פיקוח ראוי".
• ישראל ממוקמת במקום השני בשיעור העוני במדינות ה-OECD, עם 1.98 מיליון נפשות עניות ב-2023, ושלישית מהסוף בהוצאות על רווחה.

משרד הרווחה והביטחון החברתי כשל ביישום רפורמות מרכזיות לאורך 15 השנים האחרונות, למרות שתקציבו גדל פי 2.3 במונחים ריאליים מאז 2010. מדדי העוני נשארו יציבים, וגבוהים, לאורך כל התקופה.

דוחות מבקר המדינה חושפים כשלים כרוניים במערכת הרווחה, ובכלל זה בטיפול בבוגרים עם מוגבלות ובהעברת שירותי רווחה לרשויות המקומיות. 

אילוסטרציה: קשישים בדיור מוגן בירושלים מדליקים נר של חנוכה, דצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האם חוק הדיור המוגן מיושם בשטח?

חוק הדיור המוגן (2012) נתקע שבע שנים ללא תקנות יישום קריטיות, למרות שנועד להסדיר את תחום הדיור המוגן על כל היבטיו. לפי דיווח ב"גלובס" מ-2019, המשרד טען אז כי התקנות יעברו ב-2020 – אך נכון ל-2026 החוק עדיין לא מיושם במלואו.

המשמעות: אלפי קשישים שהמתינו לדיור מוגן נותרו במשך שנים ללא מענה מסודר. משרד הרווחה, האחראי על יישום החוק, לא הצליח לגשר על הפער בין החקיקה ליישום בשטח.

האם חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות מיושם?

ב-2022 (בזמן כהונתה של הממשלה הקודמת בראשות נפתלי בנט) נחקק חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות.

אבל דוח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מ-2024 מצא כשלים חמורים בטיפול משרד הרווחה בבוגרים עם מוגבלות, כולל אי-יישום מלא של החוק.

מתנדבי "האפוד הסגול" מסייעים לאדם עם מוגבלויות לרדת למרחב המוגן (צילום: "נגישות ישראל")

לפי הדוח, 37% מבוגרי החינוך המיוחד הזכאים לשירותי רווחה אינם מקבלים כל שירות – כ-3,700 מתוך 44,500 זכאים. 96% מהאנשים עם מוגבלות במסגרות דיור של משרד הרווחה אינם מתגוררים בקהילה, ו-60% אינם מועסקים בתעסוקה עצמאית.

דוח המבקר קבע: "בוגרים עם מוגבלות רבים עומדים בפני שוקת שבורה, ושיעורים ניכרים (37%) של בוגרים צעירים עם מוגבלות אינם מקבלים ממנו כל שירות".

רק 8% מהאנשים מתקדמים לתעסוקה עצמאית יותר, עם שכר ממוצע של 17 שקלים לשעה. החוק, שנכנס לתוקף ב-2024 עם תוספת תקציבית של 2 מיליארד שקל ל-5 שנים, עדיין לא מיושם במלואו.

האם שירותי הרווחה שרדו את הקורונה והמלחמה?

שירותי הרווחה הגיעו לסף קריסה תחת העומס במהלך מגפת הקורונה (2020–2021) ומלחמת "חרבות ברזל" (מאז 2023), בשל הגידול החד בביקוש לסיוע.

מפונים מישובי העוטף במלון באילת, 17 באוקטובר 2023. למצולמים אין קשר ישיר לנאמר בכתבה (צילום: Aris MESSINIS / AFP)

מספר הנזקקים לעזרה סוציאלית זינק במהלך משבר הקורונה: מספר הקשישים שנזקקו לסיוע גדל ב-31.9%, מספר הנפגעים והנפגעות מאלימות במשפחה זינק ב-25.8%, מספר בני הנוער והצעירים בסיכון עלה ב-21.5% והילדים בסיכון ב-20.4%.

אולם המערכת שנועדה לטפל בהם דווקא צומצמה: מחקר של אוניברסיטת בן-גוריון מצא כי 41% מהעובדים הסוציאליים דיווחו על סגירת תוכניות ופרויקטים, 18% דיווחו על פיטורים או הוצאה לחל"ת, ו-54% דיווחו על פגיעה משמעותית בשירות.

מאז הטבח ב-7 באוקטובר ושרשרת המלחמות שפרצו בעקבותיו, מספר תיקי הרווחה הפעילים במחלקות לשירותים חברתיים גדל עוד יותר מכ-479 אלף ליותר מ-520 אלף (גידול של 8%).

אבל שירותי הרווחה שנועדו לטפל בהם שוב צומצמו: לפי דוח מבקר המדינה מיוני השנה, 1,155 תקני עובדים סוציאליים לא מאוישים, ושיעור התקנים הלא-מאוישים במערכת הרווחה גדל מ-13% ב-2022 ל-16% באמצע 2025.

ילדים שפונו מקיבוץ ניר עם למלון הרודס בתל אביב, 3 בינואר 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

האם רפורמת הרווחה ברשויות המקומיות מיושמת בשטח? 

רפורמת "העברת שירותי הרווחה לרשויות המקומיות", שהוכרזה ב-2014 על ידי שר הרווחה מאיר כהן כ"הרפורמה החברתית הגדולה ביותר מזה שנים", כשלה ביישומה.

לפי דוח מבקר המדינה מ-2022, ההוצאה השנתית על שירותי רווחה בקהילה הגיעה ל-1.8 מיליארד שקל בממוצע בשנים 2017–2020, מתוכם 1.4 מיליארד שקל מהרשויות המקומיות עצמן.

81% מהרשויות מספקות שירותי רווחה במיקור חוץ ללא פיקוח ראוי. 20 ארגונים בלבד – 6% מכלל הספקים – מספקים 54% מהשירותים, ריכוזיות קיצונית שמעלה חשש לשחיתות ולניגודי עניינים.

בכשליש מהמכרזים לא צוין איסור להעסיק עברייני מין, ובמחצית מההסכמים אין מנגנוני בקרה מפורטים. 80% מהרשויות כלל אינן מבצעות סקרי שביעות רצון בקרב מקבלי השירותים.

קשישים עניים, אילוסטרציה (צילום: kasto80 / iStock)

אנגלמן כתב: "ההוראות שכוללות הרשויות המקומיות במסמכי המכרז ובהסכמי ההתקשרות לצורך פיקוח ובקרה על נותני השירותים החיצוניים הן לרוב כלליות ואינן עוסקות בתחומים מקצועיים ספציפיים".

האם ישראל היא באמת המדינה עם הכי הרבה עוני?

ישראל ממוקמת במקומות האחרונים בהוצאה לרווחה בהשוואה למדינות ארגון המדינות המפותחות (OECD). ההוצאה הציבורית על רווחה בישראל ירדה מ-17.3% מהתוצר הלאומי ב-2017 ל-16.3% ב-2019, הרחק מתחת לממוצע של כלל מדינות ה-OECD העומד על 20%.

ישראל ממוקמת במקום השני בשיעור העוני ב-OECD, עם כמעט 900 אלף ילדים החיים בעוני. הסיבה: ישראל שלישית מהסוף בהוצאות לרווחה.

לשם השוואה, בדנמרק ובשוודיה ההוצאה הציבורית לרווחה עומדת על כ-25–28% מהתמ"ג – כמעט כפולה מבישראל.

חלוקת מזון לקשישים עניים (צילום: גילי יערי, פלאש 90)

האם התחלופה המהירה של שרי הרווחה פגעה בתפקודם?

שרי הרווחה לאורך 15 שנים כשלו ביישום רפורמות, למרות הבטחות חוזרות ונשנות ליישם אותן. ביולי 2009 אמר שר הרווחה דאז יצחק הרצוג בדיון בוועדת הכספים של הכנסת: "אנו עדים לתופעה קשה שמצביעה על כך שגם בשנים שבהן ירדה האבטלה לא חל שינוי באוכלוסיית הרווחה ואף חל בה גידול", והוסיף: "מי שנכנס למעגל אוכלוסיית הרווחה לא מצליח לצאת ממנו".

הרצוג הציג תקציב רווחה שהיה אז חסר תקדים – 5.27 מיליארד שקל ב-2009, עלייה של 7.5% לעומת השנה הקודמת. אך 17 שנים לאחר מכן, מספר הנפשות בעוני כמעט לא זז: ב-2023, 1.98 מיליון ישראלים חיו בעוני – כמעט אותו מספר כמו ב-2009.

מאז 2009, ראש הממשלה היה תמיד בנימין נתניהו, למעט שנה אחת, מ-2021 עד 2022. אבל באותו זמן, התחלפו עשרה שרי רווחה:

יצחק הרצוג – ינואר 2009 עד ינואר 2011; משה כחלון – ינואר 2011 עד מרץ 2013; מאיר כהן (קדנציה ראשונה) – מרץ 2013 עד דצמבר 2014; בנימין נתניהו (ממלא מקום שר) – דצמבר 2014 עד מאי 2015; חיים כץ (קדנציה ראשונה, עד שהוגש נגדו כתב אישום) – מאי 2015 עד אוגוסט 2019;

השר וחבר הליכוד חיים כץ מגיע לישיבת מזכירות הליכוד בכנסת בירושלים. 28 ביוני 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אופיר אקוניס – ינואר 2020 עד מאי 2020; איציק שמולי – מאי 2020 עד מאי 2021; מאיר כהן (קדנציה שנייה) – יוני 2021 עד דצמבר 2022; יעקב מרגי – דצמבר 2022 עד נובמבר 2025; חיים כץ (קדנציה שנייה) – נובמבר 2025 עד היום.

לסיכום: במשך 15 שנה מתקיימת תבנית ברורה – כל שר מביא רפורמה חדשה, אף אחד לא מסיים את של קודמו. התקציב גדל פי 2.3, התוצאות לא זזות. כשלים כרוניים חוזרים שוב ושוב – קורונה, מלחמה, אותן טעויות.

האחריות מתפזרת בין שרי הרווחה, האוצר, שרים בתחומים קרובים (כמו שר העבודה), ראש הממשלה שממנה אותם, הדרג המקצועי הבכיר והכנסת. אבל מי באמת לוקח אחריות?

כשחושבים על יצחק הרצוג שאמר ב-2009 "מי שנכנס למעגל אוכלוסיית הרווחה לא מצליח לצאת ממנו", עולה השאלה: האם משהו השתנה ב-17 שנים? התשובה, למרבה הצער, היא שלא.

אילוסטרציה, מתנדבים למען נוער בסיכון, למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: באדיבות עלם)

כמה עוד דוחות מבקר המדינה נצטרך לקרוא לפני שמשהו ישתנה? כמה עוד ילדים ימתינו למעונות, כמה עוד קשישים ימתינו לדיור מוגן, כמה עוד בוגרים עם מוגבלות יישארו בלי שירות?

התשובה תלויה במי שיישב ליד השולחן במשרד הרווחה אחרי הבחירות. המפלגות ששלטו בממשלה במשך רוב 15 השנים האלה לא שירתו את כלל הציבור, אלא מגזרים מסוימים בלבד. הגיע הזמן שמי שיכהן במשרד הרווחה יכוון לכלל האוכלוסייה, ולא רק לחלק ממנה.

ניר גולדברג, כלכלן ורו"ח. כתב שוק ההון בגלובס בעבר, מנהל כספים של חברות היי-טק, יזם ומשקיע בחברות היי-טק.