בכחול-לבן מעריכים, על בסיס תקדימי העבר, שהדיונים על מתן חסינות לראש הממשלה בנימין נתניהו יארכו בין שבוע לשבועיים, מה שמותיר לכאורה מרווח נשימה למאבק על הקמת ועדת הכנסת. אתמול הציבו בני גנץ ועמיתיו במפלגת המרכז אולטימטום ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, להסיר עד היום (חמישי) את התנגדותו להקמת הוועדה.

בהנחה הסבירה שאדלשטיין לא ייעתר, היום הוא היום שבו המאבק מסלים. בכחול-לבן מסמנים שתי אפשרויות: הסתמכות על חוות דעת משפטיות, כולל פסיקה אפשרית של בג"ץ, שלא יותירו ברירה ליו"ר הכנסת. האפשרות השניה היא פעולה להחלפת אדשלטיין, המכהן כיו"ר כנסת זמני, ביו"ר קבוע, מהלך שמצריך רוב רגיל בלבד. הדחת יו"ר קבוע מחייבת רוב של 90 ח"כים.

אם אכן יושק היום – קרוב לוודאי שעדיין לא בגלוי – המהלך להדחת אדלשטיין, כחול-לבן יצטרכו לגבור על מהמורה חוקתית לא פשוטה: השאלה האם כנסת שהתפזרה יכולה למנות יו"ר קבוע. וכמו שאלות רבות אחרות בחודשים האחרונים, גם השאלה הזאת עוסקת במציאות חסרת תקדים. ליועצים המשפטיים או לשופטי בג"ץ שיכריעו בה תהיה השפעה עמוקה על ההתרחשויות הפוליטיות.

כחול-לבן יצטרכו לגבור על מהמורה חוקתית לא פשוטה: השאלה האם כנסת שהתפזרה יכולה למנות יו"ר קבוע. וכמו שאלות רבות אחרות בחודשים האחרונים, גם השאלה הזאת עוסקת במציאות חסרת תקדים

ההמתנה לתשובה, יחד עם עתירות לבג"ץ שיוגשו קרוב לוודאי על כל צעד ושעל בשבועות הקרובים, צפויות לעכב את לוח הזמנים ולהקטין את הסיכויים שדיוני החסינות של נתניהו ושל השר לשעבר חיים כץ יתנהלו עוד קודם לבחירות. היועץ המשפטי לכנסת איל ינון קבע כבר כי דיוני חסינות בסמוך ממש לבחירות יהיו בעייתיים.

בכחול-לבן מעריכים שאדלשטיין ישמח אם מישהו יוציא לו את הערמונים מהאש, יחלץ אותו מבין הפטיש והסדן, ויאפשר לו להקים את ועדת הכנסת תחת כפייה – בתקווה שבוחרי הליכוד ישתכנעו. "אם היה מגיע משמיים צו שאומר לו אתה חייב לעשות את זה, הוא היה המאושר באדם", אמר אחד הגורמים.
.
לאחר שהיועץ ינון הבהיר אתמול במכתבים חריפים לשר המשפטים אמיר אוחנה וליו"ר סיעת הליכוד מיקי זוהר כי טענותיהם על ניגוד העניינים שלו מופרכות ואינן כנות, המערכת הפוליטית ממתינה עכשיו לחוות דעת נוספת שלו – זאת שהזמין ממנו אדלשטיין ביום ראשון, על השאלה אם יש בסמכותו לבטל את רצון רוב חברי הכנסת ולמנוע את הקמת ועדת הכנסת.

חוות הדעת הזאת, אם תקבע שסמכותו של אדלשטיין מוגבלת, עשויה לקצר את התהליך. בכחול לבן מקווים שהיא תוגש היום.

המחנ"ד שוב משיקים קמפיין נגד עמיר פרץ

רק לפני חודשים ספורים ניהלו מרצ וישראל דמוקרטית בנפרד וביחד – כמחנה הדמוקרטי – קמפיין ביקורתי נגד עמיר פרץ ומפלגת העבודה, בטענה שיצטרפו לאחר בחירות ספטמבר לממשלה בראשות בנימין נתניהו. לדברים לא היה בסיס או היגיון בזמן אמת, וגם בדיעבד התברר שההשמצות החלו והסתיימו במוחות קודחים של בעלי עניין או שיפוט לקוי.

אתמול השיקה המחנה הדמוקרטי בגירסתה הרזה – מינוס סתיו שפיר – קמפיין נוסף שכולו ממוקד בפרץ. הקמפיין עושה שימוש בציטוט של פרץ מפברואר שנה שעברה, בו הוא מצהיר כי "עלינו לעשות ככל הנדרש כדי לממש את האפשרות לריצה משותפת של העבודה ומרצ".

התנהלותו של פרץ אכן מעוררת תהיות. במפלגת העבודה אומרים כי קריאתו להקמת גוש הכולל את כחול-לבן, העבודה והמחנה הדמוקרטי, אינה משחק האשמות אלא מענה לצורך בוער לעורר את קהל המצביעים.

על פי הניתוח הזה, הלוקה בכמה וכמה נקודות, אחרי שני ניסיונות להדחת נתניהו, מצביעי השמאל מיואשים ולא ייצאו לקלפיות בהמוניהם, מה שיאפשר לנתניהו להקים ממשלת ימין צרה. לכן, גורס פרץ, יש ליצור חיבור גדול שיגרום להתלהבות גדולה ולאחוזי הצבעה גבוהים במחנה.

גורם בעבודה אמר אתמול כי ללא מהלך משמעותי, יהיו גם בחירות מספר ארבע ומספר חמש, משום שתומכי נתניהו נהנים מהמצב הנוכחי. אחרי הכל, בכירי מפלגות הימין מכהנים כשרים ונהנים מתשומת לב תקשורתית גבוהה ומהיעדר פיקוח של הכנסת על פעולותיהם. אז מה איכפת להם למשוך את המצב עוד ועוד?

בהנחה שיש טעם להתווכח עם המתווה שנולד חסר חיים, יש בו שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא ההנחה שכל מצביעי הקצה – ימנים בכחול-לבן ושמאלנים במחנה הדמוקרטי – יצביעו לרשימה הכוללת גורמים ורעיונות המעוררים בהם התנגדות עזה. סביר יותר להניח שאיחוד כזה יגרור לאובדן קולות.

הבעיה השניה היא בהנחה שהמוטיבציה במרכז-שמאל נמוכה. ההיגיון המקובל אומר בדיוק את ההיפך – נתניהו נחלש מבחירות לבחירות, והוא כמו מתאגרף מדמם שזקוק לעוד כמה סנוקרות מדויקות בודדות כדי ליפול סופית. הסיכוי להחליפו דווקא גדול, ודאי אחרי שכבר הוכרז כתב האישום נגדו והתבקשה החסינות.

הניסיון להבין את פרץ צריך לחזור לפשטות. נקודת המוצא הראשונה שלו היא שההיסטריה בעניין אחוז החסימה מוגזמת. הוא טוען, במידה רבה של צדק, שעל פי כל הסימנים, העבודה והמחנה הדמוקרטי ייכנסו גם בנפרד לכנסת הבאה.

נקודת המוצא הראשונה של עמיר פרץ היא שההיסטריה בעניין אחוז החסימה מוגזמת. הוא טוען, במידה רבה של צדק, שעל פי כל הסימנים, העבודה והמחנה הדמוקרטי ייכנסו גם בנפרד לכנסת הבאה

הדבר השני הוא שפרץ פשוט אינו מוכן לנדב לכחול-לבן את המנדטים הנדרשים לה כדי לפתוח פער על הליכוד, ולהקטין את הסיכויים של הליכה לבחירות נוספות.

חבירה של העבודה ומרצ תגרום לבריחת מצביעים לכחול-לבן, אם כדי להגדיל אותה ואם משום שרבים ממצביעי העבודה הוותיקים רואים במרצ מפלגת שמאל רדיקלית. משמעות החבירה היא שפרץ יעמוד בכנסת הבאה בראש סיעה קטנטנה של 3-4 חברי כנסת, במקום בראשות מפלגה בת שישה ח"כים. ולזה הוא לא מוכן.