במשך רוב ההיסטוריה היה קל יחסית לזהות אימפריה. היא החזיקה שטחים, הזיזה גבולות, הציבה חיילים והניפה את דגלה מעל ארצות אחרות. רומא ידעה היכן נגמרת האימפריה שלה. גם בריטניה.
במשך מאות שנים, שליטה פוליטית וכוח כלכלי היו קשורים כמעט תמיד לאותה מילה: קרקע. המאה ה־21 מתחילה להציע מודל אחר. ייתכן שכדי לשלוט במקום כבר אין צורך להחזיק בו. גרינלנד היא דוגמה כמעט מושלמת.
זהו האי הגדול בעולם, שטחו יותר משני מיליון קמ"ר, אך חיים בו פחות מ־57 אלף בני אדם. במונחים דמוגרפיים, כמעט חלל ריק. במונחים אסטרטגיים, אחד הנכסים החשובים ביותר בצפון כדור הארץ. במשך חודשים דונלד טראמפ דיבר על גרינלנד במונחים שנשמעו כמעט אנכרוניסטיים: טריטוריה שאפשר לרכוש, להעביר, לצרף. עסקת הנדל"ן הגדולה בעולם.
במשך מאות שנים, שליטה פוליטית וכוח כלכלי היו קשורים כמעט תמיד לאותה מילה: קרקע. המאה ה־21 מתחילה להציע מודל אחר. ייתכן שכדי לשלוט במקום כבר אין צורך להחזיק בו. גרינלנד היא דוגמה כמעט מושלמת
אבל ההסדר הביטחוני שעליו הכריז כעת מציע רעיון הרבה יותר מעניין מרכישה. ארצות הברית אינה זקוקה לבעלות על גרינלנד. היא זקוקה לשליטה בשכבה החשובה ביותר שלה. דנמרק יכולה להמשיך להחזיק בריבונות. גרינלנד יכולה להמשיך לנהל את ענייניה הפנימיים. אירופה יכולה להשקיע בתשתיות, בדיור, באנרגיה, בתקשורת ובמכרות. האיחוד האירופי כבר הכריז על השקעות של כ־200 מיליון אירו בגרינלנד, ומתכנן להרחיב את התמיכה בשנים הבאות.
הדגל אינו חייב להשתנות כדי שמאזן הכוח ישתנה. אם ארצות הברית קובעת מי יכול להציב כוח צבאי, מי יכול להיכנס, אילו השקעות אסטרטגיות מותרות ומהי ארכיטקטורת ההגנה של האי, הרי שהשאלה מי מחזיק בתואר הרשמי הופכת לפחות חשובה.
כי כוח אמיתי אינו תמיד נמצא אצל מי שמחזיק בנכס. לעיתים הוא נמצא אצל מי שקובע את הכללים שבתוכם כולם משתמשים בו. אנחנו כבר מכירים את המודל הזה מעולם הטכנולוגיה. אפל אינה מייצרת כל אפליקציה באייפון. היא שולטת במערכת ההפעלה. אמזון אינה מייצרת את רוב המוצרים שנמכרים דרכה. היא שולטת בפלטפורמה. ויזה אינה מוכרת את המוצרים ואינה מנהלת את חשבון הבנק, אבל היא מחזיקה בשכבה שמחברת בין מיליוני עסקאות.
הכוח עבר מן המוצר אל המערכת שמפעילה אותו. ייתכן שזה בדיוק מה שקורה עכשיו גם בגאופוליטיקה. במשך המאה ה־20 בנתה ארצות הברית מאות בסיסים, בריתות ומוסדות. במאה ה־21 היא מחזיקה במשהו רחב יותר: מערכות נשק, לוויינים, רשתות מודיעין, מטבע רזרבה, מערכות תשלום, תשתיות ענן, שבבים, תקנים וגישה לשווקים.
היא אינה חייבת להיות הבעלים של כל חלק במערכת. די בכך שחלקים מרכזיים במערכת אינם יכולים לפעול בלעדיה. וגרינלנד ממחישה היטב מדוע.
הדגל לא חייב להשתנות כדי שמאזן הכוח ישתנה. אם ארה"ב קובעת מי יכול להציב כוח צבאי או להיכנס, אילו השקעות אסטרטגיות מותרות ומהי ארכיטקטורת ההגנה של האי – פחות חשוב מי אוחז בתואר הרשמי
בבסיס Pituffik שבצפון האי מפעילה ארצות הברית מערכות התרעה מוקדמת מפני טילים בליסטיים ומעקב אחר עצמים בחלל. הבסיס ממוקם כ־1,500 קילומטרים מדרום לקוטב הצפוני והוא אחד הנכסים הצבאיים החשובים ביותר של וושינגטון באזור הארקטי.
אבל הביטחון הוא רק שכבה אחת. גרינלנד עשירה גם בפוטנציאל של חומרי גלם קריטיים, בהם מתכות נדירות, נחושת, ניקל, קובלט וגרפיט. כל אלה הופכים חיוניים יותר ככל שהכלכלה העולמית עוברת לרכב חשמלי, אגירת אנרגיה, מערכות נשק מתקדמות ותשתיות דיגיטליות.
במקביל, הארקטי עצמו משתנה. נסיגת הקרח מגדילה את הנגישות לנתיבי שיט צפוניים ומעלה את הערך של מי ששולט בגישה, במעקב ובתשתיות באזור. שינוי האקלים כאן אינו רק סוגיה סביבתית. הוא משנה בהדרגה את המפה הכלכלית והאסטרטגית של העולם.
בעולם הישן, מעצמה הייתה מנסה לכבוש מקום כזה. בעולם החדש, ייתכן שמספיק לשלוט בשער. וזו אולי המשמעות העמוקה של גרינלנד. אנחנו רגילים לחשוב על ריבונות כעל שאלה בינארית: מדינה שולטת בשטח או אינה שולטת בו. אבל בפועל, הריבונות הופכת למערכת של שכבות. מדינה אחת מחזיקה בדגל. אחרת בביטחון. שלישית בהון. רביעית בטכנולוגיה. חמישית בתשתיות.
הגבולות נשארים על המפה. הכוח זז מתחתיהם. לכן השאלה החשובה אינה האם ארצות הברית קיבלה את גרינלנד. היא לא. השאלה היא האם גרינלנד מסמנת מעבר מצורה ישנה של אימפריה לצורה חדשה של הגמוניה.
הגבולות נשארים על המפה. הכוח זז מתחתיהם. לכן השאלה החשובה אינה האם ארה"ב קיבלה את גרינלנד. השאלה היא האם גרינלנד מסמנת מעבר מצורה ישנה של אימפריה לצורה חדשה של הגמוניה
אימפריה ללא סיפוח. שליטה ללא בעלות. כוח שאינו נמדד רק במספר הקילומטרים הרבועים שאתה מחזיק, אלא במספר המערכות שאינן יכולות לפעול בלעדיך. אם זה אכן הכיוון, גרינלנד אינה סיפור על אי רחוק בקצה העולם. היא סיפור על העולם כולו.
ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו