אחת ההתפתחויות המוזרות יותר במהפכת הבינה המלאכותית היא שהאויב הפוליטי המוחשי ביותר שלה התגלה כמבנה חסר חלונות המלא במחשבים. חוות שרתים, שעד לא מזמן היו תשתית שעניינה בעיקר את תעשיית הטכנולוגיה ואת ועדות התכנון, הופכות למוקד של התנגדות עזה ברחבי העולם.
גם ישראל אינה יוצאת מן הכלל. אבל חוות השרתים הן סמל למשהו גדול יותר: הפחד והרתיעה הגוברים מפני הבינה המלאכותית עצמה.
הסיבות המקומיות משתנות. באירלנד, שם צרכו חוות השרתים 22% מהחשמל במדינה ב-2024, התרחבותן נשזרה בוויכוח על אנרגיה ואקלים. בצ'ילה מתמקדת ההתנגדות בעיקר בצריכת מים, ובהולנד נתקלו פרויקטים במגבלות סביבתיות. בדרום אפריקה קוראים ארגוני זכויות אזרח להקפיא את הרחבת חוות השרתים בגלל צריכת חשמל, מים וקרקע. זה מתחיל להיראות כתופעה פוליטית עולמית.
חוות שרתים, הופכות למוקד התנגדות עזה ברחבי העולם. גם ישראל אינה יוצאת מן הכלל. אבל חוות השרתים הן סמל למשהו גדול יותר: הפחד והרתיעה הגוברים מפני הבינה המלאכותית עצמה
יש לכך סיבות רציניות. חוות שרתים צורכות כמויות עצומות של חשמל, וחלקן גם כמויות ניכרות של מים. הן דורשות קווי הולכה ותחנות משנה, עלולות לייצר רעש מתמשך, תופסות שטחי קרקע נרחבים, ולאחר שלב ההקמה מעסיקות בדרך כלל מעט מאוד אנשים. לתושבים מותר לשאול מה בדיוק הם מקבלים בתמורה להקצאת משאבים נדירים לכמה מהתאגידים העשירים ביותר על פני כדור הארץ.
אבל קשה להסביר את עוצמת ההתנגדות רק באמצעות ויכוח על תעריפי חשמל ותכנון. בארצות הברית, שבעה מכל עשרה אמריקאים מתנגדים כיום להקמת חוות שרתים לבינה מלאכותית באזור מגוריהם. מכון גאלופ מצא שחלק גדול מההתנגדות נובע מחששות לגבי משאבים, סביבה והשלכות כלכליות – אבל חלק ממנה נובע מחשש מהבינה המלאכותית עצמה.
החשש המובן ביותר נוגע לתעסוקה. מערכות AI רוכשות יכולות שעד לא מזמן הצריכו עבודת מתכנתים, מתרגמים, עורכי דין, מעצבים, עיתונאים, אנשי שירות לקוחות, רואי חשבון ואנליסטים. חברות הטכנולוגיה מכנות זאת פרודוקטיביות, ובצדק; אבל פרודוקטיביות נראית אחרת לגמרי משולחנו של האדם שאת עבודתו המכונה לומדת לבצע.
לכן 71% מהאמריקאים מאמינים כיום שהבינה המלאכותית תביא לפחות מקומות עבודה ב-20 השנים הקרובות – והצהרותיהם של אילי הטכנולוגיה עצמם מלבות את החשש ללא הרף. החברה מתבקשת אפוא להעמיד כמויות עצומות של חשמל, קרקע ותשתיות לטובת מכונות, שיוצריהן מתגאים ביכולתן לבצע עבודות שכיום מבצעים בני הקהילות הללו.
הצהרות אילי הטכנולוגיה מלבות את החשש. החברה מתבקשת להעמיד כמויות עצומות של חשמל, קרקע ותשתיות – לטובת מכונות, אשר יוצריהן מתגאים ביכולתן לבצע עבודות, שכיום מבצעים בני הקהילות הללו
ויש סתירה עמוקה עוד יותר במקום העבודה. אותו מעסיק יכול לומר לעובדיו שהם חייבים לאמץ AI ולהגדיל באמצעותו דרמטית את התפוקה – ואז יעניש אותם, ואף יפטר אותם, משום שהסתמכו על זה יותר מדי.
הדיסוננס הזה משגע אנשים: הם נדרשים לסייע בהטמעת הטכנולוגיה שעלולה להפחית את ערכם שלהם, ובאותה שעה לנחש מהי בדיוק מידת ההסתמכות עליה שעדיין נחשבת לגיטימית.
לחרדה התעסוקתית הצטרף פחד בסיסי עוד יותר: שהטכנולוגיה עלולה להפוך לקשה לשליטה אפילו עבור יוצריה. החשש הזה קיבל חיזוק יוצא דופן כאשר כ-1,200 סוכני OpenAI שהשתתפו בניסוי יצרו מערכת תקשורת חשאית, שיתפו פעולה כדי לרמות במבחנים שניתנו להם וניסו להסתיר את מעשיהם.
הציבור שומע בעת ובעונה אחת שה-AI ישנה את פני הציוויליזציה, ושאפילו האנשים שבונים את המערכות המתקדמות ביותר אינם תמיד מסוגלים לצפות כיצד הן יתנהגו. מכונה אינה זקוקה לכוונות זדוניות כדי להיות מסוכנת; גם לדחפור אין כוונות.
ואז ישנם האנשים שבבעלותם המכונות. מהפכת ה-AI מתרחשת בתקופה של אי-שוויון עצום בעושר, ובה בעת מרכזת עוד יותר כוח כלכלי בידי מספר זעום של תאגידים ויחידים.
כמה ממיליארדרי הטכנולוגיה גם הפכו את עצמם לכאלה שאי אפשר להתעלם מהם מבחינה פוליטית. אילון מאסק תרגם עושר, שליטה בפלטפורמת תקשורת מרכזית וקשריו עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ – להשפעה פוליטית ישירה ולמשך זמן מה גם לסמכויות ביצועיות במסגרת DOGE, פרויקט הפיטורים השנוי במחלוקת.
בעלותו של ג'ף בזוס על "וושינגטון פוסט" החריפה את השאלה אם ראוי שמיליארדרים יחזיקו גם בעוצמה מסחרית אדירה וגם במוסדות שאמורים לבקר אותה. לארי אליסון הפך לבעל ברית חשוב של טראמפ בעוד שהאינטרסים התקשורתיים של משפחתו מתרחבים, ומארק צוקרברג שולט בפלטפורמות בעלות השפעה עצומה על פוליטיקה, מידע וילדים.
הדיסוננס משגע אנשים: הם נדרשים לסייע במקומות העבודה בהטמעת הטכנולוגיה שעלולה להפחית את ערכם שלהם, ובאותה שעה לנחש מהי בדיוק מידת ההסתמכות עליה שעדיין נחשבת לגיטימית
הדמויות הללו אמריקאיות משום שחברות הטכנולוגיה הדומיננטיות הן ברובן אמריקאיות, אבל החרדה היא עולמית. עובדים בכל מקום רשאים לתהות מדוע לקומץ אנשים בקליפורניה צריכה להיות השפעה כה עצומה על עתיד המקצוע שלהם.
אומנים מגלים שיצירותיהם שימשו לאימון מערכות שנועדו להתחרות בהם. מו"לים תוהים כמה מהעסק שלהם ישרוד. אוניברסיטאות מנסות להבין מה משמעותה של למידה כאשר מכונה מסוגלת לייצר חיבור סביר בתוך שניות.
וגם בישראל המתח כבר מוחשי מאוד. המדינה מבקשת להאיץ את הקמתן של חוות שרתים לבינה מלאכותית ולהכיר במתקנים הגדולים כ"תשתית לאומית", בין היתר כדי לקצר את הליכי התכנון.
המהלך עורר התנגדות מצד ארגוני סביבה ורשויות מקומיות, שהזהירו מפני העומס על משק החשמל, עלויות לצרכנים ופגיעה בשטחים פתוחים. ביולי הגיעה הסתירה לשיא כמעט אבסורדי: רשות החשמל הקפיאה ל-140 יום את הטיפול בבקשות חדשות לחיבור חוות שרתים, לאחר שהיקף הבקשות הגיע לכ-27 אלף מגהוואט – בערך פי שלושה מצריכת החשמל הממוצעת של ישראל כולה. המדינה רוצה להיות מעצמת AI, אבל התשתית הפיזית הנדרשת לכך כבר מתנגשת במגבלותיה של מדינה קטנה וצפופה.
זו הסיבה שחוות השרתים קיבלו משמעות פוליטית החורגת לחלוטין מקסמן האדריכלי. פעילי סביבה רואים צריכת חשמל ומים; עובדים רואים איום על תעסוקה; אומנים רואים איום על זכויות יוצרים; פעילי פרטיות רואים מעקב; שמרנים רואים כוח תאגידי שיצא משליטה; וכמעט כולם רואים ריכוזים גרוטסקיים של עושר. מסורות אידיאולוגיות שונות מתכנסות סביב החשד שהעוצמה הטכנולוגית התקדמה מהר יותר מהיכולת הדמוקרטית לשלוט בה.
פעילי סביבה רואים בחוות השרתים צריכת חשמל ומים מופרזת, עובדים רואים איום על תעסוקה, אומנים רואים איום על זכויות יוצרים, פעילי פרטיות רואים מעקב, ועוד. וכמעט כולם רואים ריכוזים גרוטסקיים של עושר
וחוות השרתים מעניקות לאזרחים דבר שמהפכת ה-AI בדרך כלל אינה מעניקה להם: מנוף. לאזרח כמעט אין דרך להשפיע על השאלה אם OpenAI תפתח את המודל הבא שלה או אם גוגל תהפוך עוד תחום עבודה לאוטומטי. לממשלות עצמן נאמר שהאטת הפיתוח פירושה סיכון של מסירת הטכנולוגיה המכרעת של המאה לידי סין.
אבל חוות שרתים זקוקות לקרקע, לחשמל, לקווי הולכה, לעיתים למים ולהטבות מס, ותמיד לאישור ממשלתי כלשהו. בסופו של דבר המהפכה הטכנולוגית מגיעה לוועדת תכנון או לרשות מקומית, שעל חבריה דווקא אפשר להפעיל לחץ ציבורי. מי שאינו מסוגל להסדיר את האלגוריתם יכול להתנגד לתשתית שמפעילה אותו.
העוצמה והפריסה הגאוגרפית של המאבקים מעידות שחוות השרתים הופכות למשאלי עם עקיפים על ה-AI עצמו. בארצות הברית לבדה, 75 פרויקטים בשווי של כ-130 מיליארד דולר נחסמו או עוכבו ברבעון הראשון של 2026.
הטיעונים בעד המשך ההשקעה ב-AI עדיין כבדי משקל. הבינה המלאכותית עשויה להביא לפריצות דרך יוצאות דופן ברפואה, במדע, בחינוך ובפרודוקטיביות. כוח מחשוב הופך למשאב אסטרטגי, ואין עתיד אטרקטיבי במיוחד שבו המדינות הדמוקרטיות מוותרות על הטכנולוגיה המכרעת של התקופה ומותירות אותה למשטרים סמכותניים.
אבל שאלת הלגיטימיות הופכת לבעיה. תעשיית הטכנולוגיה השקיעה כמויות אדירות של כישרון והון בהסבר עד כמה עוצמתית תהיה הבינה המלאכותית, והרבה פחות בשכנוע הציבור שהחלוקה שתיווצר בעקבותיה – של כוח, עושר, סיכון ותועלת – תהיה מקובלת עליו.
העוצמה והפריסה הגאוגרפית של המאבקים מעידות שחוות השרתים הופכות למשאלי עם עקיפים על ה-AI עצמו. בארצות הברית לבדה, 75 פרויקטים בשווי של כ-130 מיליארד דולר נחסמו או עוכבו ברבעון הראשון של 2026
עבור מיליוני אנשים שקיבלו מעט מאוד זכות לומר את דברם לגבי העתיד שה-AI יוצר, חוות השרתים עשויות להיות המקום הראשון שבו השאלה המופשטת מי שולט במהפכה הופכת למוחשית מספיק כדי שאפשר יהיה להשיב עליה. חוות השרתים הן המקום שבו המהפכה הבלתי נראית הזאת מקבלת סוף סוף צורה פיזית. כל החרדות המפוזרות סביב הבינה המלאכותית מקבלות פתאום כתובת.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו