מחזון 2030 לסיוט 2026

הציר האיראני מעמיד את ערב הסעודית במבחן קשה

ערב הסעודית שוב מסתבכת בתימן, וכעת נראה שידה אינה על העליונה. השבוע הצליחו הכוחות החות'ים גם להרחיב את שליטתם באזורי מפתח בסמוך למצר באב אל־מנדב, גם לתקוף את המרחב האווירי הסעודי כך שאזעקות הופעלו במכה, העיר הקדושה ביותר למוסלמים, וגם להיפגש עם נציגים בכירים של ממשל דונלד טראמפ.

לאחר הפגישה החליט טראמפ שלא להתערב לטובתו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, שהפציר בו כמה פעמים בתקופה האחרונה להצטרף למאמץ הצבאי של ארצו נגד החות'ים. נראה כי לאחר שבעה חודשי מלחמה של ארה"ב וישראל נגד איראן, הציר האיראני אומנם נפגע ונחלש במקומות מסוימים, אך עדיין מסוגל לאיים באופן אפקטיבי למדי על שכנותיו הערביות.

כמו כן, נראה כי ערב הסעודית, שהתנגדה מלכתחילה למלחמה באיראן, אינה מצליחה לייצר את ההרתעה הדרושה נגד החות'ים ובעלי בריתם האיראנים. במקביל, בעלי בריתה ושלוחיה בתימן מאבדים את אחיזתם מהר יותר מכפי שבריאד מספיקים לומר "פטריוט".

סירובו של טראמפ להתייצב לימינו של בן סלמאן מעמיד אותו במצב קשה במיוחד, כאשר נראה שכל הקונספציה שנוצרה במפרץ מאז פלישתו של סדאם חוסיין לכווית ב־1990, קורסת לעיני העולם

סירובו של טראמפ להתייצב לימינו של בן סלמאן מעמיד אותו במצב קשה במיוחד, כאשר נראה שכל הקונספציה שנוצרה במפרץ מאז פלישתו של סדאם חוסיין לכווית ב־1990 – ובראשה ההישענות על הכוח הצבאי האמריקאי – קורסת לעיני העולם.

הדילמה של בן סלמאן נעשית קשה אף יותר לנוכח הנתונים הכלכליים הלא מעודדים: ערב הסעודית מתחילה לעכב את משלוחי הנפט שלה ללקוחות באירופה; צינור הנפט מזרח–מערב, שהיה אמור לסייע לעקוף את הורמוז, חשוף לאיומים איראניים; והחזון הכלכלי של בן סלמאן – חזון 2030 – מאבד גובה. ההתפתחות הזאת אמורה להדאיג מאוד גם את האמריקאים וגם את ישראל.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צועד לצד מוחמד בן סלמאן, בבית הלבן, וושינגטון, 18 בנובמבר 2025 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

ישראל ומרוקו משדרגות יחסים – ובספרד לא מרוצים

לפני שש שנים נחתמו בוושינגטון "הסכמי אברהם", וכעבור שלושה חודשים, ב־22 בדצמבר 2020, נחתם ברבאט הסכם נוסף בין ישראל למרוקו בחסות ארה"ב. השבוע נפגש שר החוץ גדעון סער עם שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה בניו יורק, בביתו של שגריר ארה"ב באו"ם, מייק וולץ. במהלך הפגישה הוחלט על שדרוג היחסים בין שתי המדינות, הן בתחום הדיפלומטי והן בתחום התיירות.

הנציגות הדיפלומטית של מרוקו בתל אביב פועלת כבר כמה שנים, וכך גם הנציגות הדיפלומטית הישראלית ברבאט. בקרוב הן יהפכו לשגרירויות, צעד המעיד על התקרבות משמעותית בין שתי המדינות. בשבועות הקרובים צפויות גם חברות תעופה מרוקאיות להתחיל להפעיל טיסות ישירות בין ישראל למרוקו.

ויש נדבך חשוב נוסף בשיתוף הפעולה הזה: נשק. מאז 2020 מרוקו רוכשת נשק רב מישראל, וכיום הארסנל המרוקאי כולל משגרי רקטות מתקדמים מסוג PULS של אלביט, תותחי ATMOS מתנייעים בקוטר 155 מילימטרים וכן כטב"מים ורחפנים.

נראה ששיתוף הפעולה הגובר בין ישראל למרוקו מצליח להרגיז במיוחד את ספרד, שמקיימת קשרים קרובים עם אלג'יריה, יריבתה הגדולה של מרוקו

כמו כן, מרוקו רכשה בישראל מערכות הגנה מתקדמות, ובהן ברק MX, וכעת היא מנהלת עם ירושלים מגעים מתקדמים לשילוב מערכת קלע דוד במערך ההגנה האווירית שלה.

נראה ששיתוף הפעולה הגובר בין ישראל למרוקו מצליח להרגיז במיוחד את ספרד, שמקיימת קשרים קרובים עם אלג'יריה, יריבתה הגדולה של מרוקו, ומגלה עוינות רבה כלפי ישראל. כלי תקשורת רבים בספרד ציינו את התמיכה חסרת התקדים של טראמפ ברבאט ואת היחסים המתוחים מאוד בין מדריד לוושינגטון כרקע להתחממות היחסים בין מרוקו לישראל.

שר החוץ של מרוקו נאסר בוריטה, שגריר ארה"ב באו"ם מייק וולץ ושר החוץ גדעון סער בניו יורק, 16 בספטמבר 2026 (צילום: משרד החוץ)

סורים יוצאים לרחובות למחות על עליית מחירי האנרגיה

בפעם הראשונה מאז הפלת משטר אסד בדצמבר 2024, אלפי סורים יצאו לרחובות במחאה על עליית מחירי האנרגיה והמזון.

ב־13 בספטמבר 2026 העלתה הרשות לשירותי אנרגיה במשרד האנרגיה הסורי בחדות את מחירי מוצרי הנפט וגז הבישול והתעשייה: מחיר ליטר בנזין 95 אוקטן קפץ מ־152 ל־195 לירות סוריות, בנזין 90 אוקטן התייקר מ־147 ל־185 לירות, ומחיר הסולר עלה בשיעור החד ביותר – מ־125 ל־175 לירות לליטר.

גם מחירי הגז הביתי הרקיעו שחקים. המחאות החלו בעיר חלב, ולקראת סוף השבוע פרצו הפגנות גם באזורים הכורדיים בצפון־מזרח סוריה, חבל ארץ עתיר בנפט ובגז.

כ־90% מהסורים חיים בתנאי עוני, ואף שלאחר הסרת הסנקציות נחתמות בדמשק מדי יום עסקאות ענק שנועדו לפתח את הכלכלה הסורית, ההישרדות בסוריה של ימינו הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית

במשך עשרות שנים מימן המשטר הסורי סובסידיות כדי לשמור על מחירים נמוכים של דלק ולחם. אולם כבר ב־2021 החל משטר אסד לקצץ בסובסידיות, משום שהקופה הציבורית הייתה ריקה ושיקומה הכלכלי של סוריה לאחר המלחמה התעכב בשל הסנקציות המערביות הכבדות. גם אז גרמו הצעדים למהומות שדוכאו ביד קשה.

כ־90% מהסורים חיים בתנאי עוני, ואף שלאחר הסרת הסנקציות נחתמות בדמשק מדי יום עסקאות ענק שנועדו לפתח את הכלכלה הסורית, ההישרדות בסוריה של ימינו הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית.

מפגינים סורים חוסמים כביש במחאה על עליית מחירי הדלק באל־באב, מצפון־מזרח לחלב שבצפון סוריה, 14 בספטמבר 2026 (צילום: Bakr ALKASEM / AFP)

כפי שהיה צפוי, הכלכלה הסורית החלשה מושפעת מאוד ממשבר האנרגיה העולמי. סוריה תלויה בייבוא נפט ממדינות אחרות, ולכן אינה יכולה להוזיל באופן דרמטי את המחירים לצרכן. בשלב הנוכחי תשתיות הנפט והגז שלה דלות ומיושנות מאוד, והתפוקה נמוכה.

בשלב זה ההפגנות עדיין לא התפשטו לכל הערים הסוריות וטרם הגיעו לדמשק. משטרו של אחמד א־שרע הצליח, לא בלי קושי, ללכד סביבו את מרבית החברה הסורית ואף לקדם הסכם עם הכורדים בצפון־מזרח, שלפיו הם אמורים להשתלב במערך כוחות הביטחון הכלל־סורי.

השאלה היא כיצד יצליח א־שרע להתמודד עם חוסר שביעות רצון עממי מהכלכלה המקרטעת ומהיעדר שיפור ממשי בתנאי החיים, כשברקע משבר אנרגיה עולמי שכנראה רק ילך ויחריף.

השאלה היא כיצד יצליח א־שרע להתמודד עם חוסר שביעות רצון עממי מהכלכלה המקרטעת ומהיעדר שיפור ממשי בתנאי החיים, כשברקע משבר אנרגיה עולמי שכנראה רק ילך ויחריף

השבוע בתולדות מזה"ת: תקיפת המתקנים בערב הסעודית

ב־14 בספטמבר 2019 החלה מתקפת כטב"מים ששוגרו לעבר ערב הסעודית משטח תימן. במהלך המתקפה נפגעו שני אתרים במזרח המדינה – חורייס ואבקייק. ניתוח הכטב"מים שערכו הסעודים מאוחר יותר הצביע על כך שהם היו מתוצרת איראן.

החות'ים בתימן נטלו אחריות רשמית למתקפה וטענו כי פעלו נגד ההתערבות הסעודית במלחמת האזרחים בארצם, אך בארה"ב הצליחו לזהות את המקום המדויק שממנו שוגרו הכטב"מים בשטח הרפובליקה האסלאמית.

שאריות של טיל שיוט איראני ששוגר על ידי החות'ים נגד ערב הסעודית בספטמבר 2019 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

שרפות עזות פרצו בשני האתרים בעקבות המתקפה, ולכוחות הכיבוי הסעודיים נדרשו שעות רבות כדי לכבות את האש. בעקבות הנזק שנגרם לאתרים נחתכה תפוקת הנפט של ערב הסעודית בכמחצית – כמות השווה לכ־5% מתפוקת הנפט העולמית.

לאחר כחודש חזרו האתרים לפעילות מלאה, אך האירוע הקשה נצרב עמוק בתודעה הסעודית. על פי דיווחים בתקשורת הערבית והזרה, הסעודים ציפו להתערבות משמעותית יותר של ארה"ב נגד איראן, שעמדה מאחורי שלוחיה התימנים, אך התגובה האמריקאית הייתה רפה יחסית.

על פי דיווחים בתקשורת הערבית והזרה, הסעודים ציפו להתערבות משמעותית יותר של ארה"ב נגד איראן, שעמדה מאחורי שלוחיה התימנים, אך התגובה האמריקאית הייתה רפה

הנשיא טראמפ הצהיר בתחילה שארה"ב "טעונה ומוכנה" להגיב, מה שיצר ציפייה לתגובה צבאית אפשרית. בפועל, הממשל בחר להימנע ממתקפה צבאית ישירה על איראן. טראמפ הסביר זאת בכך שהפגיעה הייתה במתקנים סעודיים ולא אמריקאיים, וכי הוא ממתין לעמדת ערב הסעודית עצמה בנוגע לתגובה הרצויה.

בהמשך שלחה ארה"ב כוחות צבאיים נוספים לאזור המפרץ, ובהם מערכות הגנה אווירית, וכן תגברה את כוחותיה בערב הסעודית ובאיחוד האמירויות, כצעד הגנתי. במקביל, היא הטילה סנקציות כלכליות נוספות על הבנק המרכזי של איראן.

חלק שנהרס במתקן לעיבוד נפט בחורייס שבערב הסעודית, 20 בספטמבר 2019 (צילום: Fayez Nureldine / AFP)

במבחן המציאות נראה כי הצעדים הללו לא הרתיעו את איראן, שהמשיכה לאיים על שכנותיה, כאשר האיומים הגיעו לשיא בעקבות המלחמה של ארה"ב וישראל נגד איראן ב־2026.