"למה לא גייסתם את המילואים? למה לא קירבתם את הכלים?"

בנאומו בכנסת בנובמבר 1973, חודש ושבוע מפרוץ מלחמת יום הכיפורים, זעק מנחם בגין על דוכן הנואמים פעם אחר פעם: "למה לא גייסתם את המילואים? למה לא קירבתם את הכלים?"

זעקתו נבעה מהכאב האדיר על האופן שבו הופתעה ישראל ומהמחיר הכבד ששילמה על הפתעה זו בחיי חייליה. בגין הדגיש בדבריו את ההתרעות שהתקבלו בדרג המדיני בשבועות לפני המתקפה הסורית והמצרית לגבי סכנת פריצת מלחמה ושזכו להתעלמות.

בגין חזר על גישתו הביטחונית, שבהמשך תוגדר כדוקטרינת בגין, שלפיה יש לאומה ולמדינה זכות להתקפה מקדימה אל מול אויב המעוניין להתקיפה ולהשמידה, זכות שאותה הגדיר כ"הגנה לאומית עצמית".

זעקתו של בגין נבעה מהכאב האדיר על האופן בו הופתעה ישראל ומהמחיר הכבד ששילמה בחיי חייליה. בגין הדגיש את ההתרעות שהתקבלו בדרג המדיני לפני המתקפה הסורית והמצרית לגבי הסכנה, שזכו להתעלמות

אל מול כאבו וזעקתו של בגין בנובמבר 1973 עומדים כעת, כעבור 53 שנים, מיליוני אזרחים ישראלים ושואלים את אותה השאלה: מדוע לנוכח ההתרעות ממצרים ומהאמירויות, מדוע לנוכח המידע שהמשיך וזלג לדרג המדיני והצבאי ולגופי המודיעין לא קרבו את הכלים לגבול, לא גייסו את המילואים?

לא זו אף זו, בערב הארור של שמחת תורה 2023 ולמרות ההתרעות, היו בגזרת הגבול עם עזה כארבעה גדודים. וזאת לעומת שלושים ושניים גדודים שהיו פרוסים בגזרת יהודה ושומרון. מדוע הופקרנו כך? הפקרה שהובילה לרצח העם שבוצע בתושבי הנגב המערבי.

האם מה ששיתק את הדרג המדיני אל מול ההתרעות הייתה גישת הנהגת המדינה שלפיה "חמאס הוא נכס", גישה שבבסיסה ההנחה שארגון הטרור בעל האג'נדה הנאצית הוא פרטנר שיכול לעכב הקמת מדינה פלסטינית עתידית? האם הקונספציה הזו זלגה גם לשורות הצבא וארגוני המודיעין השונים?

התשובה העצובה היא ככל הנראה חיובית. מי שהפך אויב מר, שמצהיר באמנה שלו על כוונותיו לבצע רצח עם בעם היהודי – לשותף שאיתו יש לו יחסים ואיתו ניתן לקחת "סיכון מחושב" הכולל בתוכו העברת מאות מיליוני דולרים ישירות לידי הארגון – לא רצה, ולא יכול היה לדמיין שאג'נדה שטופחה שנים ארוכות תתפוצץ בפניו ותוביל לטבח הגדול ביהודים מאז השואה. מי שראה עצמו כווינסטון צ'רצ'יל סיים כנוויל צ'מברלין שניסה לפייס את החיה הנאצית.

מי שהפך אויב מר, אשר הצהיר כוונות לרצח העם היהודי – לשותף שאיתו ניתן לקחת "סיכון מחושב" ולהעביר לידיו מאות מיליוני דולרים – לא דמיין שזה יתפוצץ בפניו ויוביל לטבח הגדול בתולדות המדינה

באותו הנאום בכנסת מנובמבר 1973 דרש בגין מהממשלה לקחת אחריות מלאה על המחדל הגדול מאז קום המדינה:

"ממשלה הנכשלת בעניין המכריע והגורלי בחיי אומה, ובייחוד בחיי עמנו, המוקף אויבים השואפים להשמדתו, ממשלה זו מאבדת את האמון, אף אם היא מחזיקה בקרנות-המזבח… איזו סמכות מוסרית עוד יש לכם לאחר הכשלון הזה? איך אתם יכולים להעלות על הדעת כי אתם, בהרכב הזה, תנהלו את ענייני האומה הזאת לקראת הכרעות העלולות לחרוץ את עתידה".

באפריל 1974 הוסיף בגין ושאל: 

"הייתכן כי הרמטכ"ל יילך והממונה עליו, שר הביטחון, יישאר? שאלה רצינית. אבל יש להמשיך ולשאול. שר הביטחון יילך והממונה עליו, ראש הממשלה, תישאר? האמת מחייבת לומר שאם בהשאלה קוראים לשר הביטחון 'סופר רמטכ"ל' יש לקרוא לראש הממשלה 'סופר שר הביטחון'".

זעקותיו של בגין לא הובילו להתפטרות הממשלה. אולם בעקבות לחץ ציבורי כבד הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לחקור את המחדל. בבחירות בדצמבר 1973 (בחירות שנדחו ממועדן המקורי באוקטובר 1973) הצליחה שוב גולדה מאיר להקים קואליציה, אולם הלחץ הציבורי הכבד הוביל לפרישתה באפריל 1974. הציבור החליף את השלטון במהפך הידוע של 1977 ובגין מונה לראש הממשלה ארבע שנים אחרי שזעק מעל במת הכנסת על המחדל הנוראי של מלחמת יום הכיפורים.

בגין עצמו נקלע גם כן בעת כהונתו כראש הממשלה למשבר אדיר ולמחאה ציבורית בלתי פוסקת אשר הובילה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח בסברה ושתילה. לצד זאת ידע בגין היטב שהוא, כראש הממשלה, כמוביל הדרג המדיני, נושא באחריות המלאה לכישלון מלחמת לבנון הראשונה והצהיר:

"מה אנו מטילים אחריות על הצבא? אנו המפקדים של הצבא. אני מקבל על עצמי את כל האחריות על כל מה שקרה. רק שיוכיחו שבאחריות יש אשם. אך לגבי האחריות, האם למישהו יש ספק? כראש ממשלה אני אחראי בעד הכל".

לקיחת אחריות זו וההבנה העמוקה שהאידיאולוגיה שבה אחז נכשלה במבחן המציאות של מלחמת לבנון הראשונה הובילו את בגין להצהיר ש"אינו יכול עוד" ולפרוש מתפקידו כראש הממשלה.

התפיסה המוסרית של אחריות מנהיגותית וההגינות הבסיסית של מי שעמד בראש המדינה בעת מחדל וכישלון חסרי תקדים, הובילו את גולדה מאיר ואת מנחם בגין לפרוש מתפקידם.

את הזעקות של בגין על דוכן הכנסת בנובמבר 1973 החליפו ב-7 באוקטובר 2023 זעקות הלכודים ביישובי הנגב המערבי, ששמעה המדינה כולה בשידור חי בטלוויזיה. שלוש שנים אחרי ולא נראה אפילו אפס קצהו של לקיחת אחריות לטבח מצד הדרג המדיני בישראל.

בגין ידע שהוא, כמוביל הדרג המדיני, נושא באחריות המלאה לכישלון מלחמת לבנון הראשונה והצהיר: "מה אנו מטילים אחריות על הצבא? אנו המפקדים של הצבא. אני מקבל על עצמי את כל האחריות על כל מה שקרה"

ההכרעה נותרה בידי הציבור, ובבחירות הקרובות הציבור יתווה את הדרך שאליה תצעד המדינה בעתיד. האם מהפך כתגובה מאוחרת למחדל, בדומה לבחירות 1977, או המשך של אותה ההנהגה שאחזה במושכות בזמן מחדל וטבח ה-7 באוקטובר? אותה הנהגה שהפכה את חמאס לנכס, שלא שעתה לאזהרות, שלא קירבה את הכלים ושלא הזעיקה את המילואים.

ד"ר אמיר פלג הוא חבר מועצת "יד ושם" ותושב מושב עין הבשור במועצה האזורית אשכול. עבודת הדוקטורט שלו עסקה באופן בו השפיעו לקחי השואה על גישתו המדינית והביטחונית של מנחם בגין. הכתוב על דעתו בלבד.