בישראל מעדיפים את צבא לבנון על פני כוח בינלאומי חדש

בעוד שבישראל מחכים בקוצר רוח לסיום המנדט של כוח האו"ם בלבנון ב־31 בדצמבר 2026, באיחוד האירופי חוששים מכך מאוד. בחודש אוקטובר הקרוב אמור האיחוד לקבל החלטה על סיוע צבאי וביטחוני רחב היקף למדינת הארזים, במטרה "לייצב את המצב הביטחוני במדינה", כפי שמוגדר בהחלטה המתגבשת.

שלשום, באירלנד, לאחר פגישה עם שר ההגנה של לבנון, הצהירה שרת החוץ של האיחוד קאיה קאלאס על ההחלטה המתגבשת. עדיין לא ברור מה היא אמורה לכלול ואם מדובר גם בשליחת כוחות צבאיים ללבנון.

צרפת, שמובילה את התמיכה האירופית בלבנון, כבר הצהירה בעבר כי היא מוכנה לשלוח כוח צבאי שיחליף את יוניפי"ל. אלא שקאלאס הצהירה במפורש כי הסיוע הביטחוני אינו אמור להחליף את יוניפי"ל בדרום המדינה, כך שעדיין לא ברור מה בדיוק הוא יכלול.

החשש הישראלי הוא שכל נוכחות של כוח צבאי זר בלבנון עלולה להגביל משמעותית את פעילות צה"ל במקרה של הידרדרות ביטחונית

עשר מדינות באיחוד כבר הודיעו כי הן תומכות בהחלטה. המטרה שהוגדרה היא שיפור המצב הביטחוני הפנימי בלבנון וסיוע בפיקוח על הגבולות היבשתיים והימיים.

בישראל עוקבים אחר ההתפתחויות וממתינים להחלטה שתתקבל. אופן הסיוע והיקפו טרם סוכמו, והם עדיין נתונים לדיונים פנימיים באיחוד. החשש הישראלי הוא שכל נוכחות של כוח צבאי זר בלבנון עלולה להגביל משמעותית את פעילות צה"ל במקרה של הידרדרות ביטחונית.

שיירת כלי רכב של כוח האו"ם הזמני בלבנון (יוניפי"ל) בכניסה לעיר צור שבדרום לבנון, 23 ביוני 2026. (צילום: Joseph EID / AFP)

הנחת המוצא בישראל, המשותפת לדרג המדיני והצבאי כאחד, היא כי לאחר יציאת יוניפי"ל, שלאורך השנים נכשל בתפקידו להרחיק את חזבאללה מהאזור שמדרום לליטני, אסור לאפשר שוב נוכחות של כוחות זרים בלבנון. הכוח החמוש היחיד שישראל רוצה לראות מולה בגבול הצפוני הוא צבא לבנון.

הטראומה הישראלית בעניין הזה טרייה. גם במלחמה הנוכחית וגם במלחמת לבנון השנייה נקלעה ישראל למלכודת מדינית שאפשרה למלחמה להתארך. ישראל מצאה את עצמה נלחמת בארגון טרור בעל יכולות של צבא (צבא טרור, במינוח של צה"ל), בלי יכולת להפעיל מנופי לחץ צבאיים על תשתיות המדינה.

כך נוצרה מציאות שבה ישראל תוקפת "בפינצטה" מטרות בתוך כפרים שיעיים ונמנעת מפגיעה בתשתיות לבנוניות. את המגבלה הזו מבקשים בישראל להסיר, כדי ליצור מצב שבו כל עימות בלבנון יהיה עימות של מדינה מול מדינה, על כל המשתמע מכך לפי דיני המלחמה.

הטראומה הישראלית בעניין הזה טרייה. גם במלחמה הנוכחית וגם במלחמת לבנון השנייה נקלעה ישראל למלכודת מדינית שאפשרה למלחמה להתארך

במילים אחרות, ישראל תוכל לתקוף מטרות תשתית ונכסי מדינה של לבנון. במצב כזה, מגוון מנופי הלחץ הישראליים על לבנון יגדל משמעותית, וחשוב מכך – הדבר יאפשר מלחמות קצרות יותר.

בינתיים, הלחימה בשטח מתנהלת על פי הנוסחה הישנה. ישראל ומדינת לבנון מדברות בחסות אמריקאית ברומא; ישראל וצבא חזבאללה נלחמים בטריטוריה לבנונית ריבונית, אבל בשטח מתוחם ומוגבל. נבטייה אין, ביירות אאוט, בלשון פשוטה.

מבט על רכס עלי טאהר ממבצר הבופור בדרום לבנון, 7 ביולי 2026 (צילום: עמנואל פביאן)

שלשום בלילה (שלישי) שיגר חזבאללה שני רחפני נפץ לעבר כוח צה"ל שפועל ברכס עלי טאהר. מערכת המנהרות והבונקרים שבנתה איראן על הרכס האסטרטגי הזה עדיין לא טוהרה לחלוטין. באחד המתחמים עדיין מתבצרים כמה עשרות מחבלי חזבאללה, ולכן מדי כמה ימים משגר הארגון רחפנים לעבר כוחות צה"ל שסוגרים עליהם מלמעלה.

התגובה הישראלית במקרים הללו היא בבחינת רפלקס מותנה: תקיפה של מטרות חזבאללה נוספות באזור הקו הצהוב. אחת התקיפות בשבוע שעבר הייתה מצפון לו, בעיירה ערבסאלים, מה שמייד עורר בלבנון חשש שישראל עומדת להזיז את הקו הצהוב צפונה. זה לא קרה, אבל היה כאן איתות ישראלי באש לחזבאללה.

נראה כי נכון לעכשיו הארגון השיעי מקפיד להיצמד לכללי המשחק שנקבעו. שיגור הרחפנים לעבר כוחות צה"ל שלשום הוא, בפרשנות של חזבאללה, "שגרה" ולא חריגה

נראה כי נכון לעכשיו הארגון השיעי מקפיד להיצמד לכללי המשחק שנקבעו. שיגור הרחפנים לעבר כוחות צה"ל שלשום הוא, בפרשנות של חזבאללה, "שגרה" ולא חריגה. רחפן שמשוגר לעבר עלי טאהר יכול בקלות לחצות פיזית את הגבול לתוך ישראל, אך בפועל זה אינו קורה.

בצה"ל עמלו אתמול בבוקר רבות כדי לבדוק את החשד לחדירת כלי טיס באזור הקיבוצים דן ודפנה, חשד שהפעיל סירנות במספר רב של יישובים צמודי גדר. בדיעבד התברר כי מדובר בהתרעת שווא.

כלומר, חזבאללה לא שבר את הכלים. בינתיים.