חזבאללה מאבד לגיטימציה בלבנון בעקבות השמדת המנהרות בעלי טאהר

ביום ראשון נערכה ברובע אשרפייה בביירות האזכרה לנשיא לבנון המנוח בשיר ג'ומאייל, שנרצח לפני 44 שנים לא רחוק משם, על ידי שליחים של המשטר הסורי. אלא שהאזכרה השנה נערכה באווירה אחרת, כאשר הנוצרים בלבנון כבר אינם חוששים מאימת חזבאללה – לפחות לא בהצהרות גלויות.

מי שנשא את הנאום הבולט היה ד"ר סאלח אל-משנוק, מרצה לפוליטיקה השוואתית באוניברסיטת סנט ג'וזף בביירות (Université Saint-Joseph). דבריו של אל-משנוק הדהדו השבוע בכל העולם.

באומץ רב אמר אל-משנוק את מה שלדבריו לבנונים רבים חושבים: לבנון רוצה הסכם שלום עם ישראל. "לא הפסקת אש, לא הכרזה על סוף סכסוך – שלום", הדגיש.

באומץ רב אמר אל-משנוק את מה שלדבריו לבנונים רבים חושבים: לבנון רוצה הסכם שלום עם ישראל. "לא הפסקת אש, לא הכרזה על סוף סכסוך – שלום", הדגיש

הדברים הנחרצים הללו תופסים את חזבאללה במצב רגיש מאוד, אחרי פיצוץ מערכת המנהרות המסועפת ברכס עלי טאהר. במהלך השבועות האחרונים ניסה חזבאללה למנוע מישראל להתקרב למנהרות באמצעות מתקפות רחפנים תדירות על הכוחות, ובמקביל השמיע קריאות מצוקה בערוצים שונים לאיראן כדי שזו תתערב.

בכיר ישראלי סיפר לזמן ישראל כי מבחינת צה"ל נוהל שם קרב ברגישות גדולה, עם מדיניות תקשורתית מבוקרת (מבוקרת של צה"ל, לא של הדרג המדיני), כדי לאפשר לאיראן את מרחב ההכחשה – וזה הצליח. עובדתית, איראן זנחה את חזבאללה לדמם, תרתי משמע, ברכס עלי טאהר.

תושבי אל-מנצורי צופים בעשן מיתמר מפיצוץ ישראלי מבוקר שהחריב את כפרם, כפי שנראה מהכפר אל-חנייה בדרום לבנון. 11 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

האיום היחיד שנשמע בעקיפין ואמינותו אינה ברורה, היה פרסום בסוכנות "רויטרס" בתחילת החודש, על אודות מסר מאיים בעניין המנהרות ברכס שהועבר דרך עומאן לארצות הברית. אלא שאף אחד מהבכירים האיראנים לא הזכיר מאז את עלי טאהר בסל האיומים שיצאו מטהרן.

חזבאללה נקלע למבוכה. מה שהוצג על ידו כנכס אסטרטגי וסמל לעוצמה, נפל לידי ישראל, כאשר אחרוני המחבלים שהסתתרו בו מתחננים לעזרה שלא הגיעה (הקלטות של שיחות קשר כאלה פורסמו בתקשורת הערבית).

חזבאללה נקלע למבוכה. מה שהוצג על ידו כנכס אסטרטגי וסמל לעוצמה, נפל לידי ישראל, כאשר אחרוני המחבלים שהסתתרו בו מתחננים לעזרה שלא הגיעה (הקלטות של שיחות קשר פורסמו בתקשורת הערבית)

הכישלון הזה של חזבאללה תורגם על ידו לשני נרטיבים. הראשון – הנצורים שנהרגו, חלקם כשהם סובלים מרעב, הוצגו כקדושים שלקחו חלק בקרב גבורה ברוח כרבלא (הקרב ב-680 לספירה שבו ניצח המחנה שייצג את עדת המאמינים שהקיפו את מוחמד, את מחנהו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא שטען כי הוא ממשיך דרכו. מכאן צמח הזרם השיעי באסלאם, שרואה בעצמו ממשיכו של חוסיין וצאצא ישיר של הנביא).

הנרטיב השני היה כי ישראל מנהלת מלחמה פסיכולוגית, כשהיא מציגה את פיצוץ המתקן התת-קרקעי הזה כמפלה אסטרטגית של חזבאללה. אגב, הארגון עצמו לא הוציא הודעה רשמית על אובדן המתקן הזה; מי שדיברר את המסרים היו חברי סיעת חזבאללה בפרלמנט. כך למשל איברהים אל-מוסאווי, שכתב יממה אחרי פיצוץ המנהרות בחשבון הטוויטר שלו (X):

"האויב מבקש לכפות תדמית של ניצחון ושל הישג צבאי אדיר בעלי אל-טאהר, על ידי ניהול מלחמה פסיכולוגית שמטרתה לחדור לתודעה – לפני, עם ולאחר עלי אל-טאהר".

משגר רקטות של חזבאללה שאותר בידי כוחות צה"ל בדרום לבנון, בתמונה שפרסם הצבא ב־15 בספטמבר 2026 (צילום: דובר צה"ל)

סיבה נוספת לדאגה מבחינת חזבאללה היא ביקורת נגדו מתוך העדה השיעית, בעיקר מצד תושבי העיירה נבטיה שחוששים כי הם היעד הבא של צה"ל. נזכיר כי נבטיה נמצאת מצפון-מערב לרכס, וכוחות צה"ל אף פעלו לעיתים בפאתיה כדי לאבטח את הכוחות שעסקו בנטרול המנהרות.

סיבה נוספת לדאגה מבחינת חזבאללה היא ביקורת נגדו מתוך העדה השיעית, בעיקר מצד תושבי העיירה נבטיה שחוששים כי הם היעד הבא של צה"ל

על פי מכון עמית לחקר טרור ומודיעין, יותר מ-400 תושבים מנבטיה ומיישובים אחרים בדרום לבנון יצאו בקריאה לפריסה מיידית של כוחות צבא לבנון באזור, תוך שהם מותחים ביקורת על חזבאללה שסירב למסור את הרכס לכוחות הצבא הלבנוני, ובכך אילץ את צה"ל לכבוש אותו.

אגב, ככל הנראה חלק ממערך המנהרות המערבי של הרכס שמתחבר לאזור נבטיה טרם נוטרל, ולכן קיים חשש כי הפעולה הישראלית לא באמת הסתיימה.

אתמול סייר הרמטכ"ל אייל זמיר בגזרה הצפונית, בעיקר כדי לאשר את הפריסה מחדש של צה"ל אחרי הנסיגה מעלי טאהר. אחרי ההצהרה הנחרצת של שר הביטחון בתחילת השבוע כי "רכס עלי טאהר הוא חלק מהקו הצהוב מאזור הביטחון של ישראל בלבנון", וכי "צה"ל נערך מבצעית לשליטה על הרכס ולמניעת כל ניסיון של חזבאללה או גורם אחר לחזור ולהתבסס בו – כל מי שיתקרב יושמד", ניתן היה להבין כאילו צה"ל עומד להישאר שם פיזית.

בצה"ל הבהירו מייד שלא כך הם פני הדברים, וכדי להחזיק את הקו הצהוב לאורך זמן נדרשת היערכות חדשה. שהייה על הרכס, שמתפרשת כנכס פוליטי, אינה חלק מזה.