הזעזוע מהתוצאות הטרגיות של הסופה בשבת האחרונה עדיין טרי, וקשה להשתחרר מהמחשבות על רגעי האימה האחרונים של דין שושני וסתיו הררי, אשר טבעו למוות במעלית בית מגוריהם בשבת שעברה.

הבוקר כבר התחילה חזית חורפית חדשה, שעלולה להיות קיצונית לא פחות, ומשבר האקלים גורם לאירועים כאלה להיות שכיחים יותר ויותר.

האם ניתן למנוע אסונות כמו הצפת החניון בתל אביב, שגרמה למותם של שושני והררי? שני מומחים ששוחחנו אתם מבהירים שקיימים פתרונות תכנוניים טכניים פשוטים למדי, שיכולים למנוע אסונות כאלה, לטווח הקצר הבינוני והארוך.

הטווח הקצר: לחסום גישה לחניונים תת-קרקעיים

"ברור שאי אפשר לפתור דברים מעכשיו לעכשיו, אבל יש פתרונות מידיים שיכולים למנוע אסון", אומר סא"ל במיל' מירל לוטן מפיקוד העורף, מהנדס שמשמש כיועץ לבטיחות בחירום.

"שמעתי אתמול את רון חולדאי אומר שאין אשמים במה שקרה. שכל מה שקרה זה מהשמיים, מן אללה. ברור שעם גישה כזו תמיד נגיע שוב לטרגדיה ולוועדות חקירה, כמו שתמיד קורה בישראל".

מה הפעולה הראשונה שהיית נוקט בה עכשיו, מיד, לקראת הסופה של מחר?
"דבר ראשון הייתי סוגר לחלוטין את כל החניונים, המעברים התת-קרקעיים והכבישים הנמוכים שמועדים להצפות. אנחנו הרי יודעים בדיוק איפה הם.

"אין כאן הפתעות. אנחנו הרי יודעים בדיוק מתי יגיעו הגשמים. כמה שעות קודם אפשר וצריך לסגור את המקומות שמועדים לפורענות. בדיוק כמו שסגרו את אתר החרמון כשחששו שהאיראנים או הסורים יירו לשם".

אי אפשר לסגור את כל דרום תל אביב.
"נכון. יש באמת כבישים שאי אפשר לסגור אותם למרות שיודעים שהם מועדים להצפה. ליד כבישים כאלה צריך להציב גרר עם נהג של הרשות המקומית, שיוכל לחלץ נהגים שנתקעים שם. אלה דברים שעושים אותם בהיערכות חירום בחו"ל והם מצילי חיים".

סא"ל במיל מירל לוטן (צילום: באדיבות המרואיין)

פתרונות נוספים שלוטן מציע לשיטפון הבא כבר נאמרו ואינם נמצאים בתחום ההתמחות שלו: "לאייש את כל מוקדי החירום בעשרות אנשים, כשיודעים שצפוי מזג אוויר קיצוני. הרי ידעתם שצפויה סופה ושיהיו מאות ואלפי פניות. למה לא דאגתם שיהיה מי שיקבל אותן? בנוסף, חייבים לוודא מראש שכל כוחות החירום יימצאו סמוך לאזורים שיודעים מראש שהם מועדים לפורענות".

בטווח הבינוני: אפשר לבנות חניונים שלא יוצפו

ישראל הופכת בקצב מואץ ממדינה של שיכונים, בתי דירות קטנים וצמודי קרקע למדינה של בנייה רוויה, ולכן נבנים בשנים האחרונות יותר ויותר חניונים תת-קרקעיים.

הצירוף של יותר ויותר חניונים ויותר ויותר הצפות מגדיל בצורה דרמטית את הסיכון לאסונות מהסוג שראינו בשבת – אבל למומחים יש פתרונות שיאפשרו לבנות חניונים שלא יוצפו.

"ברגע שהכניסה לחניון נמוכה מהרחוב יהיו הצפות מסוכנות בחניון והוא יהיה מלכודת מוות. זה ידוע מתקופת אייזק ניוטון שנוזלים נעים אל הנקודה הנמוכה ביותר ולכן מדהים שיש אפילו בניין אחד שמתוכנן כך"

"זאת סוגיה תכנונית פשוטה", אומר לוטן. "הגשם נכנס לחניון בגלל שיש הפרשי גובה בין החניון לבין הרחוב. ברגע שהכניסה לחניון נמוכה מגובה הרחוב – יהיו הצפות מסוכנות בחניון והוא יהיה מלכודת מוות.

"זה ידוע מתקופת אייזק ניוטון שנוזלים נעים אל הנקודה הנמוכה ביותר ולכן מדהים שיש אפילו בניין אחד שמתוכנן כך, ויש, כמובן, לא אחד אלא אלפים".

אז אי אפשר לבנות חניונים תת-קרקעיים בכלל?
"אפשר, ופשוט צריך שהכניסה לחניון תגיע ממפלס גבוה מגובה הרחוב. לבנות מסלול כניסה לבניין שבו המכוניות והולכי הרגל יעלו ורק אחר כך, כשהם בתוך חלל הבניין הסגור, ירדו. ככה בונים כיום מבנים בערים מועדות לשיטפונות בארה"ב, ביפן, בסינגפור. זה הופך את הבנייה לקצת יותר מורכבת ויקרה ולכן בארץ חוסכים ובונים בצורה שגויה ומסוכנת, זה הכול".

ד"ר אפרת מורין, מומחית לתכנון עירוני מהחוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, מציעה פתרון תכנוני פשוט אחר שיקטין את הסיכוי להצפה במרתף הבניין: לבנות בניינים שמערכת הניקוז שלהם – המרזב – פונה לאדמה או לצמחייה ולא למשטח שבנוי מבטון, כמו הרחוב, רחבת הכניסה או החניון.

לדברי מורין, "הצפות מתרחשות ברגע שהמים נופלים על בטון כיוון שהם אינם יכולים לחלחל. ברגע שהמים נופלים על הקרקע ועל צמחייה הם מחלחלים והסיכוי להצפה יורד פלאים. יש לעובדה הזאת השלכות תכנוניות גדולות מאוד במאקרו, בתכנון עירוני, ויש לה השלכות גם ברמת המבנה הבודד. יש תחום מחקר שלם שקיים 15 שנה ונקרא 'תכנון רגיש למים' וזאת אחת המסקנות שלו.

"גם כשהרחוב כולו מוצף, הבניינים שמועדים לפורענות הם אלה שהמרזב שלהם נשפך על בטון. אם למים אין לאן להתנקז נוצרת הצפה מסביב לבניין עצמו, ואם גם הכביש מוצף אין למים לאן ללכת והמוצא הכי קרוב שלהם הוא החניון. ברגע שמרזב נופל על צמחיה או על אדמה, זה מספיק ברוב המקרים כדי לנקז את המים שנופלים על הבניין עצמו ולהרחיק אותו מההצפה  בכביש".

כמה מהבניינים בישראל נבנים בשיטת "מרזב-לאדמה" שאת ממליצה עליה?
"יש בניינים כאלה, אבל כפרקטיקה תכנונית, כשיטה, זה עדיין לא מיושם בקנה מידה רחב, אם זה בכלל מיושם. אני לא יודעת את המספרים ולא יודעת אם יש סטטיסטיקה, אבל יש הרבה מאוד בניינים שהמרזב שלהם נופל על בטון וגורם להצפות".

הטווח הבינוני-ארוך: תכנון הרגיש למים

בטווח הארוך, הפתרון להצפות בחניונים הוא, כמובן, לא רק למנוע מהם להיכנס לחניונים אלא למנוע או להקטין את מספר ההצפות עצמן.

לדברי ד"ר מורין, "אחת הסיבות המרכזיות לריבוי ההצפות הוא הבנייה הרוויה. כמו ברמת הבניין הבודד, גם ברמת המקרו, ברגע שגשם נופל על קרקע יש לו לאן לחלחל. ברגע שהוא נופל על בטון הוא גורם להצפה. כל מישור החוף שלנו הולך ומתכסה בבטון וזה מגדיל מידית את מספר השיטפונות. הסיכוי של סופה לפגוש בטון ולהפוך להצפה כיום גדול עשרות מונים מאשר לפני 30 שנה".

ד"ר אפרת מורין (צילום: האוניברסיטה העברית)

אבל במצב שבו האוכלוסייה גדלה מהר אין ממש תחליף לבנייה רוויה. אין מקום לכל כך הרבה אנשים בצמודי קרקע או מבנים קטנים, וגם אם יש, יש לזה מחיר סביבתי כבד.
"גם בלי להיכנס לשאלות המורכבות על שאמרת עכשיו, הבנייה הרוויה היא עובדה. מה שניתן לשנות היא הדרך שבה מתכננים אותה, וזה כבר עניין של תכנון. האם דואגים שבנייני מגורים יהיו מוקפים ברצועה קטנה, לפחות, של קרקע וצמחיה? לאן מפנים את הניקוז שלהם? כיצד מתכננים את הניקוז הכללי של הרחובות? האם במקומות נמוכים במיוחד יש צומת רחובות או גינה ציבורית?

"אני לא טוענת שאפשר למנוע הצפות לגמרי או כמעט לגמרי, אבל יש לנו הרבה השפעה על התכיפות והעוצמה שלהן. כרגע, כאמור, התכנון הרגיש למים עדיין לא נכנס לפרקטיקה בישראל והבנייה נעשית באופן שמחמיר ומגביר את ההצפות".

לדעתך ריבוי ההצפות הוא תוצאה של בנייה רוויה מדי ולא רגישה למים, ולא של משבר האקלים העולמי וריבוי הסופות?
"שני הגורמים משפיעים. זה לא אחד מול אחד, ואין שום דרך מדעית לבדוק איזה משני הגורמים משפיע יותר. זה גם לא חשוב ואפילו יכול להזיק לקבוע שבעיה מסוימת משפיעה פחות. השינוי באקלים קיים, הוא מזיק והרסני ואם הוא לא יטופל הוא יגרום להרבה מאוד אסונות".