ממשלות נופלות - נישואים מתפרקים

בנישואים ובקואליציה שני צדדים מבטיחים לצעוד יחד לעתיד טוב יותר, חותמים על מסמך חגיגי, מחייכים למצלמות – ומייד לאחר מכן מתחילים להתווכח מי הבטיח למי מה, מי ויתר יותר ומדוע הצד השני אינו האדם שהכרנו בתקופת החיזור. על הדמיון בין ממשלה לזוגיות. 

לא האירוע האחרון הכריע

גם בנישואים וגם בפוליטיקה, ההתחלה מלאה בהצהרות אהבה. בני זוג אומרים "לנצח", פוליטיקאים אומרים "שותפות היסטורית". כדאי להתייחס בזהירות למילים האלה. הן נוטות להתכווץ עם הזמן.

לרוב, זוגות אינם נפרדים בגלל המריבה האחרונה. היא יכולה להתחיל בכוס שנשארה בכיור ולהסתיים בשאלה מדוע כבר 17 שנה "אתה לא רואה אותי". הכוס היא רק החשודה המיידית. מאחוריה עומדים כעסים ישנים, אכזבות, עלבונות ותחושה שאחד הצדדים נותן יותר ומקבל פחות.

גם בנישואים וגם בפוליטיקה, ההתחלה מלאה בהצהרות אהבה. בני זוג אומרים "לנצח", פוליטיקאים אומרים "שותפות היסטורית". כדאי להתייחס בזהירות למילים האלה. הן נוטות להתכווץ עם הזמן

גם ממשלות אינן נופלות בגלל סעיף תקציבי אחד או הצבעה אחת בכנסת. אלה בדרך כלל רק הכלים שבכיור. כשהאמון כבר סדוק, גם מחלוקת קטנה נשמעת כמו הכרזת מלחמה.

בתחילתו של קשר זוגי אנשים מציגים את הגרסה המשופרת של עצמם. הוא קשוב, היא סבלנית. שניהם אוהבים טיולים בטבע ובוקר שקט עם קפה. איש אינו מספר בדייט הראשון שהוא משאיר מגבת רטובה על המיטה.

גם בתקופת בחירות המועמדים נמצאים בדייט ממושך עם הציבור. כולם ממלכתיים, סובלניים, דואגים לפריפריה, רגישים לחלשים ומחויבים לאחדות העם.

מי מוריד את הזבל ומי מקבל את האוצר

אחת הסיבות הקבועות למתח בנישואים היא חלוקת התפקידים. מי מטפל בילדים, מי עושה קניות, מי משלם חשבונות ומי היה אמור להזמין את השרברב לפני זמן רב.

בקואליציה הוויכוח דומה. מי יקבל את האוצר, מי את הביטחון, מי יעמוד בראש ועדה ומי יישאר עם תיק ששמו מרשים יותר מתקציבו. מעין "שר לענייני חלל" בלי תקציב לרכישת טלסקופ.

במשפחה אומרים: "אני עושה פה הכול לבד". בממשלה אומרים: "אנחנו בעיקר נושאים בנטל הקואליציוני". התרגום בשני המקרים דומה – אני עובד קשה ואתה מקבל קרדיט.

בתחילתו של קשר זוגי אנשים מציגים את הגרסה המשופרת של עצמם. איש אינו מספר בדייט הראשון שהוא משאיר מגבת רטובה על המיטה. גם בתקופת בחירות המועמדים נמצאים בדייט ממושך עם הציבור

הבעיה אינה המחלוקת אלא הדרך לריב

הפסיכולוג האמריקאי ג'ון גוטמן זיהה ארבעה דפוסי תקשורת מסוכנים במיוחד: ביקורת, בוז, התגוננות והתבצרות. הבחנה זו תואמת דיון פוליטי שגרתי.

מחלוקת כשלעצמה אינה מסוכנת. זוגות טובים רבים ודמוקרטיות בריאות מתקיימות בתוך ויכוחים מרים. הבעיה מתחילה כאשר השאלה "מה נכון לעשות?" מוחלפת בשאלה "מה לא בסדר איתך?" מרגע זה כבר לא מתווכחים עם עמדה אלא עם האדם המחזיק בה.

חז"ל ידעו זאת הרבה לפני גוטמן. בפרקי אבות נאמר:

"כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים".

מחלוקת עניינית יכולה להפרות. יש מריבה שהיא ניסיון להבין ויש מריבה שהיא ניסיון להביס. האחרונה מרעילה את המשפחה ואת המדינה.

חיוכים חשודים לצדדים

זוגיות יכולה לשרוד ויכוחים רבים. קשה לה לשרוד אובדן אמון. כך גם ממשלה. כשכל צד משוכנע שהאחר מתכנן לבגוד בו בהצבעה הקרובה, היחסים משתנים. כל פגישה הופכת לחקירת שב"כ, כל הודעה לעיתונות נבחנת בזכוכית מגדלת וכל חיוך של השותף ליריב מעורר חשד.

בזוגיות שואלים "עם מי דיברת?" בפוליטיקה – "עם מי נפגשת?" ובשני המקרים התשובה "סתם ידיד" אינה תמיד מרגיעה.

מחלוקת כשלעצמה אינה מסוכנת. זוגות טובים רבים ודמוקרטיות בריאות מתקיימות בתוך ויכוחים מרים. הבעיה מתחילה כאשר השאלה "מה נכון לעשות?" מוחלפת בשאלה "מה לא בסדר איתך?"

אמון דומה לחמצן. כל עוד הוא נמצא בחדר, כמעט איננו חושבים עליו. כשהוא נעלם, אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר. בספרי "אהבה מחרוז ראשון" כתבתי: כְּשֶׁהָאֵמוּן הַהֲדָדִי מִתְאַדֶּה – הַקֶּשֶׁר מְדַדֶּה.

למה קשה כל כך להתגרש

הנישואים אינם רק בין שני אנשים. ברקע יש תמיד הורים, אחים, חברים ויועצים, וכולם יודעים בדיוק מה בן הזוג צריך לעשות ומה אסור לבן זוגו לעשות.

גם קואליציה אינה קשר בין ראשי מפלגות בלבד. מאחורי המפלגות עומדים חברי מרכז קולניים, פעילים ממורמרים, שתדלנים בעלי אינטרסים, תורמים כבדים, קבוצות לחץ, מצביעים מאוכזבים וכמובן – בית דין שדה של הרשתות החברתיות.

פשרה הגיונית, ששני מנהיגים היו מסוגלים לחיות איתה בשלום בחדר סגור, הופכת לפעמים לבלתי אפשרית מרגע שהקהל בחוץ מתחיל לצפות ולשפוט. בזוגיות יש מריבות שבהן אדם רוצה לפתור את הבעיה ויש מריבות שבהן הוא רוצה שהשכנים ישמעו שהוא צודק.

גם זוגות שאיבדו מזמן את שמחת החיים נשארים לפעמים יחד. בשל הילדים, הדירה, המשכנתה, הרגלים של שנים, הפחד מהלא נודע או משום שאפילו זוגיות לא טובה היא ארץ מוכרת, והפרידה היא יבשת שעדיין אינה מופיעה במפה.

כך גם קואליציות שאיבדו מכבר את חדוות העשייה המשותפת. הן ממשיכות להתגורר תחת אותה קורת גג פוליטית. לא בשל חיבה עמוקה אלא מפני שכל אחד מהשותפים חושש ממה שיתרחש ביום שאחרי הפירוד.

יש נישואים שבהם בני הזוג כבר אינם שואלים "כמה טוב לנו יחד?" אלא "כמה יעלה לנו להיפרד?" גם בפוליטיקה לפעמים השאלה אינה "האם הממשלה מתפקדת?" אלא "מה אומרים הסקרים אם נלך עכשיו לבחירות?"

יש נישואים שבהם בני הזוג כבר אינם שואלים "כמה טוב לנו יחד?" אלא "כמה יעלה לנו להיפרד?" גם בפוליטיקה לפעמים השאלה אינה "האם הממשלה מתפקדת?" אלא "מה אומרים הסקרים אם נלך עכשיו לבחירות?"

שלום בית פוליטי

הלקח החשוב שעולם הפוליטיקה יכול ללמוד מעולם הזוגיות הוא אולי זה: לא צריך להסכים על הכול כדי לחיות יחד באחווה. צריך להסכים כיצד לא להסכים. זוגיות טובה אינה מקום שאין בו מריבות. היא מקום שבו המריבה יכולה ליצור גשר ולא לגדוע את הקשר.

זוגות נבונים יודעים כי בעת מריבה חשוב לזכור שהאדם שממול אינו הבעיה. הוא השותף מול הבעיה. גם בפוליטיקה כדאי לזכור זאת. יריבים יכולים להתווכח בחריפות על הדרך ועדיין להכיר בכך שהם נוסעים באותה מכונית. אם כל אחד ינסה לתלוש את ההגה מידי האחר, הוויכוח על הכיוון יסתיים בתעלה.

דמוקרטיה אינה דורשת אחידות מחשבתית. להפך. היא בנויה על מחלוקת, אבל זקוקה להסכמה בסיסית חשובה: היריב הפוליטי אינו אויב, פשרה אינה בגידה בערכים וויתור אינו סימן לחולשה אלא לכוח.

הבדל חשוב אחד בכל זאת קיים: כשהנישואים קורסים, בני הזוג יכולים להיפרד וכל אחד פונה לבית חדש. כשהפוליטיקה מתפרקת, אין לנו בית אחר לעבור אליו. כולנו נשארים באותה משפחה.

עו"ד בני דון-יחייא הוא מבכירי עורכי הדין בתחום הירושה והמשפחה. כתב 20 ספרים.