רבים שואלים אם יוזמת עמיר פרץ לאיחוד טוטאלי במרכז-שמאל היא רק ספין. זה תלוי בכוונות שלו, ואני לא בטוח שאפילו הוא יודע מה הן. אבל השאלה החשובה יותר היא האם זה רעיון טוב בכל מקרה. זה כבר תלוי בשאלה אם מאמינים או לא שיש בישראל מערכת פוליטית שמבוססת על שני גושים יותר מאשר על מפלגות. והבלבול בעניין הזה מעניין.

רבים שואלים אם יוזמת פרץ לאיחוד טוטאלי במרכז-שמאל היא ספין. זה תלוי בכוונותיו, וספק אם הוא עצמו יודע מה הן. השאלה החשובה היא האם זה רעיון טוב. תלוי אם מאמינים שיש בישראל מערכת פוליטית שמבוססת על שני גושים

הרי עד כה, מאז שאיבדה תנועת העבודה את הדומיננטיות בשנות השבעים, התשובה תמיד הייתה שכן – אכן מדובר בשני גושים. אביגדור ליברמן סיבך את זה מעט כאשר יצא מגוש הימין אך גם לא הצטרף לגוש השמאל – אבל העיקרון נשמר. כחול לבן "ניצחה" בספטמבר בפער של מנדט, וראו איזה פלא: בלי גוש של 61 בני גנץ המנצח לא עלה לשלטון. כידוע, אף אחד לא עלה, ומה שהיה הוא שהווה.

אז נעשה תרגיל מחשבה: נניח שההצבעה בבחירות השלישיות במרץ תהיה זהה לזו בספטמבר, מלבד שכחול לבן, העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי רצות ביחד, בין אם כמפלגה (נקרא לזה "המערך"!), או בבלוק טכני, או בקומבינה אחרת.

במקרה כזה 33 המנדטים של כחול לבן היו מחוזקים ב-6 של העבודה-גשר וב-5 של המחנה הדמוקרטי והיינו מקבלים רשימה אחת מפוארת של 44 מנדטים. אם מקודם הם ניצחו, אז כעת קל וחומר.

כחול לבן "ניצחה" בספטמבר בפער של מנדט, וראו איזה פלא: בלי גוש של 61 בני גנץ המנצח לא עלה לשלטון. כידוע, אף אחד לא עלה, ומה שהיה הוא שהווה

לליכוד (בהנחה שלא יהיה איחוד מקביל בימין) יהיו 32 מנדטים בלבד, אך יחד עם הימין והמפלגות הדתיות הגוש יגיע ל-55, כמו היום.

לאביגדור ליברמן יהיו ה-8 שלו.

המסלול ל-61 יהיה זהה להיום – בידי ליברמן.

אין ספק שהנשיא ריבלין היה נותן את המנדט לבני גנץ בתור ה"זוכה". ומה אז?

נתניהו יטען שהעובדה שהיה שילוב במרכז-שמאל הוא חסר משמעות ויעשה את כל שביכולתו כדי להחזיק את הגוש שלו יחד. זכרו, חברי הגוש הזה בגלגוליהם השונים – הבית היהודי או המפד"ל, אגודה או יהדות התורה – מעולם לא נטשו את הליכוד אלא אם כן היה כבר לצד השני 61. זה לא רק קשור ללויאליות מטורפת לנתניהו חרף שחיתות – זו ההתנהגות הפוליטית הישראלית לאורך ההיסטוריה.

סביר להניח שהערבים יסכימו לתמוך בגנץ מבחוץ בתמורה לפירורים – כמו קודם. (כמו כן, סביר להניח שמרכיב בל"ד יתלבט – כלה שאיש לא רוצה בה מלבד אולי הקטארים – אבל סוג הלחץ הנכון ישמר אותם בפנים). זה יביא את גנץ ל-57, כמו קודם. ואז הכל יהיה תלוי בליברמן. האם יצטרף עם הערבים או ימשיך להתעקש על ממשלת אחדות?

כדי שהתוצאות יהיו שונות מאשר במועד ב', אחד מהתרחישים הבאים צריכים לקרות:

• ליברמן יתרשם כל כך מהעובדה ששלוש מפלגות המרכז-שמאל התאחדו, שהוא יסיר את הוטו על הערבים.
• המפלגות הדתיות והימניות יתרשמו כל כך מהעובדה ששלוש מפלגות המרכז-שמאל התאחדו שהן יפקירו את הליכוד בצורה שאף אחת מהן לא עשתה במשך חצי מאה, ובזאת יאפשרו הקמת ממשלה שתעצור את ההתנחליות ואת ההדתה.
• החבורה העלובה ב"הנהגת הליכוד" תתרשם כל כך מהעובדה ששלושת מפלגות המרכז-שמאל התאחדו, שהן ידיחו את נתניהו ויאפשרו ממשלת אחדות.
• דעת הקהל בסקרים תתרשם כל כך, שמערכת המשפט תרגיש מוסמכת יותר לנקוט בצעדים אמיתיים כדי לחסום את נתניהו. פירוש הדבר הוא שבית המשפט העליון או היועץ המשפטי לממשלה יחליטו כי מועמד שעומד בפני אישום שוחד לא יכול להיות ראש ממשלה בקדנציה חדשה. למרות שההגינות דורשת את כבר היום – הם נמנעו מצעד כזה (על אף המוניטין המטעה שלהם כאילו שהם אקטיביסטיים באופן חריג בנוף הבינלאומי).

האם נראה שאחד מהתרחישים הללו סביר? הייתי אומר שלא ממש. אולי האחרון שבהם, בדוחק.

זה משאיר אותנו עם השאלה הנצחית: האם דפוסי ההצבעה בפועל עשויים להשתנות, כך שתמונת המנדטים תזוז, ותהיה הכרעה, ויתגלה ציבור שמתעמק בנושאים ומפגין שיקול דעת, מוסר וראייה למרחקים?

זה משאיר אותנו עם השאלה הנצחית: האם דפוסי ההצבעה בפועל עשויים להשתנות, כך שתמונת המנדטים תזוז, ותהיה הכרעה, ויתגלה ציבור שמתעמק בנושאים ומפגין שיקול דעת, מוסר וראייה למרחקים?

הטענה נגד האיחוד הטוטאלי במרכז-שמאל ברורה. כחול לבן מקווים להעביר אליהם קולות ימין רך, וכדי לעשות זאת הם לא יכולים להיות בעלי קשר ישיר למרצ.

חסידי האיחוד יאמרו שזה ייצור תחושה כה ספקטקולרית של תנופה וניצחון אימננטי, שיותר שמאלנים ירוצו לקלפיות – ואילו ימנים מבואסים ישארו בבית ויקללו שמאלנים וערבים.

קשה להעריך מי צודק. אני נוטה ללכת עם הטענה הראשונה. אנשים כאן לא משתכנעים כל כך מהר. והשנאה למרצ גדולה: זה בכלל לא מוצדק, אבל ממש תפרו להם חליפה של "אוהבי ערבים" – ומה יכול להיות רע מזה?

הטענה נגד האיחוד הטוטאלי במרכז-שמאל ברורה. כחול לבן מקווים להעביר אליהם קולות ימין רך, וכדי לעשות זאת הם לא יכולים להיות בעלי קשר ישיר למרצ

מה שמחזיר אותנו להתחלה: יותר חשוב שמרצ ועבודה יתאחדו כדי להבטיח ששום קול בשמאל לא ירד לטימיון. האיחוד ביניהם מבטיח שאף אחת לא תרד מתחת לאחוז החסימה, ולא גורע שום קול מהגוש, עם כל הכבוד לאורלי לוי אבוקסיס (שבכל אופן צריכה לעבור לכחול לבן).

מצד שני בפירוש יש סיכוי שמצביעי שמאל פיינשמקרים יוותרו על הצבעה מרוב זעם על מנהיגי השמאל שנטלו על עצמם הימור מופקר בריצה בנפרד – הימור המאיים להאריך את שלטון נתניהו ולהמיט נזק נוסף על מדינת ישראל. זה לא הגיוני, אבל יש הרבה חוסר הגיון בקרב מצביעי שני הגושים גם יחד. בזה, ואולי רק בזה, יש אכן סוג של אחדות לאומית.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

״צלצלת למשטרה?״ שואלת הפקידה בלשכת התעסוקה את אלכס, גיבורת סדרת המופת "Maid" שפרצה לחיינו החודש והכניסה אגרוף בבטן התמימה שלנו.

״לא. בשביל מה? כדי להגיד שהוא לא הרביץ לי?״ עונה לה אלכס בפנים דומעות.

״צלצלת למשטרה?״ שואלת הפקידה בלשכת התעסוקה את אלכס, גיבורת סדרת המופת שפרצה לחיינו החודש והכניסה אגרוף בבטן התמימה שלנו. ״לא. בשביל מה? כדי להגיד שהוא לא הרביץ לי?״

״אני יכולה למצוא לך מקום במקלט לנשים מוכות״ ממשיכה הפקידה לנסות. אלכס לא חלקה איתה את כל הפרטים הקטנים של הזוגיות שלה אבל פניה המפוחדות מסגירות מציאות מורכבת.

״אני ממש לא רוצה לקחת מיטה של מישהי שהתעללו בה ׳באמת׳״ מסרבת אלכס בנימוס.

״התעללו באמת? מה זה בעצם אומר״ מתעקשת הפקידה ועושה עם אלכס חסד עצום כשהיא מחדירה לה למודעות שישנן צורות רבות של התעמרות, כאשר מכות פיזיות לאו דוקא מהוות את הקו האדום היחיד.

״נו. את יודעת. נשים שנפגעו באמת מהבעלים שלהן״ מסבירה לה אלכס.

״ואיך נראית התעללות בכאילו?״ שואלת אותה הפקידה, ״הפחדות? איומים? שליטה?״.

אלכס מורידה את העיניים. האסימונים נופלים. מאוחר יותר היא תגלה שבמקלט לנשים מוכות נמצאות כל מיני נשים. לחלקן סימני חניקה על הצוואר, אך אחרות נראות רגילות לחלוטין. נשים נורמטיביות כמוני וכמוך. אלכס תופתע לגלות שהן מנסות לעזוב את הבית בממוצע שבע פעמים לפני שהן עוזבות את בעליהן לתמיד.

לחלקן סימני חניקה על הצוואר, אך אחרות נראות רגילות לחלוטין. נשים נורמטיביות כמוני וכמוך. אלכס תופתע לגלות שהן מנסות לעזוב את הבית בממוצע שבע פעמים לפני שהן עוזבות את בעליהן לתמיד

אלכס מתעוררת באמצע הלילה. נחושה. לוקחת את התיק שהכינה מראש, מרימה את בתה בת השלוש ממיטתה, יוצאת מהבית חרישית, נכנסת בשקט לרכב ומתניעה. שון מתעורר, מגלה שאשתו ובתו עזבו ורץ החוצה לעצור את הרכב בגופו. ללא הצלחה.

כך נפתחת הסדרה הכי בועטת שהיתה פה לאחרונה.

הסצנה הזו מגלמת את סיוטה של כל אישה. המצב בבית כל כך חמור, שאת מחליטה לקום ולעזוב. אין לך תכניות לעתיד, בית או כסף, אבל הצלחות שהתעופפו אחרי ארוחת הערב, החור בקיר מהאגרוף שהונף סנטימטר מהפרצוף שלך, כולם מסמנים לך שרע פה ואת חייבת לברוח. עכשיו. מיד.

ואלכס יוצאת מהבית עם 30 דולר בכיס.

את לא מספרת לחברות או למשפחה הקרובה ואת לבד. הם הרי לא יבינו. לא יאמינו. הוא כזה אבא טוב.

אלכס תספר בהמשך הסדרה לאמה שאינה מעורבת כלל בחייה, כי היתה כלואה בקראוון הזוגי שלהם שנתיים. עם בתם התינוקת. הרחק מעיני החברים והמשפחה. היא תספר לאמה ששון לקח לה את כרטיס האשראי ומידר אותה כלכלית. ואמה תופתע. ותשכנע אותה לחזור לקראוון. ולשון. ולחיים הממוצעים מינוס שלהם.

המצב בבית כ"כ חמור, שאת מחליטה לקום ולעזוב. אין לך תכניות לעתיד, בית או כסף, אבל הצלחות שהתעופפו, החור בקיר מהאגרוף שהונף סנטימטר מהפרצוף שלך, כולם מסמנים לך שרע פה ואת חייבת לברוח

את מרוששת כלכלית, כנראה שעזבת את הלימודים או העבודה, ואין לך מושג כמה כסף יש בחשבון המשותף שלכם. את מתה מפחד שכשתעזבי את הבית לא יהיה לך איפה לישון.

מאוחר יותר אלכס נכנסת לראשונה בחייה לבנק ופותחת חשבון בנק. היא מפקידה בו 6 דולר. זהו החשבון הראשון שהוא שלה. חשבונות הבית וההתנהלות הכלכלית היו בידיו של שון עד כה. זו הפעם הראשונה שהיא צריכה להתמודד לבד עם גידול הילדה המשותפת, עם דיור, מזון וקיום בסיסי. הן ישנות ברכב, ברחוב, במעבורת. ואלכס נמנעת מלבקש עזרה.

עזיבה של בעל שתלטן אינה מובנת מאליה. אין עליך סימני חניקה, שריטות או דימום. את מרגישה שאת הוזה, שהוא יכול להשתפר, שמחר יהיה טוב יותר. את לא מספרת לחברות או למשפחה כי אין מה לספר.

״מה אני אגיד למשטרה״? את חושבת לעצמך. ממש כפי שאלכס חשבה. זו אינה אלימות ״אמיתית״, את חושבת. זה "לא נחשב״.

״יש נשים שאצלן זה חמור יותר. זה על אמת״ את מסבירה לעצמך ומדרגת. אצלי זה ״רק״ איומים.

״כשגיליתי שאני בהריון סיפרתי לו. כשהוא הבין שאני לא הולכת לעשות הפלה הוא התפוצץ. הוא קילל וגידף. אמר שאני זונה. שאני הורסת לו את החיים. ושהוא בחיים לא יסלח לי. והוא לא סלח. ואני מפחדת ממנו מאז״ מספרת אלכס לדניאל, שכנתה במקלט לנשים מוכות.

עזיבה של בעל שתלטן אינה מובנת מאליה. אין עליך סימני חניקה, שריטות או דימום. את מרגישה שאת הוזה, שהוא יכול להשתפר, שמחר יהיה טוב יותר. את לא מספרת לחברות או למשפחה כי אין מה לספר

הפחד מגדיר את ימיך מאותו רגע ואילך ומוביל אותך. פחד ממה? את לא יודעת לשים את האצבע. לפעמים את מכווינה את צעדיך מתוך הפחד הזה. את צופה את צעדיו ותגובתו מראש ונערכת. ונמנעת. ועושה כל מה שצריך כדי למתן את התגובות שלו.

אז למה מערכת החוק לא רואה את אלכס אלא מתאכזרת אליה? מדוע כדי לקבל דיור ציבורי עליה להציג תלוש משכורת? כיצד היא אמורה לעבוד ולטפל בביתה התינוקת בו זמנית? ואיך תעניק לשתיהן קורת גג? ומה תעשה כשבתה חולה אבל עליה להתייצב למשמרת? האדישות הבירוקרטית.

האטימות הפקידותית. והעטיפה המשפטית המיותרת הן הסיבה שנשים רבות נשארות במערכת יחסים רעה ושתלטנית ולא עוזבות. למעשה רובן נשארות. רק כרבע מהנשים שחוות שתלטנות קיצונית שוקלות לעזוב. וגם אז, אך ורק במידה ויש להן עצמאות כלכלית כלשהי.

והסדרה מנכיחה שוב ושוב את כל המכשולים בדרך. אלכס אוספת דולר לדולר, נעזרת בדיור ציבורי, עובדת כעוזרת בית וממרקת שירותים של בתי עשירים וגם של בתים אחרי פינוי. היא אחוזת טירוף לקיים את עצמה ואת בתה בכבוד. להעניק קורת גג, כאשר כל המערכות סביבה קורסות ולא מסייעות אלא מכשילות.

לרוב, אין סביבה תומכת או מעטפת או אפילו רשת הצלה כלשהי. כשאת חווה שתלטנות קיצונית את לבד. לגמרי לבד.

האטימות הפקידותית. והעטיפה המשפטית המיותרת הן הסיבה שנשים רבות נשארות במערכת יחסים רעה ושתלטנית ולא עוזבות. למעשה רובן נשארות. רק כרבע מהנשים שחוות שתלטנות קיצונית שוקלות לעזוב

ולכן הסדרה הזו חשובה. היא בועטת בנו להתעורר מהעיוורון ולנוע באי נוחות לנוכח הקשיים של היומיום בעולם שבו אין מודעות לסוגים שונים של חוויות קשות שנשים חוות בבית. והנשים הללו נמצאות סביבנו. מאחורי החיוך והתדמית של יציבות ובטחון של חברות ושכנות שלנו ישנה מציאות מורכבת וקשה ששקופה לכל מי שמתבונן.

אם לא נתבונן טוב יותר ואם לא נשנה את מערכת המשפט והאכיפה, לא נראה נשים כמו אלכס עד שיהיה מאוחר מדי.

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". היא אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים בעבודה ובעולם המשפחה. שותפה לחקיקה בתחומים אלה ומתמחה באלימות נטולת היבטים פיזיים כלפי נשים. כיום מתגוררת עם משפחתה בלוס אנג׳לס, שם היא שליחה של הסוכנות היהודית ומנהלת את פעילות הסוכנות באזור מערב ארה״ב. אילנה היא ד״ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים (צילום: ליפז בראל)

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דנה בישיבות במליאה שלה, אבל בעיקר במסגרת ועדות המשנה, בנושאים ביטחוניים רגישים וסודיים. במשך 31 שנים שבהן סיקרתי את ישיבות הוועדה שמעתי שוב ושוב על המאמצים על האמצעים הננקטים ע״י יו"ר הוועדה והמנהל האדמניסטרטיבי שלה כדי למנוע דליפת מידע סודי לציבור.

ב-31 השנים שבהן סיקרתי את ישיבות וועדת חוץ וביטחון שמעתי שוב ושוב על המאמצים על האמצעים הננקטים ע״י יו"ר הוועדה והמנהל האדמניסטרטיבי שלה כדי למנוע דליפת מידע סודי לציבור

זכור לי למשל, שבשנים שבהן כיהן יצחק שמיר כראש הממשלה הוא התנגד בתוקף לכך שח״כ יוסי שריד ממרצ יהיה חבר בועדות המשנה, כי חשש שלא ישמור על סודות המדינה. לימים היה שריד אחד החברים החשובים גם בוועדות המשנה החשאיות ביותר.

במשך שנים סירבו לאפשר לנציגי המפלגות הערביות להיות חברים בוועדה. כשהתירו לנציג ערבי להשתתף בדיונים הוא נטל חלק רק בישיבות מליאת הוועדה ולא בוועדות המשנה. אף פעם לא ניתן פרסום פומבי לנושאים שנידונו בוועדות המשנה ובעיקר בוועדות המשנה למודיעין ושירותים חשאיים, ובקושי ניתן פרסום לשמות חברי ועדות המשנה.

כשהגיעו לדיוני ועדות המשנה ראשי המוסד והשב״כ ונציגים נוספים שרצו למנוע את חשיפתם לעיתונאים ובעיקר לצלמי העיתונות והטלוויזיה, נהגו להכניס אותם לכנסת ולחדרי ועדת החוץ והביטחון מכניסה צדדית. על חברי הועדה נאסר להכניס טלפונים ניידים לדיונים, ועובדי הוועדה חוייבו לעבור תחקיר ביטחוני ולקבל סיווג ביטחוני.

זכורות לי שנים שבהן כל חברי ועדות המשנה שעסקו בנושאי ביטחון היו קצינים בכירים בצה"ל או בשב"כ ולא הייתה דריסת רגל של אחרים לדיונים הוועדה. לא מעט קצינים בכירים במיל. עמדו בראש הוועדה, ביניהם הרמטכ"לים שאול מופז וגבי אשכנזי, האלוף אורי אור, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר ואחרים. כשהגעתי לכנסת ב-1990 היו חברי הוועדה שרי הביטחון לשעבר יצחק רבין ועזר ויצמן והרמטכ"לים בדימוס רפאל איתן, חיים בר-לב, מרדכי (מוטה) גור, רחבעם זאבי (גנדי) ויהושע שגיא.

במשך שנים סירבו לאפשר לנציגי המפלגות הערביות להיות חברים בוועדה. כשהתירו לנציג ערבי להשתתף, הוא נטל חלק רק בישיבות מליאת הוועדה ולא בוועדות המשנה, ומעולם לא פורסמו פומבית הנושאים שנידונו בהן

לאור זאת הופתעתי כששמעתי שיו״ר הועדה החדש, ח״כ רם בן ברק (יש עתיד) שהיה סגן ראש המוסד, מעסיק את העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז מבלי שעברה תחקיר ביטחוני, למרות שהשתתפה בקורס של התנועה האסלאמית, אשר שלושה ממרציו הבכירים תמכו בפיגוע התאבדות וכן הואשמו בהסתה או נחקרו על תמיכה בטרור. לאחר שעמית סגל פנה אל בן ברק בעניין זה הוא החליט  להקפיא את פעילותה של העוזרת הפרלמנטרית עד לשובו מחו"ל, והדגיש כי "כיו"ר ועדת החוץ והביטחון אעמיד תמיד את נס ביטחון המדינה לפני כל שיקול אחר".

בעקבות חשיפת הקול היהודי:
רם בן ברק הקפיא את פעילות העוזרת שנפגשה עם שייחים מסיתים

בעקבות החשיפה הקפיא ח"כ רם בן ברק את פעילותה של העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז שנפגשה עם שייחים מסיתים ועברה קורס מדריכים של התנועה האסלאמית

לכתבה בקול היהודי: https://t.co/9SDwKJCTh2 pic.twitter.com/uG89CpBqFb

— הקול היהודי (@hakolhayehudi) October 14, 2021

בהתנהגותו זו הפגין בן ברק חוסר אחריות והעדר רגישות, וחבל שמנכ"ל הועדה או היועצת המשפטית שלה לא העירו על כך לבן ברק שהוא חדש בתפקיד.

בעקבות האירוע הזה קראתי גם דיווחים בתקשורת לפיהם יש גם טעם לפגם בכך שח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית) משתתף בדיוני ועדת החוץ והביטחון, משום גם עליו אי אפשר לסמוך בשל עמדותיו הקיצוניות.

לאור זאת הופתעתי כששמעתי שיו״ר הועדה החדש, ח״כ רם בן ברק, שהיה סגן ראש המוסד, מעסיק את העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז מבלי שעברה תחקיר ביטחוני והשתתפה בקורס של התנועה האסלאמית

ההבדל הוא שבשל החסינות שממנה נהנים הח"כים אי אפשר לחייב אותם לעבור תחקיר ביטחוני כדי לקבל סיווג ביטחוני. לעומת זאת לגבי אזרחים, יהודים וערבים, קיימת חובה להקפיד על חשיפתם לחומר רגיש.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״40 על 40״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.