רבים שואלים אם יוזמת עמיר פרץ לאיחוד טוטאלי במרכז-שמאל היא רק ספין. זה תלוי בכוונות שלו, ואני לא בטוח שאפילו הוא יודע מה הן. אבל השאלה החשובה יותר היא האם זה רעיון טוב בכל מקרה. זה כבר תלוי בשאלה אם מאמינים או לא שיש בישראל מערכת פוליטית שמבוססת על שני גושים יותר מאשר על מפלגות. והבלבול בעניין הזה מעניין.

רבים שואלים אם יוזמת פרץ לאיחוד טוטאלי במרכז-שמאל היא ספין. זה תלוי בכוונותיו, וספק אם הוא עצמו יודע מה הן. השאלה החשובה היא האם זה רעיון טוב. תלוי אם מאמינים שיש בישראל מערכת פוליטית שמבוססת על שני גושים

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הרי עד כה, מאז שאיבדה תנועת העבודה את הדומיננטיות בשנות השבעים, התשובה תמיד הייתה שכן – אכן מדובר בשני גושים. אביגדור ליברמן סיבך את זה מעט כאשר יצא מגוש הימין אך גם לא הצטרף לגוש השמאל – אבל העיקרון נשמר. כחול לבן "ניצחה" בספטמבר בפער של מנדט, וראו איזה פלא: בלי גוש של 61 בני גנץ המנצח לא עלה לשלטון. כידוע, אף אחד לא עלה, ומה שהיה הוא שהווה.

אז נעשה תרגיל מחשבה: נניח שההצבעה בבחירות השלישיות במרץ תהיה זהה לזו בספטמבר, מלבד שכחול לבן, העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי רצות ביחד, בין אם כמפלגה (נקרא לזה "המערך"!), או בבלוק טכני, או בקומבינה אחרת.

במקרה כזה 33 המנדטים של כחול לבן היו מחוזקים ב-6 של העבודה-גשר וב-5 של המחנה הדמוקרטי והיינו מקבלים רשימה אחת מפוארת של 44 מנדטים. אם מקודם הם ניצחו, אז כעת קל וחומר.

כחול לבן "ניצחה" בספטמבר בפער של מנדט, וראו איזה פלא: בלי גוש של 61 בני גנץ המנצח לא עלה לשלטון. כידוע, אף אחד לא עלה, ומה שהיה הוא שהווה

לליכוד (בהנחה שלא יהיה איחוד מקביל בימין) יהיו 32 מנדטים בלבד, אך יחד עם הימין והמפלגות הדתיות הגוש יגיע ל-55, כמו היום.

לאביגדור ליברמן יהיו ה-8 שלו.

המסלול ל-61 יהיה זהה להיום – בידי ליברמן.

אין ספק שהנשיא ריבלין היה נותן את המנדט לבני גנץ בתור ה"זוכה". ומה אז?

נתניהו יטען שהעובדה שהיה שילוב במרכז-שמאל הוא חסר משמעות ויעשה את כל שביכולתו כדי להחזיק את הגוש שלו יחד. זכרו, חברי הגוש הזה בגלגוליהם השונים – הבית היהודי או המפד"ל, אגודה או יהדות התורה – מעולם לא נטשו את הליכוד אלא אם כן היה כבר לצד השני 61. זה לא רק קשור ללויאליות מטורפת לנתניהו חרף שחיתות – זו ההתנהגות הפוליטית הישראלית לאורך ההיסטוריה.

סביר להניח שהערבים יסכימו לתמוך בגנץ מבחוץ בתמורה לפירורים – כמו קודם. (כמו כן, סביר להניח שמרכיב בל"ד יתלבט – כלה שאיש לא רוצה בה מלבד אולי הקטארים – אבל סוג הלחץ הנכון ישמר אותם בפנים). זה יביא את גנץ ל-57, כמו קודם. ואז הכל יהיה תלוי בליברמן. האם יצטרף עם הערבים או ימשיך להתעקש על ממשלת אחדות?

כדי שהתוצאות יהיו שונות מאשר במועד ב', אחד מהתרחישים הבאים צריכים לקרות:

• ליברמן יתרשם כל כך מהעובדה ששלוש מפלגות המרכז-שמאל התאחדו, שהוא יסיר את הוטו על הערבים.
• המפלגות הדתיות והימניות יתרשמו כל כך מהעובדה ששלוש מפלגות המרכז-שמאל התאחדו שהן יפקירו את הליכוד בצורה שאף אחת מהן לא עשתה במשך חצי מאה, ובזאת יאפשרו הקמת ממשלה שתעצור את ההתנחליות ואת ההדתה.
• החבורה העלובה ב"הנהגת הליכוד" תתרשם כל כך מהעובדה ששלושת מפלגות המרכז-שמאל התאחדו, שהן ידיחו את נתניהו ויאפשרו ממשלת אחדות.
• דעת הקהל בסקרים תתרשם כל כך, שמערכת המשפט תרגיש מוסמכת יותר לנקוט בצעדים אמיתיים כדי לחסום את נתניהו. פירוש הדבר הוא שבית המשפט העליון או היועץ המשפטי לממשלה יחליטו כי מועמד שעומד בפני אישום שוחד לא יכול להיות ראש ממשלה בקדנציה חדשה. למרות שההגינות דורשת את כבר היום – הם נמנעו מצעד כזה (על אף המוניטין המטעה שלהם כאילו שהם אקטיביסטיים באופן חריג בנוף הבינלאומי).

האם נראה שאחד מהתרחישים הללו סביר? הייתי אומר שלא ממש. אולי האחרון שבהם, בדוחק.

זה משאיר אותנו עם השאלה הנצחית: האם דפוסי ההצבעה בפועל עשויים להשתנות, כך שתמונת המנדטים תזוז, ותהיה הכרעה, ויתגלה ציבור שמתעמק בנושאים ומפגין שיקול דעת, מוסר וראייה למרחקים?

זה משאיר אותנו עם השאלה הנצחית: האם דפוסי ההצבעה בפועל עשויים להשתנות, כך שתמונת המנדטים תזוז, ותהיה הכרעה, ויתגלה ציבור שמתעמק בנושאים ומפגין שיקול דעת, מוסר וראייה למרחקים?

הטענה נגד האיחוד הטוטאלי במרכז-שמאל ברורה. כחול לבן מקווים להעביר אליהם קולות ימין רך, וכדי לעשות זאת הם לא יכולים להיות בעלי קשר ישיר למרצ.

חסידי האיחוד יאמרו שזה ייצור תחושה כה ספקטקולרית של תנופה וניצחון אימננטי, שיותר שמאלנים ירוצו לקלפיות – ואילו ימנים מבואסים ישארו בבית ויקללו שמאלנים וערבים.

קשה להעריך מי צודק. אני נוטה ללכת עם הטענה הראשונה. אנשים כאן לא משתכנעים כל כך מהר. והשנאה למרצ גדולה: זה בכלל לא מוצדק, אבל ממש תפרו להם חליפה של "אוהבי ערבים" – ומה יכול להיות רע מזה?

הטענה נגד האיחוד הטוטאלי במרכז-שמאל ברורה. כחול לבן מקווים להעביר אליהם קולות ימין רך, וכדי לעשות זאת הם לא יכולים להיות בעלי קשר ישיר למרצ

מה שמחזיר אותנו להתחלה: יותר חשוב שמרצ ועבודה יתאחדו כדי להבטיח ששום קול בשמאל לא ירד לטימיון. האיחוד ביניהם מבטיח שאף אחת לא תרד מתחת לאחוז החסימה, ולא גורע שום קול מהגוש, עם כל הכבוד לאורלי לוי אבוקסיס (שבכל אופן צריכה לעבור לכחול לבן).

מצד שני בפירוש יש סיכוי שמצביעי שמאל פיינשמקרים יוותרו על הצבעה מרוב זעם על מנהיגי השמאל שנטלו על עצמם הימור מופקר בריצה בנפרד – הימור המאיים להאריך את שלטון נתניהו ולהמיט נזק נוסף על מדינת ישראל. זה לא הגיוני, אבל יש הרבה חוסר הגיון בקרב מצביעי שני הגושים גם יחד. בזה, ואולי רק בזה, יש אכן סוג של אחדות לאומית.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com