סיפור לשבת עם רגל בקבר

ניסיתי לחשוב לאחרונה, ביני לבין עצמי, מי מהדברים או מהאנשים שפגשתי במהלך חיי מלווה אותי תקופה ארוכה, היה איתי בעבר והוא עדיין איתי היום.

לא מעט מחשבות שעלו במוחי נפסלו מייד – הוריי למשל, אמנם ליוו אותי מיום לידתי, אבל נפרדו ממני מתישהו במהלך חיי והמשכתי לבד, בלעדיהם.

אשתי אמנם מלווה אותי שנים רבות והיא עדיין איתי, אבל החלה את דרכה המשותפת איתי בשלב מאוחר יחסית, בסוף שנות העשרים שלי. כך גם ילדיי.

יש לי אמנם חבר אחד שאני שומר על יחסי חברות איתו ושנפגשנו לראשונה בבית הספר היסודי, אבל רק בסוף התיכון התחברנו ממש, ובמהלך חיינו הייתה בינינו תקופה של נתק בן שלושים שנה, ולאחרונה נפרדנו שוב, כך שגם הוא לא ממש נחשב.

אבל אחרי הכל, ישנו מי שליווה אותי מיום לידתי ממש, כמו גם במשך כל תקופת ילדותי, ובשנות נעוריי, וגם בבגרותי היה איתי תמיד, ועכשיו לעת בלותי הייתה ליחסינו עדנה באופן מיוחד.

למישהו הזה המלווה אותי מיום לידתי ועד היום קוראים "קופת חולים כללית".

ישנו מי שליווה אותי מיום לידתי ממש, כמו גם בכל משך תקופת ילדותי, נעוריי, וגם בבגרותי היה איתי תמיד, ועכשיו לעת בלותי הייתה ליחסינו עדנה מיוחדת. לזה שמלווה אותי מיום לידתי ועד היום קוראים "קופת חולים כללית"

שהרי אין להכחיש שמיום לידתי בבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה, ואחר כך בטיפת חלב, ועם כל החיסונים ומחלות הילדות והביקורים לעיתים מזומנות יותר או פחות אצל רופא המשפחה – קופת החולים הכללית הייתה שם תמיד.

שלא לדבר על תקופת ההבשלה שלי, שלא לומר הריקבון, כשהגעתי לגיל שבו אני מצוי עכשיו, שיש הקוראים לו קשיש ויש המכנים אותו בנימוס "אזרח ותיק", תקופה בחיי שבה קופת החולים הכללית ואני נעשינו ידידים של ממש.

אני לא זז לשום מקום בלי הכרטיס המגנטי בכיסי, כי מאז התקף הלב שלי וניתוח המעקפים והתקנת הקוצב, לך דע מה יילד יום.

*  *  *

יש הטוענים שלא מדובר בסיפור אהבה אמיתי וביחסים מהלב, זה שבין קופת החולים הכללית וביני, ואפילו נוטים להשוות זאת ליחסים שבין לקוח לעובדת תעשיית המין, שהם יחסים אינטימיים מאוד כל עוד הכסף זורם מכיסו של הלקוח אל כיסה של נותנת השירות המסוים, אלא שאם יחדל התשלום לעבור מכיסו של הלקוח אל כיסה, כך הטוענים – ימותו היחסים האינטימיים בו ברגע.

ויש אפילו המוסיפים וטוענים שהיחסים הגלומים בתשלום הקרוי "מס בריאות" כמוהם כיחסים ברחוב או בחצר מאחורי הפחים, שנחשבים יחסים ירודים באיכותם וברמת השירות הבאה איתם.

בתקופת ההבשלה שלי, שלא לומר הריקבון, כשהגעתי לגיל שבו אני מצוי עכשיו, שיש הקוראים לו קשיש ויש המכנים אותו בנימוס "אזרח ותיק", קופת החולים הכללית ואני נעשינו ידידים של ממש

כדי לזכות ביחס הולם, טוענים קטני האמונה, יש להוסיף ולהגדיל בתשלום עד לרמה של "מושלם", ואפילו "מושלם זהב", והמדקדקים במיוחד בטיב האהבה שאותה יקבלו מגיעים אפילו לכדי "מושלם פלטינום".

רצה הגורל ואני נשוי לאישה חכמה ומרחיקת ראות אשר הקפידה ודאגה לכך שגם בתקופות קשות כלכלית, כששקלתי לעבור להתגורר בארגז קרטון מתחת לגשר, עמדה על כך שיהיה מה שיהיה, לא נישאר ללא כרטיס הפלטינום בכיס.

וכך, ברגע שמגיע המצב שבו אני צריך לראות רופא מומחה כלשהו, כל שעליי לעשות הוא להתקשר למספר כוכבית אלפיים שבע מאות ולגלות שאין שום קשר בין כרטיס הפלטינום והסכום המופרז שאני משלם עבורו מדי חודש לבין העובדה שעליי לחכות חודשים לרופא המומחה.

ולהלן סיפור שקרה רק לאחרונה בהקשר זה:

זה זמן מה שאשתי טוענת כי אינני מקשיב לה. הטענה הזו מופנית כלפיי שוב ושוב ויכולתי לצאת מדעתי ממנה, אבל מאחר שאינני מקשיב לה אין שום בעיה עם העובדה שהיא חוזרת שוב ושוב על הטענה הזו.

עד לרגע שבו התברר שכשאני כן רוצה להקשיב לה, אני צריך לבקש ממנה לחזור שוב, ואחר כך שוב ושוב, על מה שהיא אומרת.

כך התברר שיש לי בעיית שמיעה.

"את רואה", אמרתי לזוגתי לחיים ארוכים, "זה לא אני, וזה לא שאני לא מקשיב לך. זו השמיעה שלי".

"אז תזמין תור לרופא אף, אוזן וגרון ותלך לבדיקת שמיעה", אמרה אשתי.

התברר שלרופא אף אוזן וגרון ניתן להזמין תור ישירות דרך האפליקציה. גללתי תאריכים באפליקציה לחפש תור פנוי, גללתי וגללתי וגללתי ומצאתי תור פנוי חודשיים קדימה. הזמנתי.

*  *  *

"המממ", אמר הרופא המומחה לענייני שמיעה אחרי שבדק כל מה שניתן לבדוק בלי להיכנס בגופו לתוך האוזן ממש. "אני מפנה אותך למרכז הרפואי 'רגל בקבר', יש להם שם מעבדת שמיעה מאוד משוכללת ושם יבדקו לך את השמיעה באורח קפדני ומדעי, ועם התוצאות תחזור אליי".

"המממ", אמר הרופא המומחה לענייני שמיעה אחרי שבדק כל מה שניתן לבדוק בלי להיכנס בגופו לתוך האוזן ממש. "אני מפנה אותך למרכז הרפואי 'רגל בקבר', יש להם שם מעבדת שמיעה מאוד משוכללת"

זה היה לפני חודש וחצי, אגב.

התקשרתי למרכז הזמנת התורים של "רגל בקבר".

"יש לך אולי תור פנוי לבדיקת שמיעה לחודש הנוכחי?" שאלתי את הפקידה שענתה בצד השני של הקו. "או אם לא אז לחודש הבא?"

חיכיתי כמה דקות בסבלנות שתפסיק לצחוק, אבל היא צחקה כל כך חזק שהחלה להשתעל ואז נחנקה. כשחזרה אליה הנשימה היא אמרה: "החודש? החודש הבא? אני מקווה שיש לי תור פנוי בשבילך לשנה הנוכחית. ואם אמצא תור כזה תגיד תודה".

היא חיפשה במחשב אצלה, ואני המתנתי בסבלנות עד הרגע שבו אמרה: "אני רואה שמישהו ביטל תור בסוף נובמבר הבא – כנראה נפטר. איזה מזל יש לך".

ואז היא נתנה לי תאריך ושעה לסוף חודש נובמבר 2027 – אמיתי לגמרי. לא יכולתי להמציא דבר כזה.

השיחה הזו הייתה לפני חודש וחצי, מזכיר לכם.

"רשמתי – סוף נובמבר", אמרתי לה. "תאמרי לי בבקשה: אם לא אוכל להגיע לבדיקה הזו – נניח שאני נפטר מזקנה או מדום לב בזמן ההמתנה לתור או משהו – יש מצב שהיורשים שלי יוכלו למכור את התור ביד2? נראה לי שזה הנכס הכי יקר שאשאיר להם בירושה".

עברו מאז חודש ומחצה, כאמור.

לפני כמה ימים, ביום חמישי שעבר, ישבתי עם חברים על כוס ויסקי וחיפשנו נושאים לקטר עליהם – יש פלצנים החושבים וטוענים שוויסקי הולך טוב עם שינקן וזיתים, אבל מביני עניין ותיקים כמוני כבר יודעים שאין משהו שהולך טוב עם ויסקי כמו קיטורים.

קיטורים נותנים לוויסקי טעם איכותי במיוחד.

על כן ישבנו ולגמנו וקיטרנו על כל מה שניתן, וכשהגיע תורי אמרתי: "ב'רגל בקבר' קבעו לי תור לבדיקת שמיעה ממוחשבת לסוף נובמבר 27. זה היה לפני חודש וחצי. לא נראה לי שאצליח להגיע חי לבדיקה".

חיכיתי שהיא תפסיק לצחוק. "תור החודש? אני מקווה שיש לי תור פנוי לשנה הנוכחית". היא חיפשה במחשב, ואני המתנתי בסבלנות עד שאמרה: "אני רואה שמישהו ביטל תור בסוף נובמבר – כנראה נפטר. איזה מזל יש לך"

"אתה רציני?" אמר אחד מהחבר'ה. "'רגל בקבר'? למה לא אמרת? אחותי אחראית על סידור התורים ב'רגל בקבר'. מה השם המלא שלך ומספר תעודת הזהות? שלח לי בוואטסאפ ואדבר איתה".

אתמול בצוהריים קיבלתי טלפון ממרכז ההזמנות של "רגל בקבר": "הד יהודה בן עמר?"

"זה אני".

"הקדמנו לך את התור – תוכל להגיע מחר בתשע בבוקר? רק תדאג להביא איתך טופס 17, כן?"

כך קרה שאני יושב עכשיו במסדרון ההמתנה של מעבדת השמיעה הממוחשבת של "רגל בקבר", וכותב ביומן שבסמארטפון את הטור הזה. את טופס 17 מסרתי כבר לפקידה, ועכשיו אני ממתין לתורי, ותוך כדי כך חושב עד כמה חכמים היו חז"ל ועד כמה צדקו כשאמרו פעם:

"אם יש קשרים לא צריך פרוטקציה".

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.