איך היית רוצה שיזכרו אותך – זאת שאלה שכיחה החותמת ראיונות רבים עם ידוענים למיניהם המתפרסמים בעיתונות. השאלה הופנתה גם אל אבישי מרגלית בן ה-87, פרופסור אמריטוס מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, שראיון איתו פורסם לאחרונה במוסף "הארץ". ראוי לזכור את תשובתו הבוטה למראיין איתי משיח:
"מה זה הדבר הזה? אנשים שבתקופת החיים שלהם היו מאוד מאוד חשובים הם היו הערת שוליים. או שחוזרים על טיעונים שלהם בלי לדעת בכלל שאותם טיעונים כבר פורסמו. צריך להיות מגלומן כדי לחשוב אחרת".
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
שאלה דומה הופנתה גם אל אמנון אברמוביץ בסיום ראיון איתו במסגרת התוכנית "30 עם" ששודרה בערוץ קשת 12. "איך אתה רוצה שיזכרו אותך?" שאל המראיין ארז טל. וכך אברמוביץ השיב:
"עיתונאי החושב שיזכרו אותו אינו מאוזן בנפשו. אין זיכרון לעיתונאים, לא זוכרים אנשי תקשורת. זוכרים סופרים בולטים, אדריכלים שמשאירים אחריהם מונומנטים פיזיים, מנהיגים שמשאירים אחריהם מורשת שלטונית".
אני מאמינה שאמנון אברמוביץ, עיתונאי מזהיר, דווקא לא יישכח. כי הוא נחשב כבר מזמן לאחד ממתי מעט אנשי תקשורת מיתולוגיים שזכרם לא נמחק. אנשים כמו דוב יודקובסקי, אורי אבנרי, חיים יבין ומוטי קירשנבאום, מראשוני הטלוויזיה הישראלית, וכן גם אדם ברוך, סילבי קשת, עמוס קינן. אני מקווה שגם אורן נהרי המופלא ייזכר. ויבדלו לחיים ארוכים עיתונאים מיתולוגיים כמו ירון לונדון או נחום ברנע.
אדם ברוך היה אומר שגם הגדולים ביותר זקוקים לסוכני זיכרון שיצילו אותם משכחה. ואכן, מקורבים בני טיפוחיו כמו רון מיברג, רינו צרור, הקפידו להזכיר אותו שוב ושוב בשנים הראשונות שלאחר מותו.
אדם ברוך היה אומר שגם הגדולים ביותר זקוקים לסוכני זיכרון שיצילו אותם משכחה. ואכן, מקורבים בני טיפוחיו כמו רון מיברג, רינו צרור, הקפידו להזכיר אותו שוב ושוב בשנים הראשונות שלאחר מותו
כנראה שהשיכחה מאימת במיוחד על אנשי תקשורת מהשורה, חלקם מוצלחים ומצוינים. כבר נאמר על עיתונאים ותיקים שפרשו וירדו מהבמה שהם נמחקים במהירות כהימחק הגיר מהלוח. מתאדים, מתפוגגים, מתנדפים. כי הלוא "אין דבר יותר ישן מהעיתון של אתמול", כמאמר הקלישאה. או "אתה שווה כמו הכתבה האחרונה שלך", גם זאת קלישאה נפוצה.
אולי האינטרנט קצת מרכך כיום את תסכולי השכחה. מאז שנת 2001 או 2002 כתבות המתפרסמות בעיתונות מועלות לרשת והן נגישות לבני משפחה, למקורבים, גם למתעניינים נוספים, אם נותרו כאלו, בעיתונאי לשעבר.
ומה קורה לכוכבי במה ובידור אשר חוו את המעבר הבעייתי לסטטוס של "מי שהיו" וכמעט נשכחו. נמוגו, נדחקו אל השוליים או הורדו מהבמה? לאחדים זה עלול לקרות בעודם במיטבם עקב חילופי אופנות, נפתולי פוליטיקה או גילנות – גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם הסטריאוטיפי כארכאיים שזמנם עבר. חלקם חשים מן הסתם כמי שאיבדו רכיב מרכזי מזהותם, כמעט נקברו בעודם בחיים.
כך גם זמרים וזמרות שזכו בצעירותם לתקופות תהילה קצרות מנסים במשך עשרות שנים לעשות קאמבק. מבליחים על מסך הטלוויזיה בעיקר בתוכניות רטרו – בערבי זיכרון לחברים מתים, בשידורי מחווה ללהקות צבאיות וכיוצא באלו. התאבדות של כוכב העבר גבי שושן בגיל 66 סימנה שיא טרגי של התופעה הנפוצה.
גם זמרים שזכו לתהילה קצרה ומנסים שנים לעשות קאמבק – מבליחים על מסך הטלוויזיה בעיקר בתוכניות רטרו, בערבי זיכרון לחברים מתים או בשידורי מחווה. התאבדות כוכב העבר גבי שושן סימנה שיא טרגי של התופעה
העיתונאי בני ציפר, בן 73, יפרוש בקרוב מתפקידו כעורך מוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ". הוא עורך ברציפות את המוסף מאז שנת 1989. לאחרונה הוא מפרסם במוסף רשימות משעשעות, מצחיקות, קצת מרירות וספוגות אירוניה על שיטוטיו במחברת הטלפונים הישנה של המוסף המכילה גם כתובות ופרטים נוספים של המוני כותבים. בגיליון סופהשבוע האחרון הוא כתב:
"אני מנסה להגביר את קצב הכתיבה כדי להציל מהטמיון כמה שיותר שמות נשכחים".
בהמשך רשימתו בני ציפר מזכיר דמויות עלומות משנות השישים של המאה שעברה:
"קולנוענים שלא יצרו סרטים, משוררים שלא הוציאו לאור את שירתם, מוסיקאים שתכננו תוכניות גרנדיוזיות והאשימו את ישראל שאינה מכירה בכישרונם".
הנה דוגמית של שם נשכח, אחד מני רבים. ציפר כותב:
"אחרי לכתי ממוסף 'תרבות וספרות' אני תוהה אם יישאר מי שיזכור את המשורר בנימין סגל מרמת-אליהו 234, כניסה 4, דואר ראשון-לציון. האזכורים היחידים שמצאתי עליו במרשתת הם צילום חיוור של ספר שיריו 'אלקוד' בהוצאת 'עקד', 1972 והספר '4 משוררים' משנת 1976. סגל הוציא ספרים נוספים אך לא נותר להם זכר".
כל זה מתקשר בראשי לשיר "גם זה יעבור" שכתב והלחין הזמר והראפר איתי זבולון הידוע בכינויו "טונה". השיר חולל את פריצתו של טונה הפופולרי, שהוכתר כתגלית השנה וצעד במצעדי הפזמונים של רשת ג' ברדיו בשנת 2015 במשך 11 שבועות.
ציפר מזכיר דמויות עלומות משנות השישים של המאה שעברה: "קולנוענים שלא יצרו סרטים, משוררים שלא הוציאו לאור את שירתם, מוסיקאים שתכננו תוכניות גרנדיוזיות והאשימו את ישראל שאינה מכירה בכישרונם"
הטקסט המצוטט להלן מדבר על התחלופה של סמלי תרבות:
"גם זה יעבור
כמו הטכנו,
כמו הקרוקס,
גם זה יעבור
כמו הפילים, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס,
גם זה יעבור
כמו הדיסקים, כמו
הווקמן, תראה בקרוב
הזמן מרפא את הכול,
אם לא הכול, את הרוב
וגם זה יעבור".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו