הסרט הדוקומנטרי נז"א (נזק אגבי) לא נולד בחלל ריק והאמוציות שהוא ממשיך לייצר לא פרצו ללא סיבה. הסרט הוא תולדה של רצונם של היוצרים לעורר את תשומת הלב העולמית למה שנתפס בעיניהם כמעשי פשיעה של חיילי צה"ל במלחמת חרבות ברזל.
הם לא שאפו לדיווח אובייקטיבי או להצגת ההקשר הרחב וגם לא להביא את עמדות הצדדים השונים. המטרה הייתה לזעזע וכנראה גם לגרום נזק לתדמיתה של ישראל. לא בכדי נשאר שמו של הסרט בלועזית "NAZA", כדי לייצר אצל הצופה הזר את ההקשר למילה NAZI המוטחת תדיר כלפינו.
ומכיוון שיוצרי הסרט התכוונו להביע עמדה אישית, ברור שלסרט יש הטיה שמקטינה את צידוקיה של ישראל ומבליטה את "פשעיה".
יוצרי הסרט לא שאפו לדיווח אובייקטיבי או להצגת ההקשר הרחב, ומכיוון שהם התכוונו להביע עמדה אישית, ברור שלסרט יש הטיה שמקטינה את צידוקיה של ישראל ומבליטה את "פשעיה"
בדמוקרטיה זכותו של יוצר להביע עמדה גם אם זו נוגדת את עמדת ממשלתו. אפשר וראוי להתווכח על המוסריות שבהצגת תמונה חד-צדדית באופן שמכפיש את כל צה"ל כאילו כולם שותפים לפשעים נגד האנושות, אבל זכותו של יוצר להביע עמדה גם אם אינה משקפת את המציאות כולה.
בבואה להתמודד עם סרט מכפיש וחד-צדדי, יכלה הממשלה לנקוט שני כיווני פעולה: אפשר היה להתעלם מהסרט ולתת לו את רבע שעת התהילה, וסביר שהתהודה שלו הייתה פגה תוך 48 שעות. ואפשר היה לצאת למלחמת חורמה נגד הסרט ויוצריו, מלחמה צודקת במהותה ולא בהכרח חכמה.
ממשלת ישראל, ולא בפעם הראשונה, בחרה באופציה השנייה. ראש הממשלה והשרים לצד שופרותיהם בתקשורת התחרו ביניהם מי יעסוק יותר בסרט, חלקם קוראים לרדוף את יוצרי הסרט ולא לאפשר להם מנוח לדיראון עולם. ה"עליהום" הכללי אילץ גם את האופוזיציה לצאת בגינויים לסרט, כי הרי בחירות.
אגב, מעט מאוד קולות טרחו לעסוק בתוכן של הסרט ובשאלה האם אכן היו מקרים של חיילים שפעלו בניגוד לפקודות, בניגוד לחוק ובניגוד למוסר. מוסריותם של חיילי צה"ל לא עלתה לדיון כלל וכאשר עלתה – הורדה במחי יד מעל שולחן הדיונים.
והרי אין ויכוח – אצלנו לפחות – על מוסריות צה"ל. רוב אזרחי ישראל מכירים את צה"ל מבפנים ויודעים שאין היתכנות לפקודה מגבוה לבצע פשעים נגד האנושות. אבל הדיון בנזק שגרם הסרט לישראל מונע דיון עמוק יותר על ההסתברות שבמלחמה שנמשכת שלוש שנים ומעורבים בה מאות אלפי חיילים, לא יבצע חייל כזה או אחר מעשה פשע ויחרוג מהפקודות.
הדיון בנזק שגרם הסרט לישראל מונע דיון עמוק יותר על ההסתברות שבמלחמה שנמשכת שלוש שנים ומעורבים בה מאות אלפי חיילים, לא יבצע חייל כזה או אחר מעשה פשע ויחרוג מהפקודות
סביר שבמהלך שנות הלחימה דווחו לבכירי צה"ל מעשים לא ראויים. למרבה הצער, כאשר מקרים כאלה הגיעו אל התקשורת, התגובה הצה"לית הקבועה כמעט הייתה "המעשים ייחקרו, לקחים הופקו, נרענן את הנהלים". תגובה רפה שלא אפשרה התמודדות עם ביקורת.
התמודדות פומבית ושקופה של צה"ל עם מעשים בלתי ראויים בלחימה הייתה מעקרת מבעוד מועד את הסרט מעוקצו. חבל שהדבר לא נעשה, ולהפך. הממשלה בחרה לצאת נגד הסרט ויוצריו ובכך נתנה להם תהודה, בישראל ובזירה הבינלאומית שבה מצבנו רעוע מלכתחילה.
הקריאות לשלילת האזרחות של היוצרים נפלו על אוזניים קשובות בעולם שממילא תוקף את ישראל על מה שנתפס כמעשים אנטי-דמוקרטיים וסיפקו לשונאינו תחמושת. תקיפת הסרט הפכה אותו לנושא מדובר בעוד ששתיקה והתעלמות היו משכיחים אותו בתוך זמן קצר. צודקים אבל לא חכמים.
האם מאחורי ההחלטה השגויה לתת לסרט פרסום חינם עמדו שיקולים לא ענייניים מעבר לקוצר ראייה והיעדר מחשבה? ייתכן. התקיפה המתוזמרת שירתה היטב את קמפיין הבחירות של מפלגות השלטון שמיהרו להטיח באופוזיציה שיוצרי הסרט יהיו חלק מהממשלה הבאה אם הליכוד יפסיד בבחירות.
הדבר מזכיר את תגובתה של ממשלת ישראל בתקופת יצחק שמיר כשיצא לאור ב-1990 ספרו של ויקטור אוסטרובסקי "דרך המרמה". אוסטרובסקי, שהציג עצמו כעובד מוסד לשעבר, טען כי בספרו גילויים מרעישים על פעולת הארגון "מבפנים". בפועל מדובר במי שהודח לאחר קורס ההכשרה על רקע אי-התאמה. המידע שבידיו היה מועט ורוב הספר היה יותר פנטזיה ממציאות, מה שלא הפריע לממשלת ישראל לרדוף את אוסטרובסקי ולהאשים אותו בחשיפת סודות מדינה.
התמודדות פומבית ושקופה של צה"ל עם מעשים בלתי ראויים בלחימה הייתה מעקרת את הסרט מעוקצו. הממשלה בחרה לצאת כנגד הסרט ויוצריו ובכך נתנה להם תהודה, בישראל ובזירה הבינלאומית בה מצבנו רעוע מלכתחילה
אלמלא התגובה הפבלובית והנקמנית של הרשויות, ייתכן מאוד שהספר היה צולל אל תהומות הנשייה במדפי הסיפורת העלילתית, אבל התגובה של הדרגים הגבוהים ביותר העניקה לו חותמת של אמינות.
האם אפשר היה לפעול אחרת במקרה של נז"א? בהחלט.
במשרד ראש הממשלה אמור לפעול מערך הסברה לאומי שיתאם בין גורמי ההסברה – דובר צה"ל, משרד החוץ ועוד. הפונקציה הייתה קיימת בעבר תחת גדי עזרא ותחת ליאור חייט המצוינים ובוטלה דווקא בתקופת מלחמה שבה נדרש מערך הסברה יותר מאי-פעם.
מבחינה הסברתית, ישראל יכלה למנף את אירועי ה-7 באוקטובר ולהשיג לגיטימציה בינלאומית לכל מעשה תגובה כמעט, וההזדמנות הוחמצה. כל זאת כאשר שדה הקרב של דעת הקהל חשוב לא פחות ואולי יותר משדה הקרב בעזה.
אותם גורמים גם היו חייבים להראות שצה"ל אכן הצבא המוסרי שכולנו מכירים, ולראיה – הוא מתמודד ביד קשה עם גילויים של הפרת פקודות. התמודדות זו היא השכפ"ץ המפורסם שמאפשר לישראל להתמודד עם בית הדין בהאג. כשהצדק לא נראה, פותחים את הדלת להתערבות חיצונית וגם לסרטי הכפשה.
הרי באינספור מקרים, צה"ל נקט פעולות שסיכנו חיילים או מנעו פגיעה במחבלים רק מתוך שיקולים מוסריים של מניעת נזק אגבי. מקרים אלו היו חייבים להיות חלק אינטגרלי מכל תדרוך של גורם רשמי, לצד הוקעה אמיתית ולא רק בתשלום מס שפתיים של כל מקרה שבו הופרו הפקודות.
מגורמי ההסברה נדרש להראות שצה"ל מתמודד ביד קשה עם הפרת פקודות. זה השכפ"ץ שמאפשר לישראל להתמודד עם בית הדין בהאג. כשהצדק לא נראה, נפתחת הדלת להתערבות חיצונית וגם לסרטי הכפשה
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחיות בתחושה של "אנחנו צודקים, לא משנה מה יגיד העולם". משנה מה יגיד העולם, ומאוד. ישראל אינה אי בודד ולא תשרוד לאורך זמן כ"סופר-ספרטה". סרטים מכפישים שיוציאו דיבתנו ימשיכו לעלות לאקרנים. השאלה אם נקדים הגנה למתקפה ונפעל בתבונה, או שנתעקש תמיד להיות צודקים ולא חכמים.
עפר בבלי היה דיפלומט בשנים 1991-2014 ושירת בשגרירויות ישראל במדריד וברומא. היה יועץ מדיני לשני שרי חוץ וקונסול כללי של ישראל בפלורידה ופורטו ריקו. כיום משמש כנציג הפדרציה היהודית של שיקגו בישראל. הוא גם צלם אמנות שהציג עד כה שלוש תערוכות יחיד. חלק מעבודותיו מופיעות פה: https://oferbavly.tumblr.com/
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו