התקשורת לא מבקרת את הימין – אלא את הממשלות המכהנות

בקצרה

• סדרת מחקרים בדקה את השאלה האם יש הטיה פוליטית של סיקור הבחירות בישראל, ולא מצאה הטיה כזאת.
• במחקר על סיקור מערכות הבחירות בין 1996 ל-2009 בערוצי הטלוויזיה והרדיו לא נמצא דפוס עקבי של הטיה נגד הימין. 
• בבחירות ב-2001 אהוד ברק מהשמאל ספג יותר ביקורת מאריאל שרון מהימין. בבחירות 2006 מפלגת קדימה מהשמאל-מרכז קיבלה את רוב הביקורת.
• קדימה, הליכוד והעבודה קיבלו כמות זהה של ביקורת מהחדשות בטלוויזיה בבחירות 2009.
• מחקר עדכני מצא כי פוליטיקאים מהקואליציה מקבלים יותר זמן שידור מעמיתיהם מהאופוזיציה.

שרים וחברי כנסת מהליכוד ומפלגות הקואליציה טוענים שוב ושוב ש"התקשורת עוינת את מפלגות הימין", כביכול.

אולם מחקרים שבדקו את הטענות האלה מצאו שאין דפוס שיטתי של הטיה נגד הימין בסיקור בחירות בישראל.

בדיקה שערכה לאחרונה חברת המדיה יפעת בחנה הופעות בערוצי 11, 12 ו-13, רשת ב' וגלי צה"ל ומצאה שמרבית הראיונות והציטוטים – 68% מהם – היו של פוליטיקאים מהקואליציה. כלומר – אם קיימת היום הטיה, היא דווקא לטובת הקואליציה המכהנת, ובוודאי שלא בעד השמאל.

בנימין נתניהו בהדלקת נרות עם שוטרים (צילום: צילום מסך מערוץ 12)

מחקרים ישנים יותר לא מצאו הטיה כזאת גם בעבר – גם לפני הקמת העיתון "ישראל היום" וערוצי 14 ו-i24, המזוהים עם הימין.

סדרת מחקרי תוכן של תמיר שיפר, יריב צפתי וגבי ויימן שבדקו את הסיקור התקשורתי בכל מערכות הבחירות בין השנים 1996 ו-2009 מצאה כי עיקר הביקורת בסיקור הופנה כלפי הממשלות המכהנות, אלה שהיו אחראיות למשברים והפוליטיקאים שנחשדו או שעלו נגדם טענות לשחיתות, ולא כנגד צד כלשהו על הציר הפוליטי.

בבחירות ב-1996 וב-1999 יו"ר הליכוד בנימין נתניהו קיבל יותר סיקור ביקורתי מיריביו מהשמאל (שמעון פרס ב-1996 ואהוד ברק ב-1999).

יו"ר מפלגת העבודה ח"כ שמעון פרס נושא דברים בכינוס בחירות בפתח תקווה ב-14 ביוני 1981 (צילום: אילן מאירי/ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

בבחירות ב-2001 ברק ספג יותר סיקור שלילי מיריבו שעמד בראש הליכוד אריאל שרון. ב-2003 לא היה פער בסיקור השלילי בין שרון לבין יו"ר מפלגת העבודה דאז, עמרם מצנע.

ב-2006 מפלגת קדימה, שהוגדרה אז כמפלגת מרכז והפכה למובילת גוש השמאל-מרכז, קיבלה את רוב הביקורת, במידה מסוימת בגלל פרשות השחיתות של אהוד אולמרט. ב-2009 קדימה, הליכוד והעבודה קיבלו כמות זהה של ביקורת מהחדשות בטלוויזיה.

האם סיקור הבחירות היה מוטה בעבר לטובת השמאל?

תמיר שיפר, יריב צפתי וגבי ויימן ניתחו את סיקור החדשות בכלי התקשורת השונים בשש מערכות הבחירות בין 1996 ל-2009. גדי וולפספלד סיכם את הסדרה בספרו "תקשורת פוליטית: חמישה דברים שחייבים לדעת". וולפספלד כתב כי "החוקרים כמעט שלא מצאו ראיות להטיה שיטתית נגד מפלגות הימין".

הממצאים השתנו ממערכת בחירות אחת לשנייה בהתאם לנסיבות של השנה שבה התקיימה כל אחת מהן.

הראשון לזהות! בנימין נתניהו מתדרך עיתונאים על הצבעה ממוחשבת בפריימריז בליכוד, 1996 (צילום: AP Photo/Brian Hendler)

בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה שנערכו ב-1996, שבהן נתניהו התמודד מול רה"מ לשעבר שמעון פרס ממפלגת העבודה ונבחר לראשונה לרה"מ, נתניהו והימין קיבלו יותר סיקור ביקורתי מפרס ומפלגות השמאל. וולפספלד הסביר זאת בטענה ש"רבים ראו בנתניהו כמכשול לשלום". וולפספלד אף ציין כי "בטענותיו של נתניהו על התקשורת ב-1996 היה גרעין של אמת".

אך באותה נשימה, וולפספלד כתב כי המצב השתנה במערכות הבחירות הבאות, שבהן הופנה עיקר הביקורת כלפי ראשי הממשלה המכהנים. בבחירות ב-1999, שבהן נתניהו התמודד כרה"מ מול אהוד ברק מהעבודה, נתניהו קיבל יותר סיקור ביקורתי מיריביו מהשמאל.

ואילו בבחירות ב-2001, אהוד ברק – איש השמאל, שכיהן אז כראש הממשלה והיה מועמד העבודה לתפקיד – ספג יותר ביקורת מיריבו אריאל שרון, שעמד אז בראש הליכוד, הנהיג את הימין וזכה בבחירות.

בבחירות ב-2003, כששרון התמודד מול יו"ר העבודה עמרם מצנע, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בסיקור שלהם.

אריאל שרון ואהוד ברק בטקס חילופי ראש הממשלה, 8 במרץ 2001 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

אהוד אולמרט, שהיה ראש הממשלה בזמן מערכת הבחירות ב-2006 והוביל את גוש השמאל-מרכז, ומפלגתו קדימה, קיבלו את רוב הביקורת בסיקור הבחירות, יותר מנתניהו ששוב הנהיג אז את הליכוד. זאת, בין השאר, בגלל הפרסומים על פרשות השחיתות של אולמרט (אף כי בזמן הבחירות טרם נפתחו נגדו חקירות משטרה).

לפי המחקר, שלוש שנים אחר כך, במערכת הבחירות של 2009, שבה ציפי לבני עמדה בראש קדימה, אהוד ברק שוב עמד בראש העבודה ונתניהו עמד בראש הליכוד, שלושתם קיבלו כמות זהה של ביקורת מהחדשות בטלוויזיה.

ניתוח תוכן שבחן מערכת בחירות אחת אחרי השנייה במשך 15 שנה לא מצא מנגנון קבוע של עוינות עיתונאית לימין.

למה התקשורת מבקרת חלק מהפוליטיקאים יותר מאחרים?

הביקורת העיתונאית מתחלקת לפי הקשר, לא לפי מחנה. ההסבר של וולפספלד לתנודות באופי הסיקור בין מערכות הבחירות נשען על נסיבות משתנות. לפי המחקר ולפי ספרו של וולפספלד, ראש ממשלה מכהן נושא באחריות לביצועי הממשלה, ולכן הוא חשוף יותר לביקורת על מדיניות שבתחום סמכותו.

בנימין נתניהו, אהוד אולמרט (צילום: פלאש90, מונטז')

בנוסף, פוליטיקאים שיש מידע או טענות על שחיתות שלהם, מסוקרים דרך הטענות האלה. 

ביקורת על השלטון שונה ונפרדת מביקורת אידאולוגית. ביקורת על נתניהו כראש ממשלה מכהן אינה יכולה להיות מיוחסת אוטומטית לעוינות אידאולוגית, בדיוק כפי שהביקורת על ברק ב-2001 או על אולמרט ב-2006 לא יוחסה לעוינות כלפי השמאל או המרכז.

הנתונים במחקר מוסברים טוב יותר כאשר נלקחים בחשבון הגורמים המשפיעים בכל אחת ממערכות הבחירות: מי הוא רה"מ המכהן, מי אחראי למשבר, ומי חשוד בשחיתות.

נתניהו בראיון: לאולמרט אין מנדט מוסרי וציבורי להנהיג את המדינה, צילום מסך

כיצד עיתונאים תופסים את תפקידם המקצועי?

רוב העיתונאים בישראל רואים את ליבת תפקידם בדיווח עובדתי, לא בקידום עמדה. כזה, לפחות, היה המצב עד לפני כ-15 שנה.

לפי מחקר "דיוקן עצמי של עיתונאים בישראל" של אורן מאיירס וי' כהן מאוניברסיטת חיפה, שנשען על סקר בקרב 333 עיתונאים ב-2009, הרוב המכריע של העיתונאים באותו זמן ראה חשיבות בדיווח עובדתי מדויק, ורק מיעוט זעיר ראה חשיבות בתמיכה במדיניות הממשלה.

המחקר פורסם ב-2009 וצריך להיזהר כשמנסים להשתמש בו כדי לקבוע משהו על הרכבן של מערכות החדשות ב-2026. אבל הוא רלוונטי גם היום ככלי לבחינת ערכי המקצוע והאופן שבו העיתונאים רואים את עבודתם.

מחקר של יריב צפתי וארן ליביו מ-2003, שסקר 209 עיתונאים, מצא תמונה של קהילה מקצועית שמבקרת את עצמה.

לפי דיווח באתר "העין השביעית" על ממצאי המחקר, רוב אנשי התקשורת הסכימו כי הדיווח החדשותי בישראל "מלא בטעויות עובדתיות ורשלנות בדיווח"; ויותר ממחצית מהם הסכימו עם הקביעה שהתקשורת הישראלית "פטריוטית ומגויסת במידה הפוגעת במקצועיות שלה". קשה ליישב ביקורת עצמית על מגמה פטריוטית ומגויסת עם דימוי של תקשורת שמאלנית מתואמת.

ראיון עם בן גביר בערוץ כאן 11, אוגוסט 2023 (צילום: צילום מסך מחדשות כאן 11)

האם אנשי ציבור ימנים מודרים מנוכחות בתקשורת?

מחקר עדכני יותר מצא כי הנוכחות של נציגי הקואליציה בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים היא גבוהה מזו של אנשי האופוזיציה.

בדיקה של חברת מחקרי המדיה יפעת שפורסמה ב"עין השביעית" באפריל השנה בחנה הופעות של 137 פוליטיקאים בין 1 בנובמבר 2025 ל-16 בפברואר השנה בכאן 11, קשת 12, רשת 13, כאן ב' וגלי צה"ל, ומצאה שמרבית הראיונות והציטוטים היו של פוליטיקאים מהקואליציה.

הבדיקה ספרה ראיונות וציטוטים, ומצאה ש-68% מהחשיפה הפוליטית שנמדדה ניתנה לחברי הקואליציה. הפירוט לפי ערוץ:

הדפוס היה עקבי בכל הכלים שנבדקו, ולא נבע מהטיה חריגה בערוץ יחיד. השיעור של 68% מלמד שהערוצים המרכזיים אינם מונעים מהקואליציה נוכחות בשידוריהם. להיפך, הקואליציה שולטת בזמן המסך.

שאלות שעולות מן הנתונים

האם יש הוכחה מחקרית שהתקשורת מסקרת את הימין בצורה מוטה ושלילית? לא. מחקרי סיקור הבחירות של שיפר, צפתי וויימן, שסוכמו בספרו של גדי וולפספלד, לא מצאו דפוס שיטתי של הטיה נגד הימין בין 1996 ל-2009. בחלק מהשנים דווקא מועמדי שמאל ומרכז ספגו יותר ביקורת, וב-2009 שלוש המפלגות הגדולות קיבלו כמות זהה של ביקורת מהחדשות בטלוויזיה.

מחקר עדכני יותר, שפורסם באפריל השנה ובדק את נוכחות הפוליטיקאים באולפני הרדיו והטלוויזיה, מצא כי רוב זמן השידור – 68% – הוקדש לפוליטיקאים מהקואליציה.

האם מועמד שמאל אי פעם ספג יותר ביקורת מהתקשורת ממועמד ימין?

כן. בבחירות 2001, ראש הממשלה דאז אהוד ברק מן השמאל ספג יותר ביקורת מאריאל שרון שהתמודד מולו כמנהיג הליכוד. גם בבחירות 2006, ראש הממשלה אהוד אולמרט, שהנהיג את גוש המרכז-שמאל, ספג יותר ביקורת מנתניהו שהתמודד מולו. 

האם עיתונאים בישראל רואים את עצמם כמקדמי עמדה פוליטית?

ממחקרים עולה כי לפחות בעבר, הם לא ראו זאת כך. לפי מחקר של מאיירס וכהן מ-2009 בקרב 333 עיתונאים בישראל, הרוב המכריע ראה חשיבות בדיווח עובדתי מדויק, ורק מיעוט זעיר ראה חשיבות בתמיכה במדיניות הממשלה.

סקר קודם של צפתי וליביו מ-2003 מצא שיותר ממחצית מהעיתונאים הסכימו שהתקשורת הישראלית "פטריוטית ומגויסת במידה הפוגעת במקצועיות שלה".

האם ראשי ממשלה מקבלים יותר זמן שידור מיריביהם?

כן, בעקביות ובלי קשר לצד הפוליטי. לפי וולפספלד, "ראשי הממשלה, ימניים, שמאלנים או מרכזיים, אכן קיבלו יותר זמן בטלוויזיה מאשר אלו הנמצאים באופוזיציה". הסיבה: ראשי ממשלה מכהנים הם בעלי ערך חדשותי גבוה יותר. 

מקורות

• וולפספלד, גדי – "תקשורת פוליטית: חמישה דברים שחייבים לדעת" (אוניברסיטת רייכמן)
• Weimann, Tsfati, Sheafer – פרק "Media Coverage of the 2006 Campaign" בספר "The Elections in Israel 2006" בעריכת Arian ו-Shamir (המכון הישראלי לדמוקרטיה)
• מאיירס, אורן וכהן, י' – "דיוקן עצמי של עיתונאים בישראל: מאפיינים, ערכים ועמדות" (אוניברסיטת חיפה, 2009)
• דיווח "העין השביעית" על מחקר צפתי וליביו 2003i
• "העין השביעית" – בדיקת יפעת על נוכחות פוליטית בערוצי המיינסטרים, אפריל 2026

אדוה לוטן היא יועצת אסטרטגיה וארכיטקטורה עסקית במקצועה, מתמחה באדפטציה של ארגונים לעידן הדיגיטלי, מרצה ומנחה. בעבר מנכ"לית ויו"ר עמותת "מדעת – למען בריאות מושכלת", העוסקת בקידום קבלת החלטות בריאותיות על בסיס מידע אמין