מה יקרה בבחירות

למרות אינספור התחזיות, ההערכות והנבואות כיצד יסתיימו הבחירות הקרובות ואיזו ממשלה תקום, נמנעתי אני מלעשות זאת מכמה סיבות. ראשית, בגלל האופי הנזיל עדיין של המערכת המפלגתית. כל עוד לא ברור בדיוק אילו רשימות יתמודדו ואילו שמות יופיעו בהן – אין טעם לניתוחים השונים.

שנית, יותר מכל מערכת בחירות אחרת, לרבות האחרונות, הרעש באקו-סיסטם התקשורתי אדיר. כמות הפייק ניוז, השקרים, הבלופים וההתבטאויות שאין מאחוריהן דבר, אינה מאפשרת ניתוח רציונלי. ושלישית, כשליש מהנשאלים בסקרים השונים משיבים שטרם החליטו.

אבל היום אני מעז להעריך מה יקרה. לא ברמת ודאות גבוהה, אך ניתן כבר להעריך מגמות. ויש שלוש חשובות. ראשית, בבחירות הקרובות אמורים להשתתף לראשונה בחייהם יותר מ-600 אלף בוחרים צעירים. לא כולם יעשו כן, אבל יש אינדיקציות רבות שהדור הזה נע ימינה. גם רבים מהם המבקרים את ממשלתו של בנימין נתניהו, מוצאים נחמה בפוליטיקאים העוקפים אותו מימין. החל באיתמר בן גביר, עבור במילואימניק היפה סא"ל במילואים יועז הנדל, וכלה בגנרל המיליטנטי התורן (תופעה החוזרת בכל מערכת בחירות בעשורים האחרונים) תא"ל בדימוס עופר וינטר. בוחרים אלה עשויים לקבוע גורל של כ-12 ח"כים וזה מספר משמעותי במערכת כה מאוזנת.

בבחירות הקרובות אמורים להשתתף לראשונה בחייהם יותר מ-600 אלף בוחרים צעירים. יש אינדיקציות רבות, שהדור הזה נע ימינה. רבים מהם המבקרים את ממשלת נתניהו מוצאים נחמה בפוליטיקאים העוקפים אותו מימין

ראיה להתחזקות האגף הימני-לאומני במפה הפוליטית היא פעולתו האחרונה של הנשיא שלנו, יצחק הרצוג: המחילה שהעניק לחייל אלאור אזריה, שהורשע בהריגתו של עבד אל־פתאח א־שריף, מחבל פלסטיני שכבר שכב פצוע ומנוטרל בחברון ב־24 במרץ 2016. שני שליש מציבור הבוחרים תמך בפעולה המבישה של הנשיא, המשמש שבשבת רוח מצויה. אלמלא הבין הנשיא המביש הזה באיזה כיוון נושבת הרוח, הוא לא היה עושה זאת.

מגמה שנייה מתייחסת לנושא הפלסטינים אזרחי המדינה. מכונת הרעל של נתניהו הצליחה להפוך אותם ללא לגיטימיים להשתתפות בממשל, אפילו לא בבחירות לכנסת. זה לא היה קשה. הלאומנות הישראלית גאתה מאז השבעה בנובמבר 2023, עד כדי כך, שגם מפלגות האופוזיציה נשמרות מכול משמר לא להיראות כמוכנות לשתף פעולה עם מי שרוב הציבור רואה בהם את הנאצים החדשים.

ושלישית, אינדיקטורים רבים, במיוחד במדיה החברתית, יוצרים את התחושה של התעצמות האגף המיליטנטי במדינה. שילוב של מסורת ליכודית, התחזקות דתית, עליונות יהודית, כמו גם התפשטות המשיחיות והאלימות. די לראות את השינוי מרחיק הלכת ביחס לתפילת יהודים בהר הבית כדי לבטא את התהליך הנמשך הזה.

כל אלה מסמנים כי תקוות מפלגות האופוזיציה לשינוי תלויות בחוט השערה.

אבל יש גם תופעות הניצבות מול מגמות אלה. ראשית, שליש מן הבוחרים הפוטנציאליים טרם החליטו כיצד יבחרו. זהו שיעור ניכר. חודש לפני בחירות הוא זמן רב ואירועים שונים עשויים או עלולים להשפיע עליהם.

אינדיקטורים רבים, במיוחד במדיה החברתית, יוצרים את התחושה של התעצמות האגף המיליטנטי במדינה. שילוב של מסורת ליכודית, התחזקות דתית, עליונות יהודית, כמו גם התפשטות המשיחיות והאלימות

שנית, מאז ומתמיד היה אחוז לא קטן של בוחרים שלא רצו לחשוף את כוונות ההצבעה שלהם. הפעם האחוז גבוה יותר, כמעט כשליש מבעלי זכות הבחירה. אפילו הסקרים בסמוך לבחירות אינם יכולים לעזור בעניין זה. החוק אוסר על פרסום סקרים ב-72 השעות האחרונות לפני פתיחת הקלפיות. אך במצב הנזיל כל כך בישראל, אירועים דרמטיים עשויים להתרחש בשעות אלה ולהשפיע על התנהגות הבוחרים. לדוגמה, בבחירות 2006 קיבלה מפלגת הגמלאים שני מנדטים בסקר האחרון לפני הבחירות ואילו בבחירות עצמן הגיעה לשבעה.

בחודשים האחרונים היו כמה תופעות חדשות שעשויה להיות להן השפעה על התוצאות בקלפיות. לראשונה קמה רשימה ערבית-יהודית משותפת של ממש, רע"ם, שבראשה עומדים מנסור עבאס ויואב סגלוביץ. היו בעבר יהודים שהופיעו ברשימות ערביות, אבל אלה היו יהודי מחמד. הפעם מדובר בתופעה חדשה, ויש גם סימנים לכך שיהודים לא מעטים יצביעו בעדה כדי להביע את מחאתם על הדרת ערביי ישראל מהתהליך הדמוקרטי.

תופעה אחרת היא הפעילות הענפה של ארגוני החברה האזרחית למען מפלגות האופוזיציה. פעילות זו, הכוללת גם התגייסות כספית משמעותית, יכולה בהחלט לשמש מדד לעומק המעורבות ולהיות מקור תקווה למפלגות השינוי.

יש גם גורמים נוספים הנותנים להן בסיס לתקווה, אף שהדבר אינו נראה בסקרים הנערכים עתה. חוקרי תקשורת מכירים כמה מנגנוני השפעה של סקרים. אחד מהם הוא "התאוריה של ספירלת השתיקה", המזוהה עם חוקרת התקשורת והסקרים הנודעת אליזבת נואלה־נוימן. על פי תאוריה זו חברים בקבוצה הנמצאת במיעוט חוששים להביע את דעתם ולכן נוצר רושם שהתמיכה בקבוצת הרוב גדולה יותר מכפי שהיא באמת. כתוצאה מכך מצטמצם עוד יותר מספר התומכים בקבוצת המיעוט, וכך, במעין מעגל קסמים, נוצרת הספירלה.

ולבסוף, ייתכן מאוד שהפעם ישתנו דפוסי הצבעה מסורתיים ומושרשים מאוד בישראל, הנובעים מהשפעת נאמנויות מגזריות-זהותיות על התנהגות פוליטית. במשך שנים רבות פוליטיקת הזהויות גרמה לזיקה מובהקת בין השתייכות למגזר או לקבוצת זהות לבין הצבעה פוליטית (זיקה גבוהה בין דתיות לניציות, מזרחיות לניציות, או השכלה גבוהה ליוניות). עקב המלחמה, מאז אוקטובר עלו שני נושאים אחרים – הזעם הציבורי הרחב על אי גיוס חרדים ועל היעדר שוויון בנטל, וכן יוקר המחיה והנטל הכלכלי. נושאים פוליטיים מסורתיים, כמו ענייני ביטחון והסכסוך, שהיו משמעותיים בעבר, נחלשו. שינוי זה הופך את החיזוי של הצבעת מגזרים מסוימים, אף כי מרתק יותר, לקשה יותר מאשר בעבר. כבר היום רואים אותו בצניחה של מספר התומכים בש"ס, לדוגמה.

ייתכן שהפעם ישתנו דפוסי הצבעה מסורתיים ומושרשים בישראל שהשפיעו על ההתנהגות הפוליטית. מאז אוקטובר עלו שני נושאים אחרים – הזעם הציבורי על היעדר שוויון בנטל, וכן יוקר המחיה והנטל הכלכלי

ולבסוף, עצה אחת כיצד כדאי לנהוג בחודש שנותר עד הבחירות: אל תסתפקו בצריכת מידע רק על ראשי הרשימות, בדקו היטב מיהם האנשים המקיפים אותם ומשפיעים עליהם. אני עצמי הולכתי בעבר שולל על ידי מראהו המצודד של בני גנץ וראיתי בו יורש של יצחק רבין. עד סמוך לבחירות ממש, התקשורת לא עסקה בהם כלל. כשהתחלתי לקרוא עליהם התברר לי איפה צמח כל אחד, מי משפיע עליו, ומהי השקפת העולם הפוליטית שלהם. בשלב זה יכולתי לתאר לעצמי בביטחון כיצד יתנהג בזירה הפוליטית ולצפות להתמוטטות שלו, כפי שאכן קרה.

יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.