לאחרונה, ובנסיבות שונות, נזדמן לי לבקר הן ביפן והן בצרפת, ומהיותי חובב סטטיסטיקה, הצצתי בנתונים הכלכליים של אנשי העמים האלה שבסביבתם נמצאתי, והופתעתי.
אני בן לדור עתיק למדי. ה-AI מספר לי שמבחינת הגיל אני בעשירון העליון העולמי, והישראלי. דור בעל רגשי נחיתות כלכליים, שבו ישראל ניצבה בקטגוריית המדינות המתפתחות, מביטה מלמטה בקנאה לעבר מדינות המערב המפותחות המשייטות גבוה בדירוג רמת החיים.
ככזה, הופתעתי לראות שמבחינת הפריון לגולגולת, מה שהכלכלנים קוראים לו GDP, אני יכול להביט בגאווה ממרומי דירוגי (מקום 8 מבין המדינות שמעל 5 מיליון תושבים) על מארחיי נמוכי הפריון (מקום 14 צרפת, ו-22 יפן על פי נתוני קרן המטבע העולמית).
גאווה זו, שוב להפתעתי, לא תורגמה לי למראה עיניים בצאתי לרחוב או בכניסתי לחנות או לסופר.
הופתעתי לראות שמבחינת הפריון לגולגולת אני יכול להביט בגאווה ממרומי דירוגי בין מדינות המערב המפותחות. גאווה זו, שוב להפתעתי, לא תורגמה לי למראה עיניים בצאתי לרחוב או בכניסתי לחנות או לסופר
למרות הדירוג הגבוה בנתון הפריון, משהו לא מסתדר, לא רק בתחושה הפנימית, אלא גם בסדרות כתבות באמצעי התקשורת על יוקר המחיה הישראלי, ובכל אותם הדיווחים המעצבנים של הצעירים שבינינו ששבו לנדוד בעולם ודואגים לדווח לנו כמה נוח וקל ונעים לחיות בלונדון או ברלין.
אז האם אלו הן בסך הכול אגדות אורבניות ואהבת הקיטורים המפורסמת שלנו? או שקיים איזשהו מבחן אובייקטיבי שיוכל לגלות לנו מה באמת הסיפור הזה של נוחות החיים. ובכן, כן, לכך המציא לנו הראש הגוי – כלכלן שוודי בשם גוסטב קאסל לאחר מלחמת העולם הראשונה – מדד, והוא נקרא PPP, וכאן כבר הסיפור שונה. הרעיון כאן הוא לא למדוד את הכסף אלא מה אפשר לעשות איתו – Purchasing Power Parity או מדד כוח הקנייה.
כאן, שוב על פי קרן המטבע העולמית, צרפת ויפן קרובות בדירוגן ל-GDP (כשצרפת יורדת 4 מקומות בדירוג, אל המקום ה-19 ויפן יורדת 2 מקומות, אל המקום ה-24), אך ישראל פתאום צונחת לה בצניחה חופשית 18 מקומות אל מתחת לצרפת ומתחת ליפן, מהמקום ה-8 אל המקום ה-26 בדירוג.
זו צניחה אשר משמעותה היא שעם כל הכסף הזה שלנו, מה שאנחנו יכולים לעשות איתו זה בעצם לא כל כך הרבה. ובעצם, אפילו במדינות שאנחנו מתנשאים עליהן בתחושת הקדמה הכלכלית, כמו פולין או סלובניה, האזרח הממוצע שם עשיר מאיתנו במונחי כוח קנייה.
הצניחה החופשית הישראלית במדד כוח הקנייה אומרת שעם כל הכסף שלנו, לא נוכל לעשות איתו הרבה. אפילו במדינות כמו פולין או סלובניה, האזרח הממוצע עשיר מאיתנו במונחי כוח קנייה
לכאורה לא נחמד, אבל מצד שני, קצת פחות מיפן וצרפת עדיין נשמע לא נורא. אבל לחובב סטטיסטיקות שכמותי, פער זה עדיין לא סיפק את תחושת הבטן שרחובות הנכר עוררו בי. אז החלטתי להוסיף עוד מדד להבנת המצב, והפעם בחרתי במדד של כלכלן איטלקי בשם קוראדו ג'יני, שהמציא מדד שמודד את אי השוויון הכלכלי בחברה – מדד המקובל מאז בכלכלה כמדד אי השוויון.
כאן צרפת שוב ממוקמת גבוה במקום ה-22 (בניכוי כמובן של המדינות שמתחת ל-5 מיליון תושבים), כשיפן ארבעה מקומות מתחתיה במקום ה-26, בעוד שישראל שוב מידרדרת, והפעם 19 מדינות עמוק יותר, אל מרתפי המקום ה-45.
ואם ננסה להסביר את משמעות אי השוויון ללא כלכלנים, נוכל להסביר זאת בכך שלמעלה מ-70% מהישראלים מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במדינתנו, בעוד שאצל הצרפתים והיפנים זה נע סביב ה-60% ופחות במדינתם.
אז מה המשמעות של כל זה? אם נצרף את נתוני כל המדדים האלו נוכל לזקק אותם לאמירה הפשוטה, שטוענת כי מתחת לחזות הסטטיסטית הנוצצת של מדינה מתקדמת כלכלית, ישראל מקיימת אוכלוסייה שרובה חיה ברמת חיים שמקבילה פחות או יותר לטורקי הממוצע, ומיעוטה הרבה יותר טוב מהעשירונים הגבוהים במדינות המפותחות. שסע כלכלי חבוי שהוא לא בתודעה ולא מטופל, אך יכול להסביר לפחות חלק מהשסע החברתי החמור שבו אנחנו נמצאים.
ולמה זה קורה? נראה כי כל האנומליה הכלכלית הזו היא תוצאה של כניסה מסיבית של מטבע חוץ ליעדים מאוד מצומצמים בישראל, בדגש על עסקאות הייטק ונשק, שמעלים את התל"ג מצד אחד, אך אינם מחלחלים לכלכלה הרגילה מהצד השני. וזאת בסבירות לא מבוטלת כתוצאה תורמת של מדיניות מכוונת של בנק ישראל לספיגת מט"ח בערכים של מאות מיליארדים של דולרים, אותם הוא מפנה לתמיכה בשווקים זרים.
צירוף נתוני המדדים מזקק אמירה פשוטה – מתחת לחזות הסטטיסטית הנוצצת של מדינה מתקדמת כלכלית, ישראל מקיימת אוכלוסייה שרובה חיה ברמת חיים שמקבילה פחות או יותר לטורקי הממוצע
זו אנומליה המכסה על העובדה, שמתחת לשכבה של כלכלת ההייטק הצרה, בה תומכת המדינה ובה היא מתהדרת, מתקיימת כלכלה רחבה אך מאובנת, מאוד לא יעילה, ומוזנחת בידי הממשלה. הכלכלה שבה מרביתנו חיים מתהדרת בנוצות ההייטק, אבל לא ניתן ללכת איתה למכולת.
ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו